ישראל מוצפת בימים אלה במסרים של אחדות וכלי התקשורת משדרים כתבות סכריניות על חיבוקים בין תומכי ומתנגדי ההפיכה המשטרית. מכל קצוות הקשת הפוליטית, אבל בעיקר מימין, מדברים על הצורך בלכידות לאומית ומסכמים ב"אחים אנחנו". ובכן, לא.
לאלה אני אומר: שימרו לעצמכם את האחדות המזויפת הזו. אין לי בה צורך. אינני אח שלכם, ואפילו לא חבר. עולם המושגים שלכם הפוך משלי, וכפי שכבר אמרו לפניי, בכל פעם שבימין מדברים על אחדות והתקרבות זה תמיד בתנאים שלהם. אלה תמיד אנחנו שצריכים ללמוד ולהתקרב אליכם, ללמוד על השורשים שלנו מכם, להתחשב ברגשותיכם, להבין את כאבכם ולהתיישר עם שאיפותיכם המשיחיות.
לאמיתו של דבר זו לא הזמנה להתקרבות ולאחדות, אלא ציפייה לכניעה ולהתקפלות, ומזה 75 שנים קיבל אותה הציבור החילוני-ליברלי בשם הסטטוס-קוו הידוע והמקולל. והנה היום, כשהוא מופר, ולא על ידינו אלא על ידכם, אז עכשיו אנחנו אומרים – לא עוד. וגם לא נסכים לחזור לסטטוס קוו הישן, שהרי הוא שהביאנו עד הלום.
לעצם העניין, חברה ליברלית לא נמדדת באחדות שלה, אלא להיפך - ביכולת שלה להכיל כמה שפחות אחדות. הדבר היחיד שחובה להסכים עליו ללא תנאי הוא העקרון של חיה ותן לחיות. אבל בדיוק את זה בימין הישראלי מסרבים לקבל אף שהם מדברים גבוהה גבוהה על קירוב לבבות ואחדות.
בחברה "אחידה", חלק אחד מהאוכלוסייה לא מעמיס על כתפי האחר את נטל קיום המדינה. חמור מכך, חברה דמוקרטית וליברלית אמיתית לא יכולה לסבול חוסר בשוויון זכויות אדם בסיסיות, שיביא במוקדם או במאוחר להתפרקות מבפנים. למשל, מדינה שבה אין לקבוצות שלמות בה את הזכות להתחתן ולהקים משפחה כרצונן, איננה דמוקרטית וליברלית ואין בה שום אחדות בעלת ערך. אז עשו טובה - בעודכם גוזלים ורומסים את זכויותינו, אל תחבקו אותנו ואל תגידו לנו שאנחנו אחים ושאתם אוהבים אותנו. לא תודה.
ועוד שתי הערות בנושא. פעמים רבות כשעולה סוגיית הנטל ממהרים לטעון שרוח ההתנדבות במגזרים החרדי והדתי רחבה מאשר במגזר החילוני. זק"א, הם מדגישים, לא שואלים לזהות הקורבנות שבהם הם מטפלים. אבל גם אם זה נכון, ראוי להזכיר שחלק גדל והולך מקרב הרופאים והרופאות, האחים והאחיות, הרוקחים והרוקחות במדינת ישראל, הם ערבים וערביות, וגם הם יטפלו בכל אדם בלי לשאול שאלות, אפילו באשתו של בצלאל סמוטריץ'. אחדות בעם ישראל? ומה עם אחדות של אזרחי ישראל?
ד"ר נתנאל וולוךבנוסף, המתגוננים טוענים שבקרע בעם אשמים שני הצדדים של המחלוקת הנוכחית סביב ההפיכה המשטרית, אך זהו שקר גס. הליברליזם של הימין הישראלי הוא רק מן השפה ולחוץ. דמוקרטיה וליברליזם שאינם מלווים בשוויון אמיתי הם לא דמוקרטיה ולא ליברליזם. הליברליזם האמיתי הוא של אלה שלא רק מתנגדים לחקיקה, אלא מבינים שהיא בסך הכול חלק – ואפילו קטן - מתוכנית להפיכתה של ישראל למדינת הלכה פשיסטית. הליברליזם האמיתי מוכן להכיל אף עמדות שבעיניו הן איומות ונוראיות. כל ציפייתנו מהצד השני היא שיואיל בטובו להכיל באותו אופן את העמדות שלנו שאינן מקובלות עליו.
אבל זוהי כמובן ציפיית שווא, שכן אלה מעדיפים, בימים אלה ממש, לרמוס את זכויותינו ברגל גסה. לכן, אנשי הימין הישראלי האנטי-ליברלי, כל זמן שתמשיכו כך להרוס את המדינה שלי ולגזול את זכויותיי הבסיסיות ביותר, אנא שימרו לעצמכם את השיח הצבוע על אחים ועל אחדות. זה לעולם לא יקרה.
- ד"ר נתנאל וולוך הוא היסטוריון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
