"הבן שלנו רק רצה לשחק כדורגל עם חברים במגרש, והוא ראה את כל המראות הכי קשים, חברים שלו שכבו מתים על הדשא", כך סיפרו היום (חמישי) בכאב נארימן ונאאל אברהים, הוריו של ג'וליאן (13), שנפצע מפגיעת הרקטה במג'דל שמס שבצפון רמת הגולן.
"ילדים מתו לנו בידיים". הוריו של ג'וליאן (13) שנפצע בפגיעה במג'דל שמס
(צילום: ליאור אל חי)
2 צפייה בגלריה
"אחרי הבום הוא עבר דרך חברים שלו שנפגעו - וראה הכול". ג'וליאן אברהים והוריו נאאל ונארימן
(צילום: ליאור אל חי)
ג'וליאן, שעולה השנה לכיתה ז', מאושפז במחלקה לכירורגיית ילדים בבית החולים "רות" שברמב"ם. נאאל, אביו, סיפר כי "בזמן הפיצוץ הוא היה באמצע המגרש". האם, נארימן, הוסיפה: "הוא סיפר שאחרי הבום החזק הוא עבר דרך כל החברים שלו שנפגעו - וראה את הכול. אמר שהם שכבו ולא זזו. הוא סיפר שהיה לו דם ברגליים והוא לא ידע מה קרה. מעבר לכך לא שאלתי אותו". לדבריה, "הפסיכולוגית אמרה לנו לתת לו לדבר על זה בזמנו. אמרתי לו רק שלפחד זו הרגשה טבעית, אני רוצה שהוא יוציא את זה ממנו".
12 ילדים ונערים נרצחו מפגיעת הטיל, וכ-40 נוספים נפצעו. אל המרכז הרפואי רמב"ם, פונו לאחר פגיעת הטיל, חמישה ילדים ובני נוער בגילאי 10-14. הם סבלו מפגיעות הדף ורסיסים, ומצבם הוגדר בינוני וקשה. "מצבו של ג'וליאן יותר טוב", אמרו נארימן ונאאל. "אבל יש לנו כאב גדול בלב, כל הילדים שאיבדנו הם כמו הילדים שלנו - שילמנו מחיר ממש יקר".
האב סיפר כי "ג'וליאן נפגע מרסיסים בבטן, רסיס קטן מתחת לעור בראש, ביד שמאל ובשתי הרגליים". לדבריו, "הוא לא נותח עדיין, ואין כרגע משהו שמסכן אותו. הרופאים הצליחו לעצור את הדימום שהיה לו בבטן. כעת הוא במצב טוב, והיום הוא הצליח לקום מהמיטה והתחיל קצת ללכת".
נארימן סיפרה על הרגע שבו שמעה על פגיעת הטיל, ואמרה: "בזמן האסון הייתי בצימרים שלי. שמעתי את האזעקה והתקשרתי מיד הביתה לילדים. הבן הגדול ענה ואמר לי שהוא בבית. אבל ג'וליאן לא ענה. דאגתי. הבת שלי, בת 10, התקשרה ואמרה שהוא במגרש. אני ובעלי רצנו ישר למקום, לא ידענו אם הוא נפגע או לא - ופחדנו מאוד.
2 צפייה בגלריה
ראובן עטר נפגש עם ג'וליאן בבית החולים - והעניק לו צעיף וכדור חתומים
(צילום: דוברות רמב"ם)
"רצנו למרכז הרפואי ביישוב, ושם ראיתי את ג'וליאן", שחזרה האם. "היה לו דם ברגליים אבל הוא היה בסדר. מה שראינו במרכז הרפואי אצלנו, היה קשה מאוד. מראות שמלווים אותנו עד היום". נאאל הוסיף כי "המרכז הרפואי ביישוב שלנו לא בנוי לסוג כזה של אירוע ולכמות נפגעים כזאת. הרופאים שלנו רופאים מעולים והם עשו מה שאפשר. כל המקום היה בטראומה, ראינו את הילדים שלנו פצועים, בוכים, צורחים. ילדים שמתו שם בידיים שלנו, שלא יכולנו לעזור להם. זה היה כמו חלום רע מאוד.
"ביישוב שלנו כולנו כמו משפחה אחת גדולה, וכולם הם הילדים שלנו", הדגיש נאאל. "הכעס הוא בגלל שמדובר בילדים שהולכים למגרש לשחק כדורגל וליהנות. החלום שלהם הוא מגרש הכדורגל. זה לא מקום לירי טיל, זה לא מקום לפוליטיקה, לא מקום לאסון - זה מקום של חלומות של הילדים".
על סוגיית התגובה לפגיעת הרקטה והחיסולים האחרונים, הבהיר האב כי "אנחנו לא פוליטיקאים ומבחינתנו זה לא חשוב. כן חשוב לנו לחיות בשלום, הילדים צריכים לגדול ולקבל חינוך לשלום, להיות אלו שישפיעו בעתיד על כדור הארץ הזה. הם לא אמורים למות ולהיפצע בגלל מלחמות ושנאה. לצערי הרב זה העולם שלנו, ולא רק בישראל. הכול זה בסוף פוליטיקה ומלחמות - ורבים משלמים את המחיר".
ג'וליאן אברהים וחברו ליישוב שמאושפז חדר לידו זכו אתמול לביקור מרגש, כאשר ראובן עטר, אחד מגדולי שחקני מכבי חיפה ונבחרת ישראל, נכנס לחדרם ובידו צעיפים וכדורי רגל חתומים על ידו. הביקור התאפשר בעקבות פעילותם של לוחם האש אריאל חלק ופנחס לוי מתנדב בכבאות, שנוהגים לבקר במחלקות בתי החולים.
