אורה הרצוג, אמו של נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו של הנשיא השישי חיים הרצוג, הובאה בצהריים (יום ד') למנוחות בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים ונטמנה לצד בעלה המנוח. הרצוג הלכה לעולמה שלשום בגיל 97, ומבית הנשיא נמסר כי היא נפטרה בשנתה בשיבה טובה. לפני כן הוצב ארונה בבית הנשיא, שם ניתן לציבור לחלוק לה כבוד אחרון. ynet העביר את הטקסים בשידור ישיר.
טקס ההלוויה לאורה הרצוג
(צילום: לע"מ)
"מכובדיי וחבריי, אני ניצב פה קודם כל כבן המתאבל על מותה של אמו", אמר הנשיא הרצוג בדברי ההספד על אמו. "הסיטואציה הזו, שבה הכאב הפרטי מתערבב בהיבט הציבורי, אינה פשוטה, אף שהיא בעצם מנת חלקנו מזה כמה דורות. אני בטוח שאני מייצג פה את אחיי ואחותי - יואל, מיכאל ורונית, ובני המשפחה כולם, כשאני אומר שאמא שלנו, אורה, ידעה לעמוד במורכבות הזו כל חייה ולהתמודד איתה בשום שכל - וממנה אנו שואבים את כוחנו ומקור השראתנו.
"אמא אהובה ויקרה, כעת אנו מלווים אותך למנוחת עולמים, כאן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, צמודה לאהוב חייך, אבינו חיים הרצוג זכרו לברכה - ויויאן שלך. ולא משנה באיזה גיל נפרדים, תמיד זה קשה וכואב. אמא, היו לך שלוש אהבות עצומות בחייך: קודם כל - אהבה לאבא ולמשפחה. את היית מקור הכוח והשותפה שלו למסע חייו הבלתי רגיל. כמה דקות לאחר שנכנסנו לבית הנשיא עם תחילת כהונתי כנשיא המדינה, פנתה אליי מיכל ואמרה לי 'תמיד הערצתי את אמא שלך, עכשיו אני מעריצה אפילו יותר'".
הנשיא אמר עוד בדברי ההספד: "את ואבא התחלתם באהבה ממבט ראשון, בבית הורייך בקהיר, כאשר אבא שב מקרבות מלחמת העולם השנייה, בדרכו לבית הוריו בירושלים וחיפש בית כשר לאכול בו. השותפות ארוכת השנים ביניכם הייתה סוד ההצלחה של שליחותו של אבא והפכה בעצם לשליחות משותפת של שניכם. את המודל הזה שאבת מסבתא שרה זצ"ל, אשת הרב הראשי. תמיד תיארת את השותפות ביניכם כמו זוג חותרים בסירה, החותרים בצוותא-חדא, עם משוט גדול ומשוט קטן. משום מה תיארת את עצמך דווקא כזו האוחזת במשוט הקטן. אך מי שהכיר אותך באמת, ידע שלא אחת, את זו שאחזת במשוט הגדול.
"את היית לכולנו אמא אוהבת מאד, מקור כוח ומקור עוצמה, מנוע עם אנרגיות אדירות – לא תמיד פשוטות וקלות, אך תמיד מלאות אהבה, עוצמה, השראה ועקרונות. לי הענקת את הכינוי בוז'י, כביטוי של אהבת אם אמיתית. ובשנים מאוחרות יותר, רווית נחת מנכדייך והענקת גם להם אהבת סבתא שאינה תלויה בדבר. אהבתך השנייה הייתה נתונה למדינת ישראל - זו שלמען תקומתה עלית ממצרים - שם נולדת, למענה נפצעת קשה בתש"ח, ולמען הצלחתה ושגשוגה פעלת כל חייך בתחומים רבים ומגוונים.
"תמיד ביקשת שיזכרו אותך כהוגת חידון התנ"ך במסגרת חגיגות העשור למדינה שאותן ריכזת - חידון ממנו אנחנו כל כך נהנים מדי שנה. אך נדמה לי שהיום, בעידן משבר האקלים העולמי, ראוי הוא לציין במיוחד את היותך מחלוצות המאבק הירוק. מפעל חייך במשך 40 שנות התנדבות היה המועצה לישראל יפה והמרכז החינוכי בפארק הירקון. לא אשכח כיצד היית עוצרת ברמזור לצד רכב שהשליך פסולת לרחוב - ומעירה לו, ומחזירה לו את מה שהשליך לרחוב. נאבקת בזיהום האוויר והסביבה כשרבים חשבו שאת נודניקית".
הרצוג הבן הוסיף: "היית, בדרכך, חלוצה, כפי שהיו הורייך והורי הורייך שהגיעו ארצה בעלייה השנייה, ייבשו ביצות והקימו את מוצא וחדרה והעמידו מפעלים בנווה צדק - עד שגורשו מצריימה במצוות העות'מניים במלחמת העולם הראשונה, שם התחלתם מחדש כמו יעקב אבינו. המדינה הייתה עבורך מעל הכול, ומכאן ההתאמה המופלאה שלך ושל אבא בכל תפקידיכם - כי השליחות שלכם, המשותפת, למען העם והמדינה, הייתה מעל הכול".
לסיום דברי ההספד ציין הנשיא הרצוג כי האהבה השלישית של אמו הייתה לטעם הטוב, לאסתטיקה, לאירוח חם ואיכותי ולקבלת הפנים הלבבית. "את כל אלה עיבדת לספר רב מכר שלימד דורות של ישראלים איך להתנהל בעולם של קודים מורכבים של תרבות עשירה, של אירוח, לבוש, נימוסים והליכות, עשרות שנים לפני תכניות ריאליטי ולייף סטייל של היום.
"נולדת על גדות תעלת סואץ, לאמך לאה ולאביך שמחה, אחות קטנה לאח ושתי אחיות. סוזי, אחותך הגדולה, רעייתו של דודנו אבא אבן, הייתה עבורך דמות קרובה ומשפיעה במיוחד. גדלתן בקהיר, במציאות קוסמופוליטית חוצת עולמות ועתים, בין מלחמות עולם ותמורות חברתיות וגאופוליטיות עצומות. באת מבית חילוני אך היית כל חייך אשת מסורת, מאמינה גדולה, ולא בכדי שם משפחתך אמב"ש, מורכב מראשי התיבות "אני מאמין באמונה שלמה". הגיוון הזה היה טבוע עמוק באופייך וברוחך, ושמך, 'אורה,' תיאר אותך נאמנה.
"אמא יקרה, השנים האחרונות היו לא פשוטות. אנחנו, צאצאייך ובני משפחתך, מודים מעומק הלב לכל מי שטיפל וסייע לנו לשמור עלייך: ללאה, לשירלי, לחיה, ליקי, לרופאים ולצוות הרפואי. בשם כל משפחתנו לדורותיה – יואל, מיכאל, רונית ואנוכי, ילדינו ובני ובנות הזוג, אנו מודים לך, אמא, על כל מה שהענקת לאבא - ולנו. היום, כעבור כחצי יובל, את מתאחדת עם אבא, אביר חייך. אני מקווה ומאמין שיחדיו, אתם שם למעלה רווים נחת מכך שאנו כאן ממשיכים את השליחות הגדולה שלכם, למען עם ישראל ומדינת ישראל".
אחד מנכדיה של אורה הרצוג, עו"ד נועם הרצוג, נפרד מסבתו בסיפור אישי. "אני מבקש להקדיש כמה רגעים כדי להיפרד מ'סבתא אורה' כפי שהיא הייתה עבורנו, הנכדים שלה. סבתא היקרה, כשאנחנו נפרדים היום ממך אני מלא בזיכרונות רבים ויקרים, בהם יש זיכרון אחד מסוים שחוזר אליי שוב ושוב מאז שנודע לי דבר לכתך, וזו הצעידה המשותפת איתך מביתך לבית הכנסת בערב יום כיפור.
"בכל שנה, באותו זמן ובאותו מקום, הלכת את הדרך הזאת. לבושה בחליפה לבנה עם כובע תואם, תיק צד לבן קטן ובתוכו מחזור התפילה, בצעדים קטנים אך נמרצים שאפיינו אותך כל כך. בזיכרון שלי, על פני השנים, הדמויות מסביבך משתנות ומתחלפות, אך את נותרת את. וכשאני נזכר בך צועדת כך לבית הכנסת, מזדרזת ומזרזת את כולנו, אולי כדי לוודא שלא מאחרים ואולי כי פשוט באמת רצית להיות שם בבית הכנסת, ענני הזיכרונות של השנים האחרונות שלך, שבהן היית יותר חלשה, מתפזרים מעליהם ובמקומם בוהקים כשמש הזיכרונות היפים של מי שהיית וכך אנו בני המשפחה נזכור ונזכיר אותך".
"קשה לי להביע במלים את עוצמת הקשר ביני לבין אמא שלי", אמר אתמול הנשיא הרצוג לקראת ההלוויה. "עבורי ועבור משפחתי היא הייתה דמות גדולה מהחיים ומקור כוח בלתי נדלה, עם סיפור חיים מרתק ומעורר השראה.
"היא הייתה אשת מעשה וכשמה כן היא - הפיצה אור על סביבתה, בחן, בענווה, בתעוזה ובאנרגיות גדולות. אהבנו אותה עד מאוד, ועל אף מחלתה בשנים האחרונות, היא תמיד הייתה שם בשבילנו - ילדיה, נכדיה, ניניה ואוהביה. כך נזכור אותה תמיד. יהי זכרה ברוך".
אורה הרצוג הייתה אשת ציבור ופעילה חברתית וסביבתית במשך שנים רבות, וייסדה את "המועצה לישראל יפה". היא נולדה בשם אורה אמב"ש (אני מאמין באמונה שלמה) במצרים, להורים ילידי יפו ומוצא שגורשו למצרים על-ידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה. אחותה הבכורה, סוזי אבן, נישאה לשר החוץ לשעבר, הדיפלומט אבא אבן.
הרצוג גדלה באמסאעיליה ובקהיר, ולמדה תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת ויטווטרסראנד שבדרום אפריקה. בתום לימודיה בשנת 1946, עלתה לישראל והצטרפה לארגון ההגנה - ונבחרה להשתתף במחזור הראשון של בית הספר לדיפלומטים של הסוכנות היהודית. שנה לאחר מכן נישאה לחיים הרצוג וליוותה אותו בתפקידיו בצה"ל ובחייו הציבוריים.
במלחמת העצמאות שירתה הרצוג כקצינה במחלקת המודיעין, ובהמשך שירתה בחיל המדע, שם נפצעה קשה בפיגוע שאירע בבית המוסדות הלאומיים במרץ 1948. בין השנים 1954-1950 ו-1978-1975 התגוררה הרצוג עם משפחתה בארה"ב בשל תפקידיו של בעלה כנספח צבאי וכשגריר ישראל באו"ם.
לאורה וחיים הרצוג נולדו ארבעה ילדים: עורך הדין יואל הרצוג, תא"ל במיל' מיכאל (מייק) הרצוג שמכהן כעת כשגריר ישראל בארה"ב, הנשיא המכהן יצחק הרצוג ורונית הרצוג, פסיכולוגית קלינית. מילדיהם נולדו עוד 11 נכדות ונכדים, וחמישה נינים.
הרצוג כיהנה כמזכ"ל הוועדה לאירועי שנות העשור למדינה, ובמסגרת החגיגות, יזמה והגתה את חידון התנ"ך העולמי המתקיים בכל שנה מאז. לאחר מכן שימשה כמנכ"לית המועצה לתרבות ולאמנות, ובשנת 1969 ייסדה את "המועצה לישראל יפה" שהפכה למפעל חייה, והובילה את הארגון במשך 40 שנה בהתנדבות, בין היתר כנשיאה הבינלאומית-אמריטה. בשנת 1971 פרסמה את הספר "סודות האירוח" ללימודי נימוסים והליכות.
בשנים 1983-1993 נבחר בעלה לנשיאה השישי של ישראל, ואורה המשיכה לכהן בתפקידים ציבוריים. בשנת הארבעים למדינה עמדה בראש המבצע "ישראל לובשת ניקיון". בתום כהונתו של הרצוג, עמדה גם בראשות הוועדה הציבורית לאירועי שנות החמישים, הייתה חברה במליאת רשות השידור, חברת המועצה הציבורית המייעצת למפעל הפיס, חברת חבר הנאמנים של מוזיאון תל אביב ויו"ר אגודת הידידים של בית החולים שניידר. לאחר פטירת בעלה בשנת 1997, הקימה הרצוג את עמותת "יד חיים הרצוג", להנצחת פועלו ומורשתו של הנשיא השישי.
פורסם לראשונה: 11:09, 12.01.22
