כרמל גת שנרצחה בשבי החמאס נטמנה בבית העלמין של קיבוץ בארי, כמעט 11 חודשים לאחר שנחטפה ממנו בשביעי באוקטובר. משפחתה, חבריה ותומכים רבים ניהלו מאבק ארוך להשבתה, אך הסוף העגום היה מציאת גופתה במנהרה ברפיח. את מסע ההלוויה ליוותה שיירה של דגלים צהובים בכניסה לקיבוץ ורבים הגיעו לפרידה מהחטופה שהפכה למוכרת כמעט בכל בית. על קברה, בין שלל הפרחים, הונח השלט: "סליחה, נכשלתי".
הלווייתה של כרמל גת ז"ל
(צילום: דוברות קיבוץ בארי)
שי דיקמן, בת דודתה של כרמל, ספדה לה: "כל כך חיכיתי לראות את זה נפתר. לדעת שאת חוזרת לחיים שלך - לדרינק עם החברות, לחול בין הרגליים, לריצות בשדות, להודו שלך. לחיים שנרקמו פה. שתוסיפי עוד כסא לשולחן ארוחת שישי, שעברה מהבית של אמא שלך לבית של אמא שלי. שתתני את הטון ביום השנה לאמא, בדקויות שמשנות לך כל כך, אלו שלא ידענו לחזות, ותקבלי את ההזדמנות להיפרד חבוקה בזרועות המשפחה. שתכירי את מאור הבן, מאור הבת, אוריאן ואור שכולם אור - ומיום חמישי גם את אלון, חמשת הילדים שנולדו לחברות שלך ב-10 וחצי חודשים שאת איתנו אבל לא כאן. שתראי איך איחדנו כוחות, משפחה וחברות ונוצר המרקם ההזוי והנעים שהוא המעטפת שלך שנהייתה גם שלי.
"כל לילה, כמו מנטרה: הלוואי שכרמלי תחזור כבר. תמיד אותם 3 שלבים: מחנק מהמחשבה על מה שעובר עלייך שם, שמתחלף בהתרגשות מלחשוב עלייך בחיים,שמתחלפת במחנק - שנצליח בזמן, רק שתחזור כבר. לא הצלחנו. כמעט והיית כאן בחודש נובמבר, שמך הופיע ברשימה של היום ה-8 בעסקה שנמשכה 7 ימים. כמעט והיית כאן בחודש יולי, שמך הופיע במקום מספר 5 בין הרש לעדן, שחזרו אתמול כמוך. מתים. בשני המקרים, המדינה שלי, שלך, העדיפה מלחמה על פני חיים. מלחמה על פני חייך.
"הכמעט, וכמעט, שתלויים בנו, צובעים את הכל בתחושת החמצה צורבת. מחניקה. עם הזמן היא תפנה מקום להכרה, כמה אנשים פעלו כדי שתחזרי. וכמה אנשים הזדעזעו והתעוררו - כדי להביא את החטופים הנותרים בזמן. כרמלי, היית אור בשבי. אבל יותר מזה, נועם שהיה איתך 50 ימים בשבי כתב לך: תודה שדאגת לי, בזכותך אני פה. אם גם אתם כמוני מרגישים את הכאב, התסכול, ההחמצה - אני קוראת לכם לנתב אותם בדרכה של כרמל, לדאוג לחטופים, שבזכותכם יהיו פה".
אור ואלון גת, אחיה של כרמל, ספדו לה: "כרמלי, אנחנו אוהבים אותך. כמה אנחנו צריכים אותך עכשיו שתתני לנו חיבוק. שתסתכלי לנו בעיניים. שתהיי איתנו. שתחזקי אותנו. כמה היינו צריכים ב-11 החודשים האחרונים. כמה נצטרך אותך בעתיד וכמה לא ייתכן זה לדעת שלא תהיי שם איתנו. כמה יופי ואור ומגוון ואהבה הבאת לעולם, ואלינו. כמה השראה לקחנו ממך. כמה חוזק שאבנו ממך, גם כשלא היית פיזית לידנו.
"מתגעגעים לתאווה שלך לחיים, איך אהבת להזמין מלא מנות ולטעום מהכל, איך אהבת לבלות וגם לישון מוקדם אחרי יום שנתת את כל כולך. היכולת שלך לעשות עבור הזולת והכלל הפך לסמל ולסימן היכר שלך. לכל אורך חייך, נלחמת על מה שחשוב בעינייך בעוד את חוקרת ומדייקת מה הכי נכון או חשוב לך ולסביבתך. לחמת עבור צדק ושיוויון חברתי ועזרה לכלל. כך גם, החברות הנפלאות שלך שחיברת מכירות אותך כאחיות. זה אבסורד גדול כל כך שדווקא את נקלעת לתוך הסיוט הזה. את שראית את כולם, אך מי שהיה צריך לראות אותך, לא ראה. את סמל למאבק ואת סמל לתיקון. את חיה איתנו עכשיו, איתנו ודרכנו, כל רגע ורגע. נגעת בכל כך הרבה אנשים שפגשת בחייך ולאחר שנחטפת נכנסת ללב של רבים ברחבי בעולם. בטוחים שאת שותה קפה עם אמא בקיבוץ החדש שם למעלה. אוהבים אותך".
בסיום דבריהם הם אמרו: "אנחנו כועסים, אני כועס מאוד מאוד מאוד. אני צריך את עזרתכם לתעל את זה למקומות טובים. כרמל היתה אומרת שנמשיך להילחם על החיים שלנו, כי אף אחד לא יעשה את זה במקומנו. אז תתעוררו. תתעוררו מהחיים האלה ומהסיוט הזה, כולם".
כרמל גת, מרפאת בעיסוק, נחטפה ב-7 באוקטובר מבית הוריה בקיבוץ בארי אחרי שאמה כנרת נרצחה. במקביל ניסו מחבלים לחטוף את אחיה אלון עם אשתו ירדן ובתם גפן. אלון הצליח להימלט כשבתו בידיו, אולם ירדן נחטפה ושוחררה לאחר 54 ימים בשבי.
נעם אור בן ה-16, שהוחזק במשך 50 ימים בשבי עם אחותו עלמה בת ה-13, שאיבדו את הוריהם יונת (שנרצחה בטבח בקיבוץ) ודרור (שנרצח בשבי), נפרד היום (א') מכרמל גת ששהתה לצדו ולצד אחותו בשבי. "תודה שדאגת לי, בזכותך אני פה היום❤️", כתב אור בסטורי שפרסם בחשבון האינסטגרם שלו.
