חיפשו אתונות, מצאו מלוכה. דפיקות רמות נשמעו ברחבי בניין הדירות הישן ברחוב בן גוריון באזוּר בצוהרי ה-12 באפריל 2020. הדפיקות שהגיעו מהקומה הרביעית לא נענו, ורק הלכו והתחזקו. הדופק, שוטר הסיור יצחק לוי, ניסה לצלצל בפעמון, אך הוא לא עבד. הוא הוציא סכין לדרמן שהייתה בכיסו וחבט עימה בחוזקה בדלת הדירה שוב ושוב, אך גם הדפיקות האלה לא הועילו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות במדור "ברומו של אולם":
לוי הצל בידו על העינית כדי לבדוק אם הוא רואה תנועה בתוך הדירה, והבחין בצללית חולפת. הוא דפק שוב עם הלדרמן וצעק: "לפתוח את הדלת, משטרה!". רק אז, סוף-סוף, נפתחה הדלת. צעיר כבן 30 שגובהו ממוצע וראשו קירח, בלי חולצה, עמד מאחוריה. "אתה לא שומע את הדפיקות?", שאל השוטר בכעס. "לא, ישנתי", אמר הצעיר, אבל לוי התרשם ששום דבר בחזותו לא העיד על כך שהתעורר משינה.
זמן קצר קודם לכן התקבלה קריאה במשטרת מרחב איילון על אירוע אלימות במשפחה. אישה מבוגרת, בשנות ה-60 לחייה, התלוננה שבן זוגה מגדף אותה וכלא אותה בדירתם. במוקד המשטרה השתמשו במספר הטלפון שממנו התבצעה השיחה כדי לאתר את המתלוננת ואת כתובתה. כך הם הגיעו לדירה ברחוב בן גוריון, אבל כעת, משעמד הסייר בפתח הדירה, שום דבר בה לא נראה לו כמו בסצנה של מריבה אלימה בין בני זוג בשנות ה-60 וה-70 לחייהם. האישה שהבחין בה יושבת בסלון הייתה בת 28, ולא נראתה כמי שכלואה בניגוד לרצונה.
מאוחר יותר תתברר הטעות – מספר הטלפון שממנו התקבלה השיחה למוקד המשטרה שייך לבעלי הדירה ברחוב בן גוריון, שאותה הם משכירים לצעיר ולבת זוגו. "הם נראו לחוצים", העיד מאוחר יותר הסייר לוי. למרות מחאותיו של הצעיר, לוי ניסה להדוף אותו ולהיכנס לדירה. "אני מחפש אישה שכלאו אותה", הסביר השוטר ושאל אם יש מישהו נוסף במקום מלבדם. "קודם תראה לי צו", דרש הצעיר. "יש לי סמכות להיכנס לדירה כי אני מחפש קורבן של עבירה", השיב השוטר ושאל בשנית: "יש עוד מישהו מלבדכם בדירה?".
הצעיר השיב שוב שלא. "אם אתה טוען שלא, למה אתה כזה לחוץ? אין לך סיבה להיות בלחץ. בוא ניכנס יחד ונחפש", אמר השוטר, תוך כדי שהוא מתחיל לשוטט ברחבי הדירה. כשנכנס לחדר המקלחת הבחין משמאלו בדלת סגורה. לוי פתח אותה ואז, לדבריו, "קיבלתי חבטה של ריח". הוא פנה לדיירים ואמר בחיוך: "עכשיו הבנתי. בגלל זה לא רצית לפתוח לי את הדלת ולתת לי להיכנס פנימה".
מאחורי הדלת הוא ראה וילון שחור. הוא הסיט אותו. מה שנגלה לעיניו מאחורי הווילון השחור הוביל לכתב אישום חמור שהוגש נגד אורן (שם בדוי), הצעיר שהתגורר בדירה בשכירות, ולמשפט שמתנהל נגדו כבר שנתיים וחצי. הוא מואשם בגידול, בייצור ובהכנה של סמים מסוכנים. לטענת המשטרה, אורן הפעיל במקום מעבדת סמים מסוג קנאביס. בדירה נמצאו כ-20 קילוגרם של סם, לצד ציוד רב כגון חומר דישון, גופי חימום, טפטפות, צינורות, תקעי חשמל פיראטיים, מד טמפרטורה ועוד.
בתחילה ייחסה התביעה את אותן עבירות גם לבת זוגו של אורן, מיטל (שם בדוי), שמאז האירוע הפכה לאשתו. זאת על אף שהוא קיבל על עצמו את מלוא האחריות למה שנמצא בדירה. לחוקר המשטרה סיפר שהשביע את מיטל שלא תיכנס בדלת הצדדית שבחדר האמבטיה, שלא תסתכל עליה בכלל, ושאם היא תעשה זאת הם ייפרדו. בהמשך חזרה בה התביעה מכתב האישום בעניינה והמשיכה לנהל משפט רק נגד אורן.
אורן לא מכחיש שהציוד נמצא בדירתו. הוא מאשר כי עשרות השתילים הריחניים שנתפסו בדירה הם סמים אסורים בחוק. הוא לא מנסה לטעון שיש לו רישיון לגדל קנאביס. בכל אלה הוא אינו כופר. קו ההגנה שלו מתבסס על הטענה שהחיפוש שנערך בדירה אינו חוקי, ושהוא סירב שוב ושוב לכניסת השוטרים למקום.
שופטים נוהגים להיכנס לאולם רק אחרי שכל באי הדיון הגיעו, כדי שיוכלו לקום על רגליהם ולקבל את פניו של כבוד השופט. לא כך איתי הרמלין. הוא שופט עם עבר של סנגור ציבורי. עוד לפני בואם של הנאשם והסניגור הוא כבר ישוב על כיסאו בנינוחות באולמו שבקומה השישית של בית משפט השלום בתל אביב, משוחח מבלי משים עם הקלדן שלו. התובעת המשטרתית עו"ד טל סלגניק כבר כאן, יושבת ליד שולחנה ומדפדפת בקלסר עבה.
מבנה בית משפט השלום בתל אביב מיושן. המעליות שופצו זה מכבר. לא כך רצפת הלינוליאום הירוקה וקירות העץ המחורצים. אלה לא השתנו עשרות שנים. שורת חלונות מעל כס השיפוט מגלים את קצותיהם של בניינים גבוהים בקו הרקיע של תל אביב. האור שחודר דרכם מאזן מעט את תאורת הפלורסנט הקרה.
הסנגור, עו"ד שמואל פלישמן, מגיע באיחור. הוא מתנצל, אבל האווירה הנינוחה באולם מאותתת לו שאיש לא ייטור לו טינה על כך. הם גם מכירים אותו. הוא שועל אולמות ותיק, זה 35 שנים שהוא מגן על נאשמים, מתעקש על חפותם ועל זכויותיהם - ואם לא, הוא מחפש חורים במעצר, בחקירה, בשרשרת הראיות, בכתב האישום ובעדויות. כאן הוא מאמין שמצא אחד כזה. חור גדול במיוחד.
הוא כבר חקר על דוכן העדים את הסייר לוי וניסה לברר איתו מדוע נכנס לדירה מלכתחילה. לשאלה אם הריח או לא הריח דבר מה חשוד כשחיפש בדירה יש, לדעתו של פלישמן, חשיבות מכרעת.
פלישמן: "קראת את הדוח (של הקריאה באירוע אלימות במשפחה - מ"ש)?"
לוי: "כן"
פלישמן: "בפרטי המקרה יש מספר טלפון, נכון?"
לוי: "נו?"
פלישמן: האם, כשהגעת למקום והצעיר שם, ביררת אם מספר הטלפון שייך לו?"
לוי: "שאלתי אם יש פה מישהו ממשפחת מזרחי" (בעלי הדירה, שם בדוי - מ"ש)
פלישמן: "במהלך הביקור שלך במקום ביקשת תעודת זהות של הבחור והבחורה. אתה זוכר בני כמה הם היו?"
"30 ו-28", לוי מאשר.
פלישמן: "בדוח הפעולה מצוין שהמודיעה נשמעה מבוגרת. הגברת שהייתה שם מבוגרת?"
לוי: "לא"
פלישמן: "כשקיבלת את תעודות הזהות, שמת לב ששמות המשפחה שונים?"
לוי: "לא"
פלישמן: "מה אתה מחפש?"
לוי: "קורבן עבירה, אירוע אלימות במשפחה, אישה שכלאו אותה, אישה שמעליבים אותה, שזאת לא פעם ראשונה"
פלישמן: "מה חשבת?"
לוי: "אני באירוע אלימות במשפחה חייב לזָכּות את הדירה, כלומר לסרוק את הדירה, לעבור חדר-חדר ולראות שאין מישהי שמאיימים עליה עם סכין שלא תפתח את הפה. מאין לי לדעת שאין מישהי שמאיימים עליה בחדר סמוך, מצמידים לה משהו לגוף שלא תדבר? מחובתי לערוך סריקה בדירה, לעבור חדר-חדר.
"במקרה הזה, כשפתחתי את הדלת חטפתי מכה של ריח חזק בפנים. זה יכול היה להיות גופה בתוך החדר. אני שב ומדגיש: אני חיפשתי קורבן עבירה באירוע אלימות במשפחה. לא התכוונתי למצוא מעבדת סמים".
העדות של לוי לא חתמה את מסכת העדויות. גם ביום דיונים נוסף שנערך בתיק מעידים שוטרים. ראשון עולה לדוכן עד התביעה השוטר אהוד ליפשיץ, עמיתו של השוטר לוי. לפי חזותו מדובר בשוטר ותיק, שראה כבר מעבדת סמים אחת או שתיים. הוא היה זה שנקרא לדירה באותו אחר צהריים של יום ראשון בשיאה של מגיפת הקורונה. תפקידו היה לערוך ספירה של הממצאים המפלילים שנמצאו בדירה. התובעת, עו"ד סלגניק, מגישה את דוח הפעולה שלו כתחליף לעדותו הראשית. עו"ד פלישמן קם על רגליו, צרור דפים ביד, ופותח בחקירה הנגדית: "כשהגעת לדירה, ראית את זוג השוכרים?"
ליפשיץ: "אמרו לי שנעצרו מעורבים שגידלו לכאורה חומר החשוד כסם בבית"
פלישמן: "את אדון יצחק לוי אתה מכיר?"
ליפשיץ: "השוטר איציק לוי, כן. אני מכיר אותו מהתחנה".
פלישמן: "האם שאלת את אדון לוי, אפילו בצורה חברית, איך הגיע לסמים?"
ליפשיץ: "לא".
פלישמן: "לא מעניין אותך?"
ליפשיץ: "לא".
השופט הרמלין (מחייך): "הוא חיפש אתונות ומצא מלוכה".
פלישמן: "מישהו מהשוטרים סיפר לך שלמעשה התפיסה הייתה ללא צו חיפוש?"
ליפשיץ: "אף אחד לא אמר לי כלום".
פלישמן סיים. סלגניק ליוותה את העד החוצה והכניסה לאולם את העד הבא: ראמי מחמוד, חוקר בתחנת חולון. הוא חוצה את האולם וניגש לדוכן העדים. מחמוד היה זה שערך את "דוח התובנות" – עיקרי מה שתועד במצלמת הגוף.
הדוח הזה משמש בין היתר את הקצין שאחראי על התיק, כדי להביע דעתו על הראיות בעת העברת התיק לתביעה. בקיצור, כלי עזר. "עולה מההתמקדות בדוח התובנות שלמעשה, מספר פעמים החשוד ביקש לברר מול השוטרים אם יש להם צו, נכון?", שואל אותו פלישמן בחקירה הנגדית.
מחמוד: "כן, כתבתי את זה, לא הסתרתי את זה".
פלישמן: "כשהמשטרה מבקשת ממך לכתוב דוח תובנות, אתה מתבקש לחפש דברים עיקריים שיעזרו לתיק?"
מחמוד: "כשאני עושה דוח תובנות בסרטון מצלמת גוף, אני כותב את הדברים שרלוונטיים ושהתובע יכול להתמקד בהם כשהוא צופה בסרטון".
פלישמן: "מדוע התמקדת פעמיים לפחות בכך שהחשוד מבקש לראות צו? למה זה היה חשוב?"
מחמוד: "למה, אתה טוען שזה לא חשוב? עוד פעם, החשוד פונה לשוטר ואני מציין את זה. אני לא חושב שיש משהו לא תקין פה".
פלישמן: "אם הייתי שומע בצפייה שלך בסרטון של יצחק לוי שהוא אומר, בין אם לעצמו ובין אם לאדם שהיה בדירה, שהוא מריח ריח חזק של סמים, האם היית מציין זאת כחלק חשוב מדוח התובנות שלך?"
התובעת קמה על רגליה: "אני מתנגדת. הסרטונים מונחים בפני בית המשפט".
בשלב הזה השופט הרמלין, כדרכם של שופטים, מאיץ בסנגור לסיים את החקירה. "כן, עורך הדין פלישמן, יש לך עוד שאלות לעד? לא חייבים".
"אנחנו מתבססים על הריח", מנסה פלישמן. "רק אתה מתבסס על הריח", משיב לו הרמלין. "גם אם השוטר היה תתרן הוא היה נכנס לדירה - כי אישה התקשרה ואמרה שהיא במצוקה".
פלישמן מבין את הרמז ומסיים את החקירה הנגדית. הדיון הסתיים, המשפט יימשך. ומה מצדיק חיפוש בדירה פרטית ללא צו? השאלה תוכרע בקרוב, לפחות במקרה הזה.
