"תודה על המתנה לפני שהלכת"
רס"ל במיל' יעקב עוזרי ז"ל
רס"ל במיל' יעקב עוזרי, לוחם השריון בחטיבה 401, היה אמור להיות אבא בעוד מספר חודשים. "שאלת אם אני רוצה להתחתן לפני הלידה או אחרי. ברור שרציתי לפני, אבל זה לא יקרה. תכננו כל כך הרבה דברים אבל לא הספקנו", סיפרה בת זוגו הגר בהלוויה.
הלווייתו של רס"ל יעקב עוזרי ז"ל
(צילום: אסף מגל)
"אהוב שלי, אהבת חיי, זה היה קצר מידי עד שמצאנו את הדרך האחד לשנייה היינו אמורים להיות סיפור מהאגדות. תודה שהשארת לי מתנה לפני שהלכת, הבת שלך תהיה הילדה הכי מפונקת ומוקפת ואהובה, גם פה למטה וגם מלמעלה", הוסיפה הגר. "תודה אהוב שלי ותדע שאנחנו פה אוהבים אותך ומתגעגעים אליך ותבוא לבקר אותי בלילות אני מחכה לך, זה לא היה אמור להיות ככה".
רס"ל (במיל') יעקב עוזרי ז"ליחיאל עוזרי, אחיו הגדול של יעקב, סיפר לאחר ההלוויה. "האסון שפקד אותנו ב-7 באוקטובר לא עזב אותו. הוא לא היה רגוע, רצה לתרום כמה שיותר. הוא התנדב בחמ"ל פה במושב, השתתף בכיתת כוננות למרות שגר בכלל בבנימינה".
"הוא דחף כמה שיותר שיגייסו אותו ולמילואים, למרות שהוא היה בפטור, זה לא עזב אותו. הציבו אותו בבסיס בצפון, והוא לחץ שיהיה בדרום, איפה שכל האקשן. הוא רצה להיות בעזה", הוסיף האח. "יש לו ערכים, אני בטוח שלא היה לו צל צילו של ספק מה הוא רוצה לעשות ולמה הוא נלחם".
"הוא רצה להמשיך בכדורגל, אבל גם להיות קרבי"
סמ"ר נועם יוסף אבו ז"ל
סמ"ר נועם יוסף אבו, לוחם הנח"ל בן 20 מדימונה, היה שחקן כדורגל במחלקת הנוער, אך ויתר על חלום הילדות כדי להתגייס לשירות קרבי. הוא נפל בקרבות בצפון רצועת עזה.
"הלוואי לכל עם ישראל ילד כזה", סיפר המאמן שלו משה גרוס. "הוא וברק בן דוד (שנפל ביום הראשון של המלחמה – א"ק) שיחקו אצלי מגיל 12. היו ילדים מדהימים ושחקנים שחשבתי שיגיעו רחוק. כשנועם לא היה מגיע לאימון, כי היו לו לימודים, גם שאר החברים שלו לא היו מגיעים. היינו מדברים על העתיד של הכדורגל הישראלי, הוא רצה להמשיך בתחום ואני דחפתי אותו, אבל הוא אמר שיש לו בגרויות והוא רצה להיות קרבי".
נועם היה אמור להשתחרר בעוד מספר חודשים. "בכיפור האחרון היינו יחד וחיבקתי אותו", סיפר בן דודו ליעד אבו. "בכל פעם שדיברנו על מוזיקה הוא הציע לשיר שירים שאהב, התמונה שלנו ביחד לא יוצאת לי מהראש. מאז שנכנס לעזה חלמתי עליו בלילות ודאגתי לו. אני לא מאמין שאיבדנו אותו".
"מקווה שיום אחד אראה אותך"
סמ"ר ים גלס ז"ל
אלפים ליוו למנוחות את סמ"ר ים גלס ז"ל, תצפיתנית מבסיס נחל עוז שנפלה במתקפת הפתע של חמאס. יותר מחודש לאחר שנפלה בחמ"ל המוצב היא נקברה בבית העלמין במודיעין. מאז אותה שבת הרגישה המשפחה "כמו בשבעה ארוכה. רצינו להאמין ששרדה, קיווינו לנס שלא הגיע. כשנציגי צה"ל דפקו על הדלת לא היה צריך לומר דבר".
הלווייתה של סמ"ר ים גלס ז"ל
"אני לתומי האמנתי שאם את בחמ"ל את מוגנת. עם חיילים שתופסים קו, יש חיל אוויר, יש מודיעין", ספדה לה האם ענת. "ימצ'י מי ילך איתי לקניות? מי יתקשר אליי כל יום? עם מי אחלוק את מה שחלקת? בסיוט הכי גדול לא חשדתי שדבר כזה יתרחש. מקווה שלפחות תופיעי לי בחלומות".
"אהובה שלי, את היחידה שצחקה מהבדיחות שלי", סיפר האב ליאור. "כשהיא הגיעה לחמ"ל בנחל עוז היא עברה הכשרה על 'רואה-יורה', וזה היה בשבילה כמו משחק ג'ויסטיק. היו הרבה רגעים קשים בחודש הנוראי, אבל לפתע הבנתי שאנחנו כבר לא חמישה במשפחה מעכשיו, אנחנו ארבעה".
האח הקטן ריף סיפר על החיסרון של ים. "אתמול היה לי רגע קשה. יצאתי עם הכלבה צ'ואי לטיול ושמתי לב שיש רווח ביני לבינה, וזה המקום שהיה שלך. לא חשבתי שלא אבלה איתך, שלא תגידי לי איך אני נראה עם הבגדים שקנית לי, שלא נראה יותר קופה ראשית ונצחק. ים, אחותי הגדולה, תודה על הרגעים הכיפיים והבלתי נשכחים. מקווה שיום אחד אראה אותך".
האימון לתחרות שבוטלה
סמל יבגני גלסקי ז"ל
סמל יבגני גלסקי ז"לבבוקר של השבת שבה פרצה המלחמה סמל יבגני גלסקי ז"ל תכנן עוד אימון לקראת מירוץ רכיבה על אופני הרים. במקום זאת הוא השתתף בחילופי אש עם מחבלים שחדרו לשדרות, שם נהרג. "יבגני השותף שלי נרצח", ספד לו שותפו לרכיבה מקסים סרדיקוב. "יומיים לפני עוד הספקנו לצאת ברביעייה לבר בשדרות, לשבת ולצחוק את הבדיחות האחרונות שלנו יחד, בדיחות שנוצרות רק בזוגיות כשעוברים קושי וכאב ביחד".
"בשבת היינו אמורים להיפגש לרכיבה אחרונה לפני התחרות בסינגל בארי. כשהייתי בחנייה בבארי והטילים התחילו לעוף מעל הראש הספקנו עוד לדבר כשהבנו שלא תהיה רכיבה", סיפר. יבגני הותיר אחריו אם, אחות ובת זוג.
