פארסת שחרורו של מנהל בית החולים שיפא מוחמד אבו סלמיה הציפה מעל לפני השטח את הקרב הפנימי שמתחולל בתוך גופי השלטון בישראל, בכל הנוגע למצוקת הכליאה הגדולה של אלפי המחבלים שנעצרו בעזה וביו"ש מאז פרוץ המלחמה.
אף שעצם שחרורו של אבו סלמיה נבע כנראה מתקלה שמתוחקרת כעת, הוא נכלל בקבוצת עצירים עם "מסוכנות נמוכה" ששוחררו כחלק מהצורך לפתור את מצוקת הכליאה, וכעת אנו מפרסמים את מכתב ההתראה המלא מהשלכות המשבר שראש השב"כ רונן בר העביר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר כבר ביום רביעי האחרון - עוד לפני הסערה הנוכחית.
למכתב המלא - לחצו כאן
3 צפייה בגלריה
ראש השב"כ, קטע מהמכתב שלו והשר בן גביר. בר הזהיר מפגיעה במימוש יעדי המלחמה
(צילום: יאיר שגיא, אלכס קולומויסקי)
המכתב הועבר גם לנציב שב"ס קובי יעקובי וליועמ"שית גלי בהרב-מיארה, וחלקו פורסם אתמול בחדשות קשת. ראש השב"כ הזהיר בו כי מצוקת הכליאה מהווה משבר אסטרטגי של ממש – שגורם לביטול מעצרים של מחבלים עם מסוכנות מיידית, יוצר "פצצות זמן" בכלא – ועלול גם לסכן בכירים ישראלים בחו"ל ולחשוף אותם בפני "טריבונלים בינלאומיים". בר תקף בחריפות את התנהלות שב"ס והמשרד לביטחון לאומי של בן גביר שאמון על בתי הכלא, טען כי ההתנהלות בחלקם "גובלת בהתעללות" וקרא לבטל צעדים שונים שפגעו בתנאי האסירים.
בפתח המכתב תיאר ראש השב"כ את המצב הנוכחי בבתי הכלא בעקבות המלחמה, ולדבריו מספר הכלואים כעת עומד על 21 אלף – אף שהתקן מאפשר לכלוא רק 14,500 מחבלים. לדבריו המצב "הוביל להרעה משמעותית בתנאי הכליאה", כאשר בחלק מהמתקנים שטח המחיה לכלואים קטן משני מ"ר, וחקיקת חירום מאפשרת לצופף כלואים "כמעט ללא מגבלות". בר הדגיש כי המשבר נוצר "למרות התרעות שהועברו בנושא למשרד לביטחון לאומי להיערך לכך לפני כשנה".
בר גם מתח ביקורת על ההחלטה שהוביל השר בן גביר לבטל ביקורים של הצלב האדום בכלא. "בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, ישראל שללה מאותם כלואים תנאים שהיו מקובלים לפני המלחמה, בין היתר כאלה שהיא מחויבת להם בהתאם לדין הבינלאומי (למשל, דיווח לגורם ניטרלי – 'הצלב האדום' – על הכלואים, ומתן אפשרות לבקרם ולבחון את התנאים שלהם)", כתב.
הוא הזהיר כאמור כי מדובר ב"משבר בעל השלכות אסטרטגיות שליליות" על ישראל – בראש ובראשונה במישור הלגיטימציה הבינלאומית להמשך המלחמה. "במוקד, החשש מפני עצירת הסחר הביטחוני עם מדינות המערב. ידידותיה החשובות ביותר של ישראל בזירה הבינלאומית (ארה"ב ובריטניה) התנו את המשך הסחר הביטחוני איתה בהצגת הוכחות לכך שהיא לא מפירה את הדין הבינלאומי, כאשר נראה שתנאי הכליאה היוו רכיב משמעותי במכלול השיקולים שלהן בהקשר הזה", כתב בר. "קונקרטית, הן העלו שורה של טענות על תנאי המעצר, על היחס כלפי העצורים (מכות, קללות, השפלות, איומים) ועל היעדרם של מנגנוני פיקוח מספקים על ההתנהלות הישראלית (נוכח שלילת ביקורי 'הצלב האדום')".
בר הדגיש כי סוגיית תנאי הכליאה מוסדרת היטב בדין הבינלאומי, וכשברקע בקשת התובע בהאג לצווי מעצר נגד נתניהו ונגד שר הביטחון יואב גלנט, הזהיר שהסוגיה חושפת אישים בישראל להעמדה לדין בעולם: "ישראל מתקשה להדוף את הטענות נגדה, שלפחות חלקן מבוססות, כך שהתנהלותה עשויה להיחשב פשע בינלאומי ('יחס בלתי אנושי') והפרה של אמנות בינלאומיות (האמנה נגד עינויים). מעבר לפגיעה הקשה ביכולתה של ישראל להשיג את יעדיה במלחמה, ההתנהלות הזו מייצרת גם חשיפה פלילית אישית בטריבונלים בינלאומיים (ICC) ובבתי משפט מדינתיים".
הוא הזהיר כי משבר הכליאה פוגע משמעותית "בקצב ובאיכות" של הפעילות לסיכול טרור, וכי בחודשים האחרונים נאלצת מערכת הביטחון לבטל מעצרים של חשודים או "כאלה שמוגדרים כמי שמהווים סכנה ברורה ומיידית לביטחון ומיועדים למעצר מנהלי". לדבריו, רק באפריל ובמאי בוטלו עשרות מעצרים. "בהיעדר פתרון מערכתי, המדינה נוקטת פתרונות מאולתרים כדי לפנות מקומות כליאה, באופן שמוביל לשחרור מוקדם של כלואים, לרבות כאלה שרמת המסוכנות שלהם מצדיקה המשך מאסר".
עוד הזהיר מפגיעה ביכולת לבצע חקירה אפקטיבית למחבלים שכבר נכלאו: "הצפיפות הרבה במתקני החקירות (פועל יוצא של הקושי לפנות את מסיימי החקירה למתקני הכליאה העמוסים) משבשת את מהלך החקירה ופוגעת בערך המשמעותי שהכלי הזה מספק (הגנה על הכוחות בשטח, סיכול בכירים ומידע על שבויים ונעדרים). לכך יש להוסיף את פוטנציאל החיכוך ש'ההצפפה' בתאי המעצר יוצרת בהיבטי ביטחון כוחותינו ושלום הנחקרים".
תיעוד מתא המעצר של מנהל שיפא, בכלא נפחא
(צילום: שירות בתי הסוהר)
הוא הזהיר כאמור שהצפיפות הרבה במתקני הכליאה עלולה ליצור "פצצת זמן", וכי "תנאי המחיה הפיזיים והנפשיים כבר מובילים חלק מהכלואים לתכנן פעולות אלימות נגד הסוהרים בנקמה על היחס לו הם זוכים". הוא ציין כי בחודשים האחרונים "הצטבר מודיעין שמצביע על כוונות כאלה, לרבות מאמץ מצד הכלואים לאתר את מקום מגורי הסוהרים שלהם ולפגוע בהם". בר גם מתח ביקורת על החלטת שב"ס למנוע פיילוט לביטול ההפרדה בין אסירי פת"ח לאסירי חמאס. ההתנגדות הזו, כתב, צפויה על פי הערכת שב"כ "לפגוע ביכולת להרגיע את בתי הכלא ולצמצם את הסבירות להתפתחות של מחאות אסירים רחבות".
"בשורה התחתונה", סיכם, "משבר הכליאה מייצר איומים על הביטחון הלאומי של ישראל, על יחסי החוץ שלה ועל יכולתה לממש את יעדי המלחמה שהציבה לעצמה. מעבר לכך, הוא פוגע משמעותית ביכולות הסיכול הישראליות, ועשוי להשפיע גם על הביטחון בתוך מתקני הכליאה עצמם. פתרון מערכתי לבעיה הזו מחייב הקצאה של המשאבים הנדרשים, אך מטבע הדברים הוא ישפיע רק בטווחי זמן ארוכים.
"בינתיים, נכון לבחון היבטים בהתנהלות הישראלית במערך הכליאה, שאותם ניתן לשנות כבר בטווח המיידי – בדגש על היחס לכלואים. מבחינה זו, נכון לבטל את המהלכים שחסרונותיהם עולים על יתרונותיהם (התנהגות הגובלת בהתעללות), ולהתמיד באותם מהלכים שמסתמנים כבעלי אפקט הרתעתי (שלילת "זכויות יתר").
בן גביר על ה"קרב" מול שב"כ
השר בן גביר - שבהמשך לדבריו אמש על כך שראש השב"כ "איים" עליו לכאורה וכי הוא פועל מ"אג'נדה" לשיפור תנאי המחבלים - פרסם הבוקר באופן חריג פוסט ארוך למדי שבו שטח את טענותיו נגד ראש השב"כ. לדבריו, בעוד בר רוצה "להיטיב את תנאי המחבלים בכלא" בגלל החשש שלו ממצבה הבינלאומי של ישראל, הוא (בן גביר) מעוניין להחמיר את תנאיהם – והציג כפתרון לבעיית הצפיפות להחיל על המחבלים עונש מוות. בפתח הדיון בתביעה שלו נגד סתיו שפיר, אמר היום בן גביר כי אם בר ירצה לתבוע אותו על כך שאמר שהוא רוצה "להיטיב עם תנאי המחבלים" - הוא יסיר את חסינותו הפרלמנטרית.
בפוסט שפרסם האשים בן גביר כי עוד לפני המלחמה נאבק מול שב"כ על פגיעה בתנאי האסירים הביטחוניים. "בשנה האחרונה, בטרם פרצה המלחמה, ניהלתי מלחמת חורמה כדי לבצע את הרפורמה המיוחלת בתנאיהם, ולממש את המנדט שקיבלתי מהציבור. הארגון המרכזי שנאבק בניסיונות שלי להוביל את הרפורמה החשובה הזו, ואף הצליח למנוע אותה, הוא השב"כ, בפיקודו של רונן בר. הוא נעמד על רגליו האחוריות, ושכנע פעם אחר פעם את ראש הממשלה שהרעת תנאי המחבלים תוביל להסלמה, לפיצוץ, להבערת המזרח התיכון. מה לא.
"ב-7 באוקטובר גילינו את האמת המרה: אויבינו אינם זקוקים לאף תירוץ כדי לבצע בנו טבח, ולהוביל ל'הסלמה'. יש להם סיבה אחת שבגללה הם עושים זאת: הקיום שלנו כיהודים. לצד זאת, לאחר פרוץ המלחמה, הצלחתי לבצע סוף כל סוף את הרפורמה המיוחלת. תנאי המחבלים בכלא צומצמו למינימום: עצרנו את ההפקדות הכספיות, ביטלנו למחבלים את הקנטינות, הוצאנו את מכשירי החשמל מהתאים, הפסקנו את טיילת המחבלים, צמצמנו באופן דרמטי את שהות המחבלים במקלחות, ביטלנו את מעמד הדובר, הפסקנו את תפריט האוכל המפנק שהומר בתפריט מינימלי, ובקיצור – הפסקנו לחלוטין את תנאי הקייטנה. מחבלים המשוחררים כיום ממאסר מעידים על כך שלא ירצו לשוב לכלא הישראלי לעולם. בתי הכלא של מדינת ישראל הם כבר לא בדיחה עצובה".
בן גביר הוסיף: "כחלק מהמלחמה, הצבא ביצע מעצרים רבים של מחבלים ומבוקשים בטרור באיו"ש, לצד מחבלים רבים שהובאו מעזה. חלק גדול מהעצורים שוכנו במחנה צבאי, שדה תימן, שם הוחזקו בידי הצבא. לאחרונה, בעקבות עתירה לבג"ץ, המלינה על תנאי המחבלים שם, בצה"ל ובשב"כ מיהרו להתקפל ולהודיע כי ייבחנו תנאי הכליאה במקום, וכי מספר האסירים המוחזקים במקום יצומצם. בפועל נוצר מצב בו בגלל תנאי המחיה הקשים של האסירים (אנחנו מדברים על מחבלים מתועבים, כן?), ישנם כעת 1,500 מקומות כליאה פנויים בשדה תימן.
"גם בבתי הכלא המצויים תחת אחריות שב"ס, בהם נקלטו מחבלים רבים, נוצרה צפיפות. אך מעולם לא העליתי בדעתי לשחרר מחבלים מהכלא כי צפוף להם. וזוהי ליבת המחלוקת ביני לבין ראש השב"כ רונן בר: רונן בר טוען שתנאי המחבלים בכלא, בהם הצפיפות, נראים רע בעולם, ועלולים להוביל להסלמה ואני טוען, שאם לכל מדינה אחרת בעולם היו עושים מה שנעשה לנו, היא הייתה עושה פי כמה וכמה מול אותם מחבלים – ושמה פס אחד גדול על כל המצקצקים בלשונם. צפוף להם? פעם הבאה שיחשבו פעמיים לפני שהם יוצאים לשחוט, לאנוס ולבזוז".
בן גביר דחה את הטענות ששב"ס לא פעל לבנות מקומות כליאה חדשים. לדבריו מאז אוקטובר כבר נוספו 2,500 מקומות כליאה חדשים, ועד סוף השנה ייבנו עוד 1,200 מקומות כליאה ברחבי הארץ. "ייתכן מאוד שגם אחרי שתושלם הוספת מקומות הכליאה החדשים, למחבלים הרבים יהיה עדיין צפוף בכלא. אני כבר הצעתי פתרון הרבה יותר פשוט, של חקיקת עונש מוות למחבלים, שתפתור את סוגיית הצפיפות – חקיקה שגם אליה השב"כ מתנגד בתוקף. אבל עד שהחקיקה הזו בעזרת השם תעבור, לא יקרה כלום אם למחבל נוחבה, שב-7 באוקטובר שרף תינוקת, יהיה צפוף בתא המאסר בו הוא נמק", הוסיף.
