החרדים הם כרגע התקווה של אלוף (במיל') אליעזר שקדי. הוא הולך אליהם - לא הולך, רץ - בשעות היום, בשעות הלילה, לפעמים, אם צריך, גם ביום וגם בלילה; מגיע למקומות שלדבריו, "לא רק שלא הייתי מאמין שאי פעם אגיע אליהם, גם מעולם לא ידעתי שהם קיימים"; מטפס, בעזרת שניים מקציני הדת ששירתו עימו בשנותיו כמפקד חיל האוויר, כל פעם טיפה יותר גבוה בהיררכיה החרדית הפנימית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
וזה מה שהוא אומר להם: "שתי קטסטרופות של קרע וחורבן עברו עלינו, ושתיהן באו אחרי תקופות השיא של עם ישראל. הראשונה אחרי מלכות שלמה, והשנייה אחרי שלומציון המלכה. ובשתי הפעמים, תוך זמן קצר, באו חורבן גדול והרס והעם גלה מארצו. ועכשיו אנחנו בעיצומו של הנס הכי גדול שקרה לנו, הקמת מדינת ישראל, ואנחנו חייבים לעשות הכול כדי למנוע את הרס הבית השלישי, לעצור את הקרע הגדול בינינו ולשמור על ישראל יהודית, חופשית ודמוקרטית, בסדר הזה. כי יש דברים", ובזה הוא מסיים רק את הפתיח לשיחה שיכולה להימשך שעות, "שהם גדולים וחשובים מכולנו".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שקדי קורא לזה "טוויסט בעלילה". הוא אינו אדם דתי, אבל משהו קרה לו אחרי ששמע את אבא שלו, שנפטר לפני שמונה שנים, מדבר אליו.
"ממש כמו שאני אומר לך: מדבר אליי מהשמיים. במשך שנים ארוכות נהגנו לשבת, כל המשפחה, קצת לפני ארוחת שישי, ולשתות יין מכוס שקראנו לה כוס המזל. היא עברה מאחד לשני, ובתום הסיבוב חזרה אל אבא שלי שבירך את כולנו. וככה זה היה. ישבתי בבית בערב שבת, הרגשתי שאני שותה איתו מכוס המזל, כמו פעם, ושומע אותו אומר לי: 'אל תוותר, תעשה כל מה שאתה יכול שלא יבוא עלינו חורבן בית שלישי'".
אז הוא לא מוותר. ובשעה שחבריו רצים בין ההפגנות, שקדי פוגש רבנים. מדבר על ליבם. חוצב נתיבים חדשים בסלע.
"תדמייני לעצמך מנהיג חרדי גדול, איש רוח, ערכי, שמבין כמוני שיוזמות החקיקה שמקדמת הממשלה לא רק שקורעות את העם הזה לשניים, או לשלושה, או מי יודע לכמה, אלא גם מלבות שנאה מטורפת ושטנה עמוקה כלפי החרדים בקרב ציבור מאוד גדול. והרב הזה מבין, כמוני, שזו השעה למעשה גדול, שזו מצווה משמיים להציל את הבית. ומה זה להציל את הבית? לקרוא לתמיכה בחקיקה רק אם היא נעשית בהסכמה רחבה בין כל חלקי העם".
שקדי לא מוכן לספר למי בדיוק הוא אומר את זה. "אולי רק כשזה ייצא לפועל".
בכמה פגישות כאלו היית עד עכשיו?
"הרבה מאוד".
עשרות?
"הרבה מאוד".
ומה שאתה בעצם מבקש מהם זה להורות לנציגיהם בממשלה לעשות את זה בפועל?
"כן. ממש כך".
מה הסיכוי שזה יקרה?
"אני לא יודע, אני יכול רק לומר שחלק מהאנשים שאני פוגש לא רק מבינים היטב על מה אני מדבר, אלא גם מסכימים איתי. ומדובר גם ברבנים אשכנזים וגם ברבנים ספרדים".
הם מודעים ללוח הזמנים, שזה עניין של שבועות?
"כן. לגמרי. והם מודעים לכך שזו יכולה להיות שעתם הגדולה".
מעבר לדרישות התקציביות המופרזות, כפי שהן מופיעות בהסכמים הקואליציוניים, אתה מבקש מהם לוותר על החקיקה הכי חשובה להם, זו שתמנע מבג"ץ לפגוע בתקצוב מוסדות החינוך החרדיים שאינם מקיימים לימודי ליבה ולפסול את החוק שיעניק להם פטור גורף מגיוס לצה"ל.
"לא. אני מאמין שאפשר להגיע להבנות שתהיינה מקובלות גם עליהם; לייצר מתכונת כזו או אחרת של גיוס ושל לימודי ליבה בדרך שתתאים גם להם. מאוד עצוב לי לראות את מה שקורה, ואני רוצה לומר, להסביר, לצעוק בכל מקום, שאנחנו צריכים לעשות הכול, אבל ממש הכל, כדי למנוע קרע. זה התפקיד של כל אחד מאיתנו. זו האחריות של כל אחד מאיתנו. הם האחים שלנו גם אם אני לא מסכים עם כל מילה שהם אומרים, ואסור לנו לתת לזה לקרות".
שזה אומר?
"להפנים את הדברים ולהקפיד על מה שאנחנו אומרים ובאיזה מילים אנחנו משתמשים".
דן חלוץ קרא לחרדים "פרזיטים". הערת לו?
"אמרתי את דעתי למי שצריך היה לומר".
מה זה "למי שצריך"? לחלוץ אמרת?
"לחלוץ לא. אבל דיברתי עם החרדים שאני בקשר איתם ואמרתי להם שאני שולח להם חיבוק גדול ושאמשיך לעשות כל מה שאני יכול כדי שזה יצליח".
אמרת להם שחקיקה כזו עלולה להיות חרב פיפיות? שהם ירוויחו ממנה בטווח הקצר, אבל ישלמו מחיר כבד בטווח הארוך?
"כן. אני אומר להם את זה בדיוק כך".
ואתה מאמין שזה יוביל לשינוי?
"אני מקווה שכן".
על מה בדיוק נשענת התקווה הזו?
"אני לא יכול לפרט ולחשוף שמות או פרטים מהשיחות, אבל אני פוגש מנהיגים גדולים בעולם החרדי שיכולים להורות לפוליטיקאים שלהם לעשות את זה".
למה אתה לא הולך ישר למשה גפני וליצחק גולדקנופף?
"כי אני חושב שזו הדרך הנכונה. לא דרך הפוליטיקאים אלא דרך המנהיגים הגדולים".
מה דעתך על החוק שמשווה את מעמד תלמידי הישיבות לזה של חיילים?
"אני חושב שחקיקה כזו היא מסוכנת מאוד. כמו שאני אומר להם, זו ברכה קצרת מועד. היא לא נכונה למדינת ישראל, לעם ישראל וגם לא נכונה להם".
הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט אומר שחוק כזה יחריף עוד יותר את המחאה. שהוא אולי יותר חמור מהחקיקה המשפטית. גם לדעתך?
"אני מסכים מאוד עם איזנקוט, ואני מנסה לעשות הכול כדי לעצור את זה. עד היום ידענו למצוא פתרונות כדי לשלב חרדים בחברה הישראלית, בצבא, בשוק העבודה, באקדמיה. זה נעשה מתוך הבנה ומתוך רצון אמיתי.
"בשנת 2007 יצאתי במהלך דרמטי של גיוס חרדים לחיל האוויר. מי שקידם את הפרויקט היה הרב של חיל האוויר, סא"ל רם משה ראב"ד. הם השתלבו במערך הטכני. זה שינה את מעמד החרדים בחברה הישראלית, ותיעל אותם ללימודים ולעבודה במספרים שלא היו קודם. חקיקה שלא בהסכמה תעצור את המגמה הזו. זו תהיה טעות נוראית מצידם ומצידנו לאפשר לזה לקרות. אני עושה הכול כדי למנוע את זה, ואני אומר להם את זה בדיוק כמו שאני אומר את זה כאן".
שקדי מדבר מדם ליבו. רואים עליו ושומעים בקולו שהוא נתון בסערת נפש אמיתית.
"מעולם, גם במצבים הקשים ביותר, לא הרגשתי שאנחנו נמצאים תחת איום קיומי כמו בימים האלה", אומר האיש שפיקד, בין היתר, על המבצע לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה. "אני מרגיש בגוף ובנשמה רגשות שלא חוויתי אף פעם בחיים. ואני מזהה את התחושות האלו אצל הרוב המוחלט של החברים שלי".
כי מה?
"כל חיי הבוגרים עסקתי בהגנה מפני אויבים חיצוניים, כאלו שיש להם גבול משותף איתנו וכאלה שאין להם, אבל לא חשתי לרגע מאוים כמו עכשיו. המצב היום שונה לחלוטין ממה שהכרתי בתקופות של אי-הסכמה על כיוון או דרך, ולכן הפחד שלי כל כך עמוק. זו פעם ראשונה שבה אני חושש מאוד שההחלטות שהתקבלו, שמתקבלות או שיתקבלו בעתיד אינן משרתות את המדינה ואת העם, אלא את השליט, את אשתו ואת הבן שלו. מנהיגים גדולים דואגים לעם שבחר בהם, מנהיגים קטנים מחויבים למגזר או לזרם שבחר בהם, ומנהיגים קטנטנים דואגים לעצמם. לכיסא שלהם, לאינטרס שלהם".
זה גם מה שחשים הטייסים שהחליטו לא להגיע למילואים? מה דעתך על תופעת הסרבנות?
"רק השבוע חיל האוויר עשה דברים חשובים בכל מיני מקומות שהם לא בשמי ישראל, אז אני לא יודע על איזו סרבנות מדברים. החיל פועל היטב ובכל מקום. לא היה ולא יהיה מצב שיקראו למישהו לטיסה מבצעית והוא יגיד שהוא לא בא".
טייס במילואים שלא מגיע לאימונים יאבד בסופו של דבר את הכשירות שלו, ואז ממילא גם לא יקראו לו לפעילות מבצעית.
"הבעיה האמיתית היא בטווח הארוך. אנשים מוכנים לעשות הכול כדי להגן על מדינת ישראל. אבל האיום עכשיו הוא מסוג אחר לגמרי. האיום הוא שיצמח פה שליט כל יכול שיחליט מחר למנות את הבן שלו ליורש עצר ולהעביר לו את השלטון. על זה המחאה, ולכן אני מציע שנתחיל בעצירת הכאוס עכשיו, בעיצומו של האירוע, ולא נתעסק בשאלה של סרבנות כשהמציאות היום היא שאין טייס שקוראים לו והוא לא בא".
שקדי נשאר דבק בעמדתו גם כשפורסם בתחילת השבוע כי מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר איים להדיח טייסים שלא יתייצבו למילואים בעקבות המהפכה המשפטית. "לא היה ולא נברא", הוא אומר.
איך אתה יודע? שאלת אותו?
"אני לא אכנס לפינה הזו, ואני לא מספר עם מי אני מדבר, מה אני שואל ומה עונים לי. אני רק אומר שמי שפירסם את הידיעה הזו לא שמע את מפקד החיל אומר את זה ולא ראה את זה בכתובים. זו עוד הדלפה שקרית שאין לה על מה להתבסס, ושמשרתת אג'נדה מסוימת מאוד".
אג'נדה של מי?
"אג'נדה שבאה מבחוץ, והאינטרס שלה הוא לפגוע בחיל האוויר, במפקד החיל ובטייסים. חיל האוויר שלנו הוא ארגון מופלא, בעל מחויבות עמוקה לקיום שלנו כמדינה וכעם. 33 שנים שירתי בחיל הזה, למעלה מארבע שנים כמפקדו, ואני יודע על מה אני מדבר. זה חיל שלכל אחת מהקבוצות שמרכיבות אותו יש משמעות אדירה: לצוותים הטכניים, לאנשי המינהלה ולצוותי האוויר, עם סינרגיה מאוד מיוחדת, והתוצאות מדברות בעד עצמן.
"אחד הדברים שמאוד מטרידים אותי זה שאג'נדה חיצונית לחיל לא מהססת לפגוע במרקם הכול כך חשוב, ומנצלת את העובדה שלכל דבר שנכתב ברשת יש תהודה מעבר לכל פרופורציות".
שקדי מתייחס למכתב שעליו חתמו כמאה אנשי המערך הטכני בחיל האוויר, ובו כתבו בין היתר: "טייסים יקרים. היום, אחרי שהבהרתם לנו שהקול שלנו אינו שווה לשלכם, אנחנו כבר מרגישים סוג ב' (...) לא ננהג סרבנות כמוכם, לא נמרוד ולא נקרא להפיכה צבאית".
"אני אוהב את אנשי הגף הטכני אהבת נפש", אומר שקדי. "בכל מקום שהייתי בו, מטייס ועד מפקד החיל, לא היה שום הבדל בין צוותי האוויר לצוותים הטכניים".
מישהו מהצוותים הטכניים פנה אליך?
"פנו אליי הרבה מאוד מאנשי האגף הטכני שעשינו המון דברים יחד, אבל איש מהם לא היה בין החותמים".
ניסית להגיע אל מישהו מהחותמים, לדבר איתו?
"לא. מה עוד שאני לא מכיר את האנשים האלה. כבר 15 שנים אני לא בתפקיד, אני לא יודע איך למצוא אותם. עצוב לי לשמוע שמייצרים תמונה כזו. בא לי לבכות כשמדברים איתי על זה".
ובכל זאת, זה מה שמרגישים לפחות חלק מהם.
"אני לא שופט אדם כזה או אחר. אני מוכן לכבד כל דעה, גם אם היא שונה משלי. אבל בראייה רחבה, ההתבטאויות האלה משרתות אג'נדה זרה לחיל. אני מודה שמאוד קשה לי לשמוע את הדברים האלה. אבל אני אוהב אותם ואני מחבק אותם ומאחל לכולנו שנמשיך לשמור על מסורת של שותפות אמיתית".
אתה פוחד שזה יפגע בחיל?
"לא. הגדולה של החיל זה החיבור המאוד עמוק שבין כל השותפים".
שאולי נפרם עכשיו?
"מהיכרותי עם החיל, זו שותפות עמוקה וחזקה, אבל אני מסכים שיש אנשים שחושבים אחרת, ושיכול להיות שלדאגה שלהם יש על מה להתבסס".
אתה לא חושש שזה יעמיד בסכנה ממשית את היכולת של חיל האוויר לבצע את משימותיו, שלא לדבר על המשימה הגדולה ביותר על פי ראש הממשלה - תקיפה באיראן?
"כל עוד לא עברה החקיקה שמשנה את המצב המשטרי בישראל, הדברים לא השתנו. הם כמו שהיו ב-75 השנים האחרונות. חיל האוויר יודע לעשות את מה שצריך ועושה את זה, גם היום, בצורה הכי יעילה ועניינית ובמסירות גדולה מאוד. הסכנה היא, אני חוזר ואומר, ברגע שמשתנה המצב החוקתי בישראל, ואז מגיעים למצב שהוא מאוד בעייתי ומסוכן".
האם אתה אישית, כטייס, יכולת להגיע למצב של סירוב בנסיבות דומות לשל היום?
"כל זמן שהלחימה היא לטובת העם שלי, אין ולא יכול להיות מצב שבו הייתי מסרב לטוס. לטובת העם זה מוד אחד, לטובת השליט, אשתו ובנו, זה כבר עניין אחר. אבל בנקודת הזמן הזו, לנוכח העובדה שהחקיקה הזו נעצרה או הוקפאה, אנחנו עוד לא שם".
חיל האוויר, יותר מכל זרוע אחרת בצבא, תלוי בסיוע הביטחוני האמריקני ומקיים שיתוף פעולה הדוק עם מקביליו שם. אבל הקשרים עם ארצות-הברית, מדגיש שקדי, חורגים הרבה מעבר לכך. "כל מי שהיה מעורב בדברים והכיר אותם מקרוב, יודע למה אני מתכוון. זו לא סתם ידידות ארוכת שנים המבוססת על עולם ערכים משותף. מדובר בגב המדיני, הכלכלי והמשפטי החשוב ביותר שיש למדינת ישראל, שבנסיבות שונות הוא ממש קריטי לקיומנו.
"אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם ארצות-הברית תחליט להסיר את ההגנה עלינו בסוגיות שעולות פעם אחר פעם במועצת הביטחון של האו"ם; שתאפשר לקדם יוזמות להטלת סנקציות על ישראל, שיהפכו אותנו למצורעים של העולם. וכל זה עוד לפני שדיברתי על הסיוע הביטחוני של 3.8 מיליארד דולר כל שנה. קרע איתם הוא אסון בלתי נתפס".
ואת זה ראש הממשלה לא מבין?
"הביטחון שלנו, בגדול, מושתת על שלוש רגליים: קיומנו כמדינה דמוקרטית, היכולת שלנו להגן על עצמנו, ומערכת הקשרים עם ארצות-הברית. אני לא בטוח שכל החברים בממשלה הזו מכירים ומבינים את זה, אבל אין לי ספק שראש הממשלה מבין את המשמעות העמוקה והקריטית של הקשר עם האמריקנים, ואני מתקשה להבין את ההתנהלות שלו בהקשר הזה".
הטענה בקרב מובילי המחאה, בין הטייסים ובכלל, היא שהאינטרס האישי שלו מכתיב את מהלכיו.
"אני מכיר את הטענה ולא יודע לענות על זה. אני יודע לתאר לך את הדברים כמו שהם. אני אומר שהיחסים עם ארצות-הברית הם קריטיים לביטחוננו, וגם ראש הממשלה יודע את זה, שוב, בניגוד אולי לאחרים".
אתה מכיר את נתניהו גם מקרוב. אתה שותף לאלה שטוענים כי אינם סומכים עליו ועל ההחלטות שהוא מקבל?
"אני אסמוך על החלטותיו ועל החלטות הממשלה הזו כל עוד לא עברה החקיקה שמשנה את המבנה הדמוקרטי במדינת ישראל, ולא תיפגע הפרדת הרשויות. מתי עלול להיווצר הכאוס שיביא לאובדן סופי של האמון? כאשר תצא לדרך חקיקה חד-צדדית שתוביל למשבר חוקתי. אז נהיה בסרט אחר לגמרי. ואני רוצה שהדברים יהיו ברורים ומוגדרים. אני לא רוצה להיות תלוי ברצון הטוב של פוליטיקאים ואני לא סומך על כאלה שאומרים לי, 'תסמכו עלינו'. אני סומך על דברים שנעשים בצורה מסודרת במדינה דמוקרטית".
נשמעים קולות המערערים על שיקול דעתו וטוענים שיציאה למלחמה עלולה להיות ספין במערכה הזו?
"אני מאחל לעצמנו לא רק שלא נגיע לעולם לסיטואציה כזו, אלא שגם השאלה הזו לעולם לא תישאל".
ובכל זאת.
"התשובה שלי ברורה. אני לא רוצה לחשוב שאפשרות כזו קיימת גם אם אני יודע שיש כאלה שיטענו אחרת ממני".
כלומר, בשורה התחתונה, נכון להיום, נתניהו עם כל מה שמונח עליו כשיר לקבל החלטות, כולל בנושא האיראני, והדיבורים על הבן שלו שמחליט בשבילנו הם רק בדיחה לא מוצלחת?
"אני לא רוצה להתייחס ספציפית למצבו של נתניהו, אני לא יודע להתייחס לזה, ואני עושה הפרדה בין הנקודה שאנחנו נמצאים בה לבין הנקודה שאנחנו עלולים להגיע אליה, ושם הבעיה. אני מאמין ובטוח שהמערכת היא מאוד חזקה ואחראית, שר הביטחון המכהן הוא איש רציני, מקצועי ואחראי עם ניסיון רב-שנים, ואני לא רואה כרגע שינוי באופן קבלת ההחלטות. לכן אני לא רוצה להיכנס לפינה הזו".
הזכרת את שר הביטחון יואב גלנט. מה חשבת על ההחלטה לפטר אותו, שהוקפאה בינתיים?
"כמו שאמרתי, אני מכיר את גלנט הרבה מאוד שנים. הוא אדם ישר ולוחם אמיץ, ולפני היותו אדם פוליטי יש לו אחריות עליונה למנוע את הקריסה במערכת הביטחון שעליה הוא מופקד. אני חושב שההבנה הזו שלו ניצחה את האג'נדה שלו כפוליטיקאי ואת האינטרסים שלו כאיש ליכוד, וגם אמרתי לו את זה. אמרתי לו שהוא הבטיח את מקומו בגן עדן כשבחר בטובת המדינה על חשבון טובתו האישית. במעשה שלו ובאמירותיו הוא גילה אחריות מדהימה ועצר מהלך מאוד מסוכן למדינת ישראל".
זה לא הפך אותו לברווז צולע?
"לא. גלנט הוא שר הביטחון. זה המצב וככה מבינים את זה בכל המערכת. בעניין הזה זה אין שחור ולבן ואין מצב ביניים".
והוא צריך להישאר שר הביטחון?
"בהחלט. את זה הבין כל הציבור הרחב שיצא לרחובות ברגע שהתפרסמה הידיעה על פיטוריו, ואני חושב שאת זה מבינה גם המערכת הפוליטית".
אחרי שנתניהו הודיע שיפטר את גלנט, פורסם שהוא שוקל למנות במקומו את אבי דיכטר או את ניר ברקת. אתה חושב שהם היו צריכים להודיע מיד שלא יקבלו על עצמם את התפקיד?
"אני חושב, בלי להיכנס לשמות, שלאנשים יש אחריות הרבה יותר גדולה מאשר שמירה על האינטרס הפוליטי שלהם".
הוא בן 65, נשוי ואב לשני בנים ובת. כשהתגייס, הוא אומר, לא חשב שישרת שלושה עשורים וחצי, ומשנשאר, עשה את הכי טוב שהוא יכול. בגיל 51 הפסיק לטוס, ולא, הוא לא מתגעגע. כשפרש מצה"ל החליט שלא יעסוק יותר בנושאים ביטחוניים, לא ייצג ולא יעבוד בחברות שעיסוקן סחר בנשק ולא יקדם פרויקטים צבאיים.
כארבע שנים כיהן כמנכ"ל אל על, וכבר שמונה שנים מקדיש את רוב זמנו לפעילויות חברתיות, כולן בהתנדבות, בדגש על מיזמים שמקדמים ומטמיעים ערכים של שותפות, מחויבות הדדית, תרומה לקהילה, שוויון וקבלת האחר.
אביו, משה, הגיע מהונגריה ואמו, נחמה, היא ילידת אלכסנדריה שבמצרים ובת למשפחה שהגיעה מגיאורגיה. כשמדברים על "הפריבילגים הלבנים" מחיל האוויר זה מצחיק אותו, ומיד הוא מונה את שמות מפקדי החיל ובכיריו שאינם אשכנזים - איתן בן-אליהו והרצל בודינגר ודן חלוץ ואמיר אשל והוא עצמו ועוד שמות רבים.
הוא נענה לכל הזמנה, נפגש עם תלמידי תיכון בכל הארץ, עם חניכי המכינות הקדם-צבאיות, מופיע בפורומים של מפקדים וחיילים, מרצה בפני חרדים וחילונים, אנשי הייטק, תעשיינים ואנשי עסקים ("שם אני לוקח כסף, ואת השכר עבור ההרצאות האלה אני תמיד תורם"). נוסע מהדרום לצפון וכמעט ולא אומר לא לאף בקשה. מרגיש בבית אצל כל יהודי, מזרחי או אשכנזי, חילוני או חרדי.
"אבא שלי הוא ניצול שואה", מספר שקדי. "כשהייתי מפקד חיל האוויר תקפנו את פרויקט הגרעין הסורי, כשסיפרתי לאבא שלי על הפעולה, אחרי שקיבלתי כמובן רשות לעשות את זה, הוא אמר שעכשיו הוא מבין למה שרד את המחנות אחרי שכל משפחתו נרצחה. מבחינתו תקומת ישראל, עם ישראל וביטחון ישראל עומדים בראש סולם העדיפויות. הוא היה דמוקרט גדול. היה לנו קשר מאוד חזק. לעיתים קרובות הבנו אחד את השני בלי לדבר בכלל".
אתה לא מאלה שישר רואים דם ברחובות.
"לא, למרות שאני כן מוטרד ממצב של כאוס. ואני לא רוצה אפילו לחשוב לאן ולמה זה יכול להתגלגל ולהגיע".
לא הגזימו קצת עם נבואות הזעם לנוכח המהפכה המשפטית?
"אני חושב שזה נושא מאוד רציני, ולא במקרה הוא גורם לאנשים להרגיש שקורה דבר חמור. ולכן, את הפרק הזה בחיים שלי אני מקדיש לאיום בחורבן בית שלישי, שמסוכן לנו יותר מכל איום חיצוני. אבל בשורה התחתונה, אני אופטימיסט חסר תקנה. אני מאמין בעם שלנו ובכוחות שלנו להתמודד, ואני מבקש שתסיימי את הריאיון הזה איתי במשפט הבא: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל".
פורסם לראשונה: 07:27, 07.04.23
