כבר 33 שנה שמשרד הבריאות פועל לפי חוזר סמנכ"ל רפואי שהופץ לראשונה ב-1988, ומנחה את חברי הוועדות להפסקת היריון לעשות כל שביכולתם לצמצם את מה שהוגדר "הפלות מיותרות". "במסגרת מאמצים הנעשים למען עידוד הילודה ושיפור המצב הדמוגרפי במדינה, הוקמה ועדה בין-משרדית, אשר בין החלטותיה גם הגברת ההסברה בקרב הוועדות להפסקת היריון", נכתב. "אנו חוזרים וקוראים לחברי הוועדות - רופאים ועובדות סוציאליות, להקדיש זמן ולשוחח עם הנשים הפונות לוועדה כדי שישקלו שוב את בקשתן". בשבועות האחרונים החליט משרד הבריאות לשים קץ להנחיה הזאת ולבטל את תוקפו של החוזר.
מבחינתו של שר הבריאות ניצן הורוביץ, זהו רק הצעד הראשון ברפורמה כוללת שהוא יוזם שנועדה להקל את הפרוצדורה שנאלצות לעבור נשים שמחליטות לסיים את ההיריון. בין היתר, צפוי משרד הבריאות לקדם בחודשים הקרובים שורה של מהלכים להרחבת הנגישות של נשים להפלות תוך הסרת החסומים הפולשניים שעימם נאלצו מזה עשרות שנים להתמודד.
כבר בשבועות הקרובים מתכנן המשרד לשנות את הטופס הארכאי מ-1977 לקבלת אישור להפסקת היריון. בנוסף לניסוח מחדש של שאלות, יוסרו שאלות פולשניות שעליהן נאלצו נשים לענות שמתמקדות בעיסוקן או ברקע להיריון, למשל: "האם מאז המחזור האחרון השתמשתם את או הגבר באמצעים/שיטות למניעת היריון?" או "מדוע לא השתמשת באמצעים/שיטות להפסקת היריון?" בנוסף, הטופס יעבור תהליך דיגיטציה כך שחברי הוועדה יקבלו את מלוא המידע מראש.
משרד הבריאות אף צפוי לתמוך בחקיקה שמטרתה לאפשר לכל אישה עד השבוע ה-12 להפסיק את ההיריון – מבלי שתיאלץ להופיע בפני ועדה להפסקת היריון בבתי החולים, כפי שמחייב החוק כיום. במשרד הבריאות בוחנים להעביר חלק מהאחריות על התהליך לקופות החולים כך שבדומה למדינות אחרות במערב, נטילת הטיפול התרופתי להפסקת ההיריון בשבועות המוקדמים תיעשה בקופות במקום בבתי החולים.
"זה אמור להיות מובן מאליו – הזכות על גופה של אישה, היא של האישה בלבד", אמר השר הורוביץ. "כל החלטה, או הליך רפואי, כמו הבחירה האם לבצע הפלה, חייבת להיות בידי האישה. אין לנו זכות מוסרית להחליט עבורה איך לפעול עם היריון לא רצוי. המצב כיום, שנשים נאלצות לעבור הליך תשאול משפיל ולספק הסברים מדוע הן מבקשות להפסיק היריון לא רצוי הוא הזוי. למה אישה צריכה לשקר כדי לקבל אישור?". הורוביץ טען כי "הנהלים מיושנים בצורה מגוחכת", ייחס זאת ל"תפיסה שוביניסטית מיושנת", והודה כי "כשראיתי את הנהלים של הוועדה להפסקת היריון זה היה נראה כמו בדיחה גרועה".
את המישור החקיקתי תוביל ח"כ מיכל רוזין (מרצ) בעזרת ח"כ גבי לסקי ממפלגתה, ובאמצעות הצעת חוק לביטול הוועדות עד השבוע ה-12 ושינוי המנדט של הוועדה שתעסוק בהפסקת היריון בין שבועות 12 עד 23 מוועדה "מאשרת" – לוועדה "מייעצת". רוזין אמרה כי "לנשים מגיעה אוטונומיה מלאה בכל דבר שקשור לגופן, והגיע הזמן לעגן את זה בחקיקה".
לא ברור עד כמה החקיקה מרחיקת הלכת הזו ריאלית מבחינה פוליטית, שכן כדי לשנות את החוק ייאלץ הורוביץ לשכנע את עמיתיו בממשלה – לרבות במפלגות הימין ורע"מ – לתמוך במהלך. מפלגת רע"מ, למשל, שמסייעת להחזיק את הקואליציה השברירית, צפויה להתנגד. מהלך מקדים שמתכנן המשרד לבצע בקרוב הוא מיפוי מוקדי העומס העיקריים בוועדות השונות שמאלצות נשים להמתין זמן רב לקבלת אישורים. בתי החולים יתבקשו לדווח על זמני המתנה ממוצעים, כמו גם על מספר הנשים שפנו אליהן לאחר שסורבו בוועדה אחרת.
6 צפייה בגלריה
ח"כ מיכל רוזין. "לנשים מגיעה אוטונומיה מלאה בכל דבר שקשור לגופן"
(צילום: יואב דודקביץ)
הרפורמה של הורוביץ מגיעה על רקע דו"ח מבקר המדינה מ-2016, שהצביע על ליקויים קשים בפעילות הוועדות להפסקת היריון שנמצאות באחריות משרד הבריאות. "חלק מהמוסדות שבהם פועלות הוועדות לא פועלים בצורה שתותיר לפונה די זמן לגיבוש החלטתה תוך בחינה מושכלת של המידע שנמסר לה, שקילת ההחלטה והתייעצות עם גורמים נוספים שאמינים עליה, לפני חתימתה על טופס הסכמה מדעת לביצוע הפעולה", נקבע. על פי נתוני המשרד, בשנת 2020 נרשמו 17,548 פניות לוועדות להפסקת היריון, 74% מהפסקות ההיריון נעשו עד השבוע התשיעי.
"נשים נשואות מתחת לגיל 40 מתקשות לעבור ועדה"
"יש כמה בעיות בנושא הפסקות ההיריון בישראל", מסבירה שרון אורשלימי, דוקטורנטית למדיניות וניהול מערכות בריאות וחוקרת פריון. "חלקן ברמת החקיקה וחלקן ברמת הנגישות לשירותים. ברמת החקיקה, יש את החוק מ-1977 שבעצם אומר שאישה רשאית להפסיק את הריונה רק אם היא עוברת ועדה שמאשרת לה את זה על פי קריטריונים ספציפיים: גיל והיריון מחוץ לנישואים, והכוונה היא לנשים רווקות או לנשים שההיריון הוא לא מבעלן או כתוצאה מאונס". יתר הסעיפים להפסקת היריון נוגעים לבריאות העובר (במקרה של מומים) ולבריאות הגופנית והנפשית של האישה אם הריונה יימשך.
אורשלימי טוענת כי יש 38 ועדות שפועלות ברחבי הארץ. "אבל זה רק לכאורה", היא מציינת. "משום שישנן ועדות שהן לא מספיק נגישות או שמכסת התורים אליהן היא מאוד קטנה".
לדבריה, פערים סוציו-אקונומיים מונעים מנשים מוחלשות לקבל את אותן זכויות. "נשים נשואות מתחת לגיל 40 שאין להן שום בעיה רפואית או נפשית יתקשו לעבור ועדה, כי הן לא 'נופלות' תחת אף סעיף, ואז הן מוצאות פתרונות לעשות זאת בכל זאת. האופציה הראשונה: באופן פרטי ולא חוקי, כשמדובר על נשים שיש להן כסף. אופציה שנייה היא לשקר שההיריון לא מבעלן, או לשכנע את הוועדה שהן במצב נפשי קשה בעקבות ההיריון. זה לא תמיד עובד ולכן הן לעיתים מביאות חוות דעת פסיכיאטרית שהמשך ההיריון ידרדר אותן נפשית. לנשים שהן לא עשירות ולא רוצות לשקר אין באמת את זכות הבחירה או את האפשרות לעבור ועדה".
