קת'לין פולביג הוגדרה בעבר כרוצחת הסדרתית האישה הנוראית ביותר בתולדות אוסטרליה, אחרי שהורשעה בגרימת מותם של ארבעת ילדיה, שהיו כולם תינוקות או פעוטות בזמן מותם. אבל בתפנית דרמטית שמסעירה כעת המדינה, האם שוחררה היום (ב') מהכלא, אחרי שריצתה 20 שנות מאסר מ-30 השנים שנגזרו עליה. הרשויות במדינת המחוז ניו סאות' וויילס הודיעו כי העניקו לה חנינה בעקבות מידע חדש שמטיל ספק באשמתה של פולביג, ומעלה את האפשרות שילדיה מתו מסיבות טבעיות – כפי שזו טענה לאורך כל השנים.
4 צפייה בגלריה
קת'לין פולביג עם בתה לורה, שמתה ב-1999 בגיל 19 חודשים. "אפשרות סבירה" שמוטציה גנטית גרמה למותה
פולביג, בת 55 כיום, הורשעה ב-2003 ברצח שלושת ילדיה ובגרימת מותו של בן נוסף, לאורך תקופה של עשור שלם. בנה הראשון, קיילב, נולד ב-1989 ומת כשהיה בן 19 ימים בלבד. בנה השני פטריק היה בן 8 חודשים כשמת ב-1991, ושנתיים לאחר מכן מתה גם בתה שרה, כשהייתה בת 10 חודשים. הבת הרביעית שלה, לורה, מצאה את מותה ב-1999, כשהייתה בת 19 חודשים. בכל המקרים הייתה פולביג לבד עם ילדיה או היחידה שהיתה ערה בזמן מותם, והיא העידה כי מצאה אותם מתים כשהלכה לשירותים או כשביקרה את חדרם כדי לבדוק לשלומם.
חקירת המשטרה בנוגע למקרי המוות נפתחה רק לאחר מותה של הבת הרביעית לורה, וכעבור שנתיים פולביג נעצרה והואשמה ברצח ארבעת הילדים. באותה עת כבר התפרקו נישואיה לאב קרייג פולביג, ששיתף פעולה עם השוטרים והעביר לידיהם יומנים שכתבה האם, ובהם לטענת התביעה היא הודתה למעשה באשמתה. פולביג הורשעה אף שלא הייתה אף ראיה פיזית שקשרה אותה למות הילדים: במקום זאת התביעה טענה שהדמיון בין מותם לא מותיר מקום לצירוף מקרים, ואף הצהירה כי הסיכוי לכך משתווה לסיכוי שחזיר יתחיל פתאום להתעופף. התביעה נסמכה גם על אותם יומנים שכתבה פולביג, ובהם הביעה תחושות של אשמה על מות הילדים.
המוטציה והתסמונת: הראיות החדשות
היא הורשעה כאמור ברצח שלושה מילדיה – פטריק, שרה ולורה – ובמקרה של הבן הבכור קיילב היא הורשעה בעבירה מופחתת יותר של הריגה. תחילה נגזרו עליה 40 שנות מאסר, אבל בעקבות ערעור שהגישה העונש הופחת ל-30 שנה. היא הייתה אמורה להשתחרר ב-2033, ובקשת שחרור מוקדם היא הייתה יכולה לבקש, אם לא הייתה מקבלת כעת חנינה, רק מ-2028. השופט שהרשיע אותה לפני 20 שנה, גרהאם בר, ציין בפסק הדין שלו את עברה הקשה של פולביג: אביה רצח את אמה כשהייתה בת 18 חודשים, ואת שנותיה המכוננות היא העבירה במשפחות אומנה. השופט טען כי אין שום סיכוי שפולביג תוכל להשתקם: "היא תמיד תהווה סכנה אם יתנו לה אחריות לטפל בילדים. אסור שזה יקרה", הוא כתב אז.
אבל בסוף העשור שעבר צצה ראיה חדשה, ולפיה שתי הבנות שרה ולורה סבלו ממוטציה גנטית כלשהי. הוועדה הראשונה שהוקמה לבחון מחדש את הפרשה, ב-2019, קבעה שאין מקום להטיל ספק באשמתה של האם, ואף נתנה משקל רב יותר לראיות הנסיבתיות נגדה. אבל בשנה שעברה נפתחה חקירה מחודשת בהובלתו של השופט לשעבר טום באת'הורסט, בעקבות עצומה שעליה חתמו 90 מדענים, רופאים ומומחים אחרים, שטענו כי ישנו מידע המצביע על סיבות טבעיות למות הילדים.
הדו"ח המלא של הוועדה החדשה אמור להתפרסם בהמשך שנה, אבל הרשויות בניו סאות' וויילס הודיעו כי כיוון שכבר במסקנותיה הראשוניות היא מצאה שקיים ספק בנוגע לאשמתה של האם – הוחלט להעניק לה חנינה מיידית ולשחררה מהכלא, כדי למנוע עינוי דין. ההרשעה שלה עומדת בעינה, ואם תבקש לבטל אותה עומד בפניה מאבק משפטי נוסף.
השופט לשעבר שעומד בראש הוועדה, באת'הורסט, קובע במסקנות הראשוניות שלו כי ישנה "אפשרות סבירה" שהמוטציה הגנטית שמהן סבלו שתי הבנות של פולביג – מוטציה המכונה CALM2-G114R – גרמה למותן. במקרה של הבת שרה הוא מציין כי ייתכן שמתה גם בגלל מיוקרדיטיס, דלקת שרירי הלב, שזוהתה במהלך נתיחת גופתה. בנוגע לבן פטריק מעריך באת'הורסט כי ייתכן שמותו נגרם מתסמונת נוירולוגית שממנה סבל, והוא מציין כי כבר כשהיה בן 4 חודשים – 4 חודשים לפני מותו – הוא סבל מ"אירוע מסכן חיים" (ALTE) לא מוסבר.
בשאלת האחריות של האם למותו של התינוק הראשון, קיילב, מציין באת'הורסט כי היא הורשעה בהריגתו על סמך ההערכה שאין שום סיכוי שבעוד ששלושת הילדים האחרים נרצחו הוא מת בנסיבות טבעיות. לדבריו, מרגע שהוטל ספק באחריותה למותם של שאר הילדים, מתערערת גם הקביעה הזו. גם בנוגע להודאה לכאורה של פולביג באשמתה, ביומנים שכתבה, הוא קובע כי אין לכך בסיס: "הראיות מצביעות על כך שמדובר בכתיבה של אם אבלה, שייתכן כי הייתה בדיכאון, ואשר האשימה עצמה במותו של כל אחד מהילדים". לדבריו לא נכון לפרש את מה שכתבה ביומנים כהודאה באשמה, והוא גם שלל את הטענה של אבי הילדים, קרייג, שקת'לין התנהגה בעצבנות עם ילדיה ו"גערה בהם מעת לעת". באת'הורסט קבע כי בניגוד לדברי האב, נראה שמדובר ב"אם אוהבת שדאגה לילדיה".
על החנינה המיידית שקיבלה הודיע הבוקר במסיבת עיתונאית התובע הכללי של מדינת המחוז ניו סאות' וויילס מייקל דיילי, והוא אמר כי המליץ על כך למושלת מרגרט ביזלי, וכי זו נענתה לבקשתו והעניקה את החנינה. פולביג שוחררה לדבריו מהכלא שבו שהתה בעיר גרפטון. "התוצאה היום מאשררת את יכולתה של מערכת המשפט שלנו להעניק צדק, ומעידה על כך ששלטון החוק עומד בבסיס המערכת הדמוקרטית שלנו", אמר דיילי.
הדינגו שחטף תינוקת: בפרשה הקודמת היה פיצוי גדול
התובע הכללי הוסיף כי ברור לו שאחרי 20 שנה, אוסטרלים רבים יתקשו לקבלת את שחרורה של פולביג וימשיכו להאמין שהיא אשמה במות ילדיה: "אין שום דבר שאני יכול לעשות כדי לשנות את העמדות שלהם, זה לא התפקיד שלי", אמר. יחד עם זאת, הוא ביקש מהאוסטרלים למצוא מקום לחמלה עבור האם: "יש לנו ארבעה תינוקות שמתו. יש לנו בעל ואישה שאיבדו זה את זו. ישנה אישה שישבה בכלא במשך 20 שנה, ומשפחה שלא הייתה לה שום סיכוי. אתם לא יכולים להיות בני אדם ולא להרגיש משהו".
4 צפייה בגלריה
סלע האולורו באוסטרליה. ב-1980 בת נטרפה שם על ידי דינגו, ואמה הורשעה ברצח שלה
(צילום: AP)
בתקשורת האוסטרלית משווים את סיפורה של פולביג לזה של לינדי צ'מברליין, שאי-הצדק שנעשה לה הוא מבין המפורסמים בתולדות המדינה: בתה התינוקת של צ'מברליין, עזריה, נעלמה במהלך קמפינג משפחתי ב-1980 באולורו, הסלע הענקי המפורסם שניצב במרכז אוסטרליה, והיא טענה כי ראתה דינגו, סוג של כלב פראי, חוטף אותה. הרשויות לא האמינו לה ועל סמך ראיות נסיבתיות בלבד היא הורשעה ונשלחה לכלא. ב-1986 התגלו בגדיה של התינוקת ליד מאורה של דינגו, ובעקבות זאת צ'מברליין שוחררה וקיבלה מממשלת אוסטרליה פיצוי של 1.2 מיליון דולר.
