יש עוד שלוש מפלגות שעורכות פריימריז - הציונות הדתית, העבודה ומרצ - אבל שלושתן שונות מהליכוד: הן מפלגות נישה, הליכוד היא מפלגת העם; היחידה שבה יש באמת מתפקדים מכל הגוונים; היחידה שיש לה חיים עצמאיים משלה ושלא זקוקה בכל פעם למכונת הנשמה שתמציא או תמתג אותה מחדש.
הפריימריז – בחירות מקדימות – הם לא השיטה האידיאלית. כנראה שאין שיטה כזאת. לכאורה, בבחירות שבהן נותנים למתפקדים לבחור את הרשימה, הכל מונח במקום הראוי לו: מי שמתחשק לו להשפיע יתפקד, מי שבוער לו להשפיע, יעמיד את עצמו לבחירה. התלכדות של שני הרצונות האלה יכולה לעשות את המציאות טובה יותר, עשויה לייצר מנהיגים שיקחו אותנו אל הארץ המובטחת. בפועל, המציאות לא מזהירה בהיבט הזה. אבל זאת לא אשמת חברי הליכוד, מי שאשמה היא האדישות של רוב הישראלים.
הליכודניקים עצמם אומרים שבערך חצי ממתפקדי המפלגה הם חלק מקבוצות שאותן פקד גורם בעל עניין. זאת למעשה התפקדות עיוורת. אלה מתפקדים שהם כמו עדר שעושה כל מה שיאמר להם מי שפקד אותם. באופן אבסורדי, אלה שהתפקדו כדרך הטבע, מכונים בתנועה "מתפקדים חופשיים", בעלי דעה עצמאית שהתודעה האישית שלהם היא שקובעת עבורם את הרשימה.
וכאן חשוב לדייק פרט אחד ולעדכן בהתפתחות חיובית: גם בתוך הדילים ישנה תופעה מתרחבת והולכת של השארת כמה משבצות ריקות, כך גם למתפקדים ששייכים לקבוצות המאורגנות, נותר מקום למחשבה עצמאית ולבחירה בכמה מועמדים שנאים בעיניהם.
אי אפשר להעלים את הבעייתיות של השיטה הזאת: מפקדים מאורגנים, אנשים שלא באמת אכפת להם למי הם מצביעים, קהילות ומשפחות שהתפקדו כאיש אחד, לעיתים בלי שום אינטרס או זיקה מהותית. את הליכודניקים, כאמור, אי אפשר להאשים. קמו כמה אנשים שרצו להשפיע, עשו מפקדים גדולים והצליחו לצבור כוח. כל עוד זה עומד בקריטריונים של החוק, כל עוד כל אחד מהמתפקדים משלם מכיסו על ההתפקדות, זה לגיטימי.
ואחרי כל זאת, צריך לומר כמה דברים בשבחה של השיטה הליכודית. נכחתי בימים האחרונים בכמה אירועי פריימריז. אין בפוליטיקה הישראלית אף מפלגה שמחוברת לשטח כמו הליכוד. נבחרי ציבור שבאמת עובדים בימים אלה אצל הציבור, לוקחים בחשבון כל מתפקד, לא מוותרים על אף שכונה נידחת ויישוב מרוחק. ראיתי מועמדים שנוסעים שעתיים בשביל מפגש עם 15 איש. חברי סניף של התנועה שהקדישו כמה שעות אחרי יום עבודה כדי לבוא לשמוע את המועמדים.
הליכוד היא המפלגה היחידה שנותרו לה סניפים פעילים באמת בכל יישוב בארץ. אתם יכולים לחלוק על תפיסת העולם שלהם, אפשר גם לבקר את הסגנון, אי אפשר להתעלם מהאכפתיות. על מה הם מדברים במפגשים האלה? על אידיאולוגיה, על מערכת המשפט שראויה בעיניהם לשינוי, על האופן שבו נוהל מבצע "עלות השחר", על מערכת הרווחה לקשישים ולנכים. הייתי עד אפילו לוויכוח על ההשלכות של הסכמי אוסלו על מרחב הפעולה של צה"ל ביהודה ושומרון בימים אלה.
אי אפשר היה להתעלם מהחיים המפעמים במנגנון המפלגתי הזה. אי אפשר להתעלם מהאכפתיות של כל מתפקד שהגיע לאירועים האלה. כן, חלק מהפוליטיקאים מניעים אותם לפעולה באמצעות חלוקה דיכוטומית של החברה הישראלית למחנות. מציגים להם את התמונה הקלאסית של: "זה או אנחנו או הם". ממריצים אותם להיות מעורבים באמצעות פחד ולחץ.
ועדיין, מדובר בקבוצה גדולה מאוד של אנשים שאכפת להם. שהחליטו לקחת את האכפתיות שלהם צעד אחד קדימה ולעשות איתה משהו. שהחליטו להתפקד בעצמם כדי להשפיע על אופי הרשימה, או אפילו לפקוד הרבה אנשים אחרים ולהשפיע עוד יותר באמצעותם. זה לא נראה לכם? לכו תתפקדו בעצמכם.
- עמיחי אתאלי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 09:28, 10.08.22