השבוע הובא למנוחות סמ״ר נווה יאיר אסולין (21) מהיישוב כרמית שבנגב, לוחם מגדוד שמשון בחטיבת כפיר שנפל בקרב בג'באליה שבצפון הרצועה. הוריו, אושרית ושלמה, קיבלו את הטלפון הנייד שלו, ובו פתקיות שכתב. ביניהן, מצאו הוריו מכתב שהכין למקרה שייפול בקרב, ובו כתב בין השאר: ״אם כבר למות - אז בעד ארץ ישראל".
"זו הזכות והמצווה הכי גדולה שיהודי יכול לרכוש לעצמו", הוסיף נווה. "הרי אומרים 'מי שהציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם שלם'״.
נווה ביקש ממשפחתו להמשיך לחיות: "תמשיכו את החיים! גם אם אני לא ביניכם אני עדיין איתכם ועדיין רואה אתכם ונמצא איתכם בכל מקום, גם באירועים שיהיו פה לכולם בע״ה, אהיה שם אני מבטיח. תחייכו, תצחקו, תאהבו ותנצלו כל רגע בחיים כי חיים פעם אחת. זו לא קלישאה, זו האמת האמיתית״, כתב. ״אל תשקעו בעצב על מה שקרה כי אני במקום טוב יותר. אני ממשיך לשמור עליכם מלמעלה איפה שאין סכנה ואני יכול להגן עליכם יותר טוב״.
נווה פתח את המכתב בתקווה שלא התממשה: ״אני מקווה שאת הדפים האלה אני אצטרך לשרוף בסוף המלחמה ולא יהיה בהם שימוש, אבל אם כן אז לפחות שיהיה בהם שימוש טוב״, נכתב. ״אם קראתם את זה כנראה שהגרוע מכל קרה, אבל תדעו שבאמת בלב שלם אני גאה במה שעשיתי ולא מתחרט לרגע. אני חושב שזו זכות גדולה להמשיך את דרך אבותינו בארץ ישראל ולהילחם עבור האדמה הזאת ולנקום את דם אחינו היהודים שנשחטו על היותם יהודים״.
הלווייתו של סמ"ר נווה יאיר אסולין ז"ל
נווה ביקש ממשפחתו ומעם ישראל להיות טובים יותר, ולהניח את המחלוקות בצד. ״יש לי בקשה מכל הקרובים שלי - משפחה, חברים וכל עם ישראל - תהיו טובים אחד לשני, תאהבו יותר, תהיו יותר חברים, תהיו יותר סבלניים ותהיו אנשים יותר טובים כלפיכם וכלפי הסביבה״, כתב. ״יכול להיות שכל האסון הזה לא היה קורה אם לא הפילוג ומה שקרה לנו בעם. הרי על שנאת חינם חרב בית המקדש וכל עולמנו והוגלנו ל-2,000 שנים ארוכות בגלות. עד שחזרנו לאדמתנו - הגיעה שוב שנאת החינם ואיתה האסון הכבד הזה שחווינו״.
את המכתב חתם בפרידה זמנית: "נפרד מכם, אבל לא לתמיד - רק בעולם החומרי הזה - שהוא ממילא הבל הבלים. עם כמה אבסורדי שאני אומר את זה, עוד כמה רגעים, ובלי לשים לב, אתם כבר איתי פה ונצחק על כל מה שקרה ומבטיח לכם סיפורים שיהיו לכם הזויים גם בעולם הבא".
