אליהו (צ'רצ'יל) מרגלית בן ה-76 מקיבוץ ניר עוז נרצח בשבעה באוקטובר ליד אורוות הסוסים שלו בקיבוץ, וגופתו נחטפה לרצועת עזה. הוא נרצח כשהגיע להאכיל את הסוסים שאהב כל כך וטיפל בהם במסירות. האורווה נחרבה, והמחבלים שפלשו ובזזו את רכושם של חברי הקיבוץ גנבו גם שמונה סוסים מהאורווה.
הבוקר (שישי) נסגר המעגל, למרות הכאב הגדול, כאשר האורווה בניר עוז חזרה לפעול. חברי הקיבוץ וחבריו של מרגלית לקבוצת הרכיבה על סוסים הם ששיקמו את האורווה, ובעלי סוסים ממרום גולן תרמו שני סוסים למקום.
אשתו של "צ'רצ'יל", דפנה, שרדה את מתקפת הטרור. בתו נילי, אחות במקצועה, נחטפה מניר עוז ושוחררה אחרי 55 ימים בשבי חמאס. דפנה ונילי נכחו בטקס הבוקר בקיבוץ, עם עשרות מחבריו של צ'רצ'יל לרכיבה, בהם גלעד שרון, אמוץ בזר שיזם את שיקום האורווה, ואלוף במיל' משה עברי-סוקניק, שסיפר בשיחה עם ynet: "אחרי כמעט תשעה חודשים, ארגנו את האורווה בצורה מסודרת ונקייה, ממש סדר מופתי, והכינו שלט בכניסה: 'חוות אליהו', על שם צ'רצ'יל כמובן. חברים ממרום גולן תרמו שני סוסים שהם הראשונים שהגיעו. למעשה זה היה טקס קבלת הסוסים ופתיחת האורווה מחדש".
לדברי סוקניק, "המקום מציין שני דברים: מצד אחד זו האורווה שהוא אהב כל כך, ומצד שני הוא נרצח שם, במקום שהכי אהב. ביום הנורא ההוא, צ'רצ'יל עלה על טרקטורון ונסע לאורווה כדי לראות מה קורה עם הסוסים. המחבלים חדרו דרך השער הדרומי של הקיבוץ, והם זיהו אותו ורצחו אותו. יש חשיבות עליונה לפתוח את המקום, להנציח את פועלו".
הוא מספר כי חברי הקיבוץ ומתנדבים יטפלו בסוסים החדשים. "צ'רצ'יל היה שייך לקבוצה שנקראת 'רוכבי הדרום', כולם תושבי הקיבוצים והמושבים מאזור הדרום", הוא מציין, "כולם יחד רוכבים כבר יותר מ-50 שנה, והוא חסר לנו מאוד. מי שהוביל את השיקום של האורווה היה דני, בנו של צ'רצ'יל. אני הכרתי את צ'רצ'יל דרך חבורת הרוכבים עוד כשהייתי בצבא. הוא היה חבר אישי שלי והיה לנו קשר מיוחד מאוד. הוא גם אחת הסיבות לכך שהתנדבתי לאמץ את ניר עוז ולסייע לשיקום הקיבוץ".
