התחושה הכללית אחרי החיסול אתמול לפנות בוקר (שלישי) הייתה שישראל סגרה חשבון עם הג'יהאד האסלאמי על ירי הרקטות מהשבוע שעבר, שהחל אחרי מותו של אסיר הארגון שובת הרעב חאדר עדנאן. זה ריטואל קבוע בשנים האחרונות: ישראל וחמאס מנהלות מלחמת תודעה ללא ירי של ממש, ובאותו זמן צה"ל מתמקד בפעילות נגד אנשי הג'יהאד האסלאמי. כך היה עם חיסול בהא אבו אל-עטא בנובמבר 2019 (מבצע "חגורה שחורה") וכך בקיץ שעבר (מבצע "עלות השחר"). עכשיו הגיע המבצע השלישי נגד הג'יהאד האסלאמי בעזה.
מוצלח ככל שיהיה, המהלך שהחל אתמול מעיד דווקא על חולשה של המערכת הישראלית, ללא קשר לזהות הממשלה. מדוע? משום שהוא לא מתמקד באויב החזק והראשי אלא בחלש והמשני. ההיגיון הישראלי מאז השתלט חמאס על הרצועה ב-2007 הוא פשוט: שקט ייענה בשקט. האסטרטגיה של ממשלות אולמרט, נתניהו, בנט-לפיד ושוב נתניהו אינה חיפוש אחר הכרעה – צבאית או מדינית. הדשדוש והתגובה מכתיבים את סדר היום. ישראל בוחרת להתנהג באופן פסיבי מול הרצועה ובדרך כלל נגררת לסבבי הסלמה. גם אלה שלכאורה היא עצמה יזמה הם כאמור מול הג'יהאד האסלאמי ובדרך כלל קצרי מועד ללא השלכה אסטרטגית.
אין להתבלבל: למערכת הביטחון של ישראל יש תוכניות ברורות להכרעה צבאית בעזה, אולם מימוש שלהן יימשך תקופה לא מבוטלת שבצידה מחירים משמעותיים בחיי אדם, משאבים ופגיעה קשה במשק הישראלי (בשל שילוב של השבתת עסקים וימי מילואים רבים של מגויסים). בנוסף יהיו לכך גם השלכות פוליטיות ולבטח גם משמעויות בזירה האזורית והבינלאומית.
ויש עוד סיבה שבגינה נמנעים קברניטי ישראל בעשור וחצי האחרונים ממבצע צבאי רחב היקף ברצועה, והיא סימן השאלה מעל מצב הסיום של המערכה. כל הכרעה צבאית מקבעת מצב מדיני חדש, וישראל טרם החליטה (ואם החליטה - לא הודיעה לאזרחיה) מהו מצב הסיום הרצוי מבחינתה: שלטון ישראלי ברצועה? שלטון של הרשות הפלסטינית? כוח הגנה ערבי? כוח התערבות בינלאומי? ויש עוד אופציות. סביר גם להניח שכל מנהיג ישראלי שחפץ לשרוד בזירה הפוליטית לוקח בחשבון שאין בציבור בשלות להכרעה מדינית (לפני מבצע צבאי או אחריו) עם שותף פלסטיני כלשהו (חמאס או אבו מאזן).
ד"ר גדי חיטמןחמאס, בדומה לישראל, נמנע גם הוא ממערכה רחבת היקף מהרצועה. הוא לא מוכן לסכן את שלטונו ומודע לפערי הכוח הצבאי מול ישראל. לכן, האסטרטגיה של הארגון בשנים האחרונות היא להנמיך את גובה הלהבות בזירה הדרומית ולהסלים את העימות דווקא בזירת יהודה ושומרון. הסלמה כזו תורמת לו לא רק במערכה נגד ישראל, אלא גם בקרב הפוליטי הפנימי שהוא מנהל מול אבו מאזן על שליטה ברחוב הפלסטיני.
כך התקבעה מציאות של סטטוס קוו: ככלל נשמר שקט בין ישראל ליריביה ברצועה. כאשר יש הסלמה, היוזמה היא של הצד הפלסטיני והמענה הישראלי הוא מול היריב החלש – הג'יהאד האסלאמי – ולא מול חמאס. הטענה שהג'יהאד האסלאמי לא היה יורה לעבר ישראל ללא אישור של חמאס היא נכונה ומחזקת את הניתוח שלפיו ישראל מעדיפה לכבות שריפות קטנות במקום להתמודד עם מחולל האש האמיתי. המשמעות ברורה: סבבי ההסלמה יימשכו. ביוזמת הצד הפלסטיני. ולכן – אין שום סיבה למסיבה בצד הישראלי על כך ש"נכנסים בהם". אין חדש תחת השמש ומה שהיה הוא שיהיה.
- ד"ר גדי חיטמן הוא מרצה בכיר במחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת אריאל בשומרון, עוסק בזירה הפלסטינית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
