"עוד לפני הגיוס רציתי לשרת ברמת הגולן", סיפרה סמל רוני כץ, פרמדיקית בניידת טיפול נמרץ בחטיבת הגולן והחרמון של אוגדה 210, ששני סביה נלחמו ונפלו ברמת הגולן סביב מלחמת יום הכיפורים לפני כ-50 שנה. "אני חושבת שזה כבוד גדול להמשיך את דרכם של הסבים שלי ואני מאוד מקווה שהם גאים בי. אני יודעת שאני חוליה נוספת בשרשרת הזאת, ובטח במקום שבו מסרו חייהם למען המדינה".
כץ (20) התגייסה לצה"ל לפני כשנה וחצי והוכשרה כפרמדיקית לטיפול במצבי חירום. במלחמת יום כיפור היה סבה מצד אביה, יצחק דל ז"ל, אחראי חדר רנטגן, ונהרג במתקפה על בית חולים שדה כשלא הסכים לנטוש את הפצועים במקום. לאחר מותו קיבל את צל"ש הרמטכ"ל. סבה מצד אמה, דוד זבר ז"ל, נהרג ברמת הגולן כשנה לאחר המלחמה בזמן שפירק מוקש. "כשאני מתלווה לפעילויות הנדסה קרבית אני יודעת מה האחריות שמוטלת עליי ומה המחיר שעלולים לשלם", היא אמרה. "אמא שלי נלחצת כשאני מספרת לה שאני יוצאת לפעילות דומה לזו שסבא נפל בה".
3 צפייה בגלריה
"אמא שלי נלחצת כשאני מספרת לה שאני יוצאת לפעילות דומה לזו שסבא נפל בה". הסבא דוד זבר ז"ל
כץ מספרת כי שתי הסבתות שלה עודדו אותה מאוד בבחירתה לשרת ברמת הגולן, והן גאות בנכדה הראשונה שמשרתת בתפקיד קרבי. גם הוריה, מיכל ואמיר, תומכים בבחירתה. "כבן שכול גם אני שירתי בקרבי", סיפר האב. "מגיל צעיר חשפנו את הילדים שלנו לאזכרות ולטקסים ולזיכרון האבות שלנו. גם הבן הצעיר שלנו יתגייס באוגוסט לשירות קרבי. לא דחפנו אותם לזה, זה פשוט הבית שהם גדלו בו".
האם הוסיפה כי "אבא שלי נהרג בפעילות מסוכנת של פירוק מוקשים. זה קרה בסמוך לבסיס שבו משרתת רוני, ובוודאי שזה לא קל, אבל יש בזה סגירת מעגל שהיא עוסקת בהצלת חיים. אנחנו מאוד גאים בה".
ביום הזיכרון בשבוע הבא, כמו ב-50 השנים האחרונות, יתפצלו בני הזוג כץ לשני בתי עלמין שונים. אביה של מיכל קבור בחלקה הצבאית בנתניה, ואביו של אמיר בחלקה הצבאית ברמות השבים. "מיד אחרי הטקסים נחזור הביתה עם הילדים וכל המשפחה המורחבת, ונתאחד מחדש ונהיה ביחד עד אחרי יום העצמאות".
