האם זה מקרי שדווקא בשנה שבה שינו את ההגדרה מ"שר לביטחון פנים" ל"שר לביטחון לאומי", נשחק עד דק הביטחון הלאומי של אזרחי ישראל ויסודותיו מתפוררים לנגד עינינו? הבסיס לכך נעוץ מן הסתם בקרע המתמשכת שפוגע בלכידות ובחוסן ויוצר חברה ששסעים עמוקים בין תפריה, ואליה מצטרפים המצב הכלכלי המחמיר – אינפלציה, יוקר מחיה ואיומים בפגיעה בדירוג האשראי – והתערערות מסוימת בביטחון החוץ כשנדמה שכולם מסביב, מחמאס דרך חיזבאללה ועד איראן, פשוט לא מורתעים. אבל השיא הוא, כאמור, שפל בביטחון האזרחי בתוך הארץ: אפס משילות באזורים המועדים, רצח רודף רצח ופשיעה בכל מקום.
המדינה שעליה חלמו דוד בן גוריון וחברי מועצת העם כשחתמו על מגילת העצמאות נמצאת בסכנה. ההנחה הרווחת שלפיה הכאוס מתוחם ומגודר ביישובים הערביים ולכן לא צריך להדאיג את היהודים יתר על המידה, הולכת ומתבררת כשגויה. היעדר השליטה וחוסר הכבוד לרשויות החוק זולגים לכל מקום ומרעילים אותו. מדובר בסכנה קיומית. אבל מאחר שהחברה הערבית כולה, מהאזרח הפשוט ועד נציגיה הפוליטיים, מתריעה על כך כבר עשורים ללא הועיל, הגיע הזמן להתקוממות של היהודים בעניין.
התקוממות כזאת נדרשת מתוך הפנמה שאם המצב ימשיך להידרדר, הוא עלול להסתיים באסון למדינה. אם כל אזרח יחזיק נשק וינסה לפתור את בעיותיו בעצמו, כי הוא לא סומך על המשטרה או על בתי המשפט, תקצר הדרך להתפוררות. גם ישראל, המדינה החזקה והיציבה במזרח התיכון, שנהנית מיוקרה ומהשפעה בכל העולם, לא חסינה מכך.
לכן מומלץ ליהודים להיגמל מהשאננות, להבין מה מסמנת המציאות הקודרת, ולחזור קצת אל הפסימיות שאפיינה אותם לאורך ההיסטוריה ובמידה רבה גם שמרה עליהם. חלילה, אני לא ממליץ לברוח כפי שעשו בעבר יהודים בעולם. להיפך: אני מצפה מהם להישאר ולהתקומם.
כבודם של המפגינים נגד המהפכה המשפטית במקומם מונח, אבל מחאה על אובדן השליטה מול הפשיעה היא דחופה יותר, וגם נוגעת ישירות ובאופן מיידי לחיי אדם. את עוצמת ההפגנות של החודשים האחרונים חייבים להפנות לנושא הזה, ולדרוש פעולה משותפת לממשלה, המשטרה, ומערכות המשפט, הכלכלה, החינוך והרווחה, כי רק שילוב ביניהן יוכל לתת תשובת עומק למכת הפשיעה וחוסר המשילות המאיימות על עתיד ישראל.
שעון החול הולך ואוזל. את התקופה הקרובה תקדיש הממשלה להעברת התקציב ולהמשך המאבק שלה על חקיקת המהפכה המשפטית אף שאין לה את תמיכת רוב הציבור לכך. בתקופה הזאת לא סביר שהיא תקדיש מיוזמתה ומטוב לבה משאבים אמיתיים לפתרון. כאן אדגיש שרק מדינות שיש להן הצדקה בעיני תושביהן הן בנות קיימא. יהיה קשה להגן על המדינה אם חלק ניכר מזרחיה לא סבור שהמפעל ראוי להמשכיות.
ד"ר עקאב זידאןוהעצוב הוא שהדרך לפתרון ברורה לכולם, אבל לאיש אין אומץ או רצון פוליטי ליישם אותה. כפי שהובהר לנו בשנתיים האחרונות, ממשלה שמייצגת חצי מהציבור – כפי שהייתה ממשלת בנט-לפיד וכפי שממשלת נתניהו והימין כיום - פשוט לא יכולה להתקיים, קל וחומר לשלוט. מה שצריך זו ממשלת אחדות לאומית שפויה שכוללת בתוכה את החלקים המתונים (והגדולים) משני הצדדים, ללא הקצוות. תמצאו נוסחה – עם ביבי, בלי ביבי, רוטציה או משהו אחר – זה לא משנה. השינוי מחויב המציאות כדי להחזיר את המדינה אל פסי הביטחון הלאומי על מנת לשמר את הנאורות, היצירה, המחשבה, הקדמה וההצלחה.
אחרת, נצטרך להתייסר ולחכות לנבואתו של מנהיג חמאס השייח אחמד יאסין, שבשנת 2003 טען בראיון לעיתון "אל ביאן" היוצא במדינות המפרץ כי בשנת 2027 מדינת ישראל לא תהיה קיימת עוד.
- ד"ר עקאב זידאן הוא חוקר מדעי המדינה והממשל המקומי. מנהל האגף לניהול ההון האנושי במועצת דאלית אל כרמל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
