בכל יום בשנה ערבים עולים לעיר העתיקה מכל רחבי הארץ והעולם כדי לשחוט בה יהודים. מאידך, חצי יום בשנה, נערים יהודים פרחחים שרים בה שירי טיפשיים, ואנחנו, באופן לא מפתיע, עסוקים בהלקאה עצמית. כמה הערות ותזכורות בעניין סערת צעדת הדגלים בירושלים:
1. נולדתי וגדלתי בעיר העתיקה, רבים מבני משפחתי ומחבריי עודם גרים שם. אני מכיר את האזור היטב, גיאוגרפית ומהותית, ויש לי מה לומר לכל אלה שחווים כרגע התפרצות של הזיות על עליונות יהודית בשטח שבו יהודי לא מסוגל כמעט ללכת בלי לחטוף.
2. ביממה האחרונה מתרחשת סערה, ברשת ובכלי התקשורת, סביב תמונות וצילומי וידאו שבהם מתועדים צעירים יהודים שתוקפים עיתונאים וערבים בצעדת הדגלים. זה מעשה לא טוב, זה לא מצטלם טוב, אבל לצד הפריים הזה, שצולם בכמה דקות מאוד ספציפיות, יש מאות אלפי דקות אחרות בשנה, שבהן, באופן הזוי ובלתי נתפס, יהודים פשוט לא יכולים ללכת בבטחה בלב בירתם.
3. בעיר העתיקה מאז ששבנו אליה במלחמת ששת הימים, נרצח מוסלמי אחד חף מפשע בידי יהודים, היה זה בפיגוע השלכת הרימון בשוק הקצבים בשנת 1992. 57 שנה - מוסלמי אחד.
4. מאידך, אלפי אלפים של יהודים חפים מפשע הותקפו בה, מאות רבות נדקרו ונורו. לא יודע לנקוב במספר מדויק אבל רבים מהם נרצחו באופן החביב על מוסלמים, שחיטה עם הידיים.
5. אחד מהם הוא אחי אלחנן, שהפרובוקציה שביצע הייתה הליכה ברחוב. בגין אותו פשע הוא נידון למוות בשתי סכינים ענקיות, גרירה לחדר אשפה, שם דימם למוות עד שחבריו מצאו את גופתו כעבור כעשר שעות.
6. רשימה חלקית ביותר של נרצחים יהודים שאני שולף מהראש. את חלקם הכרתי אישית, את רגעי הרצח של כולם אני זוכר: אליהו עמדי, גבי הירשברג, יגאל שחף, חיים קרמן, נחמיה לביא, אהרן בניטה, עדיאל קולמן, אלי קיי.
7. זה נהיה ממש ספורט לאומי חולני של מוסלמים שמבצעים את מצוות דתם לשחוט בנו. חלקם מקומיים וחלקם עולים לרגל במיוחד מרמאללה, משכם, מוואדי ערה, לאחרונה אפילו מטורקיה, רק כדי לרצוח יהודים בעיר העתיקה.
8. מאידך, כפי שנוכחנו אתמול, נערים יהודים הלוקים בחוסר ויסות הורמונלי, מגיעים אליה ביום ירושלים וצועקים סיסמאות שלא מקדמות את מצבו המעשי של העם היהודי. הלוואי עלינו אויב כזה. הלוואי עלינו מנהיגים שיודעים להעניק ביטחון אישי לבני עמם בלב המקום שהם כל כך אוהבים לכנות "בירת הנצח של העם היהודי".
9. כמותית, עשרות אלפי יהודים חגגו אתמול את שחרור העיר העתיקה, כמה עשרות מהם התנהגו באלימות. זה לא טוב, אבל זה פרומיל במקרה הטוב.
10. השחרור שאותו אנחנו חוגגים ביום ירושלים הוא מידיים ערביות. החגיגה היא על עצם הגישה המחודשת של עם ישראל ליסוד ולשורש שלו בארץ ישראל. זה הבית שלנו, זו מולדתנו, זו הסיבה שבגללה בנינו בית לאומי דווקא בארץ הזאת ולא בכמה מקומות אחרים שעמדו על הפרק והיו יכולים להיות פשוטים בהרבה.
היסטורית המוסלמים הצטרפו לאזור הזה כאלפיים שנה אחרינו, ובכל זאת, כשהגענו בשנת 1967 לשטח שבו שהו, בכוח צבאי חזק מהם עשרות מונים, לא הדרנו אותם ממנו, לא שחטנו אותם במיטותיהם ולא אנסנו את בנותיהם
11. היסטורית המוסלמים הצטרפו לאזור הזה כאלפיים שנה אחרינו, ובכל זאת, כשהגענו בשנת 1967 לשטח שבו שהו, בכוח צבאי חזק מהם עשרות מונים, לא הדרנו אותם ממנו, לא שחטנו אותם במיטותיהם ולא אנסנו את בנותיהם. לא זו אף זו, אנחנו אפילו מעניקים למוסלמים במזרח ירושלים שירותי רפואה וביטוח לאומי, ברמה שלא היו מקבלים באף מדינה ערבית בעולם כולו. אנחנו גם מממנים מהמיסים שלנו את מערכת החינוך שלהם ולצערי הרב לא מפקחים באופן קשוח מספיק על התכנים שמועברים בה ולכן מעגל האלימות הערבית לא נקטע.
12. אני מתנגד לאלימות. חגיגת יום ירושלים ראוי היה לה שתתקיים בלי שום אלימות. מצער לראות את הנערים שתוקפים קולגות שלי למקצוע וערבים שהם לכאורה חפים מפשע אבל אי-אפשר להתעלם מהאקו סיסטם שהוא העיר העתיקה. שכונה מלאת אלימות ערבית. כמו תמיד העם שלנו מומחה בלעשות רעש, הערבים נותנים עבודה עם הסכין.
13. יש לי מחשבות מה גורם להתפרצויות הזעם והאלימות האלה: בשגרה נער יהודי מתהלך ברחובות העיר העתיקה עם ראש כפוף, בפחד, כשסיכוייו להיות מותקף גבוהים באלפי אחוזים מאלה של נער ערבי.
עמיחי אתאלי צילום: אלכס קולומויסקי14. כדאי לדעת: ילד יהודי שהולך לגן הילדים בעיר העתיקה וצריך לחצות לשם כך את הרובע המוסלמי או הנוצרי, עושה זאת בליווי של שני מאבטחים חמושים. ככה חיים שם. ככה הולכים גם לחברים, לחוג, לרופא, לבקר את סבתא. זה מטורף לגמרי אבל אלה החיים של ילד יהודי בעיר העתיקה בירושלים של שנת 2024. ילד ערבי לעומת זאת מתהלך בחופשיות.
15. יום ירושלים הוא יום שבו הנער היהודי מרגיש בפעם ראשונה מזה 364 ימים שהוא יכול להרים ראש בעיר העתיקה ולצאת מהחור שלו. זה מתפרץ בצורה טיפשית. היא גם יכולה להיגמר בקריעה של כמה חולצות והרס של מספר באסטות. חלילה לי מלזלזל בכך, אבל כאמור, אין שום קנה מידה להשוואה.
יום ירושלים שמח.
