בטקס האזכרה השנתי לציון 25 שנים לאסון המסוקים לפני שבוע, הרמטכ"ל אביב כוכבי בחר לדבר על סוגיה נפיצה: פריפריה מול מרכז בחלוקת הנטל בשירות הקרבי. משום מה דבריו לא זכו לבולטות הנדרשת. כוכבי אמר בצורה ברורה וחדה כי יש עלייה בנכונות של בני נוער לשירות קרבי, אבל היא לא נמצאת בין המתגייסים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות או מהגרים במרכז הארץ. בסוף דבריו הוסיף את המשפט: "כדאי שאנשים יבדקו את עצמם".
הרמטכ"ל לא מדייק. לפי אנשי המקצוע, אין נתונים שתומכים בעלייה במוטיבציה לשירות קרבי בכלל. ואם יש כאלו, הוא מוזמן להציג אותם, כפי שהתבקש יותר מפעם אחת - ולא להסתפק באמירות כלליות.
אבל הרמטכ"ל גם צודק, יש פערים בין מרכז לפריפריה. צריך לבדוק ומהר מה קרה בשני העשורים האחרונים לחברה הישראלית, ובמקביל מה קרה בצה”ל. איך נוצר צבא של מעמדות, כשהמעמד הנמוך הוא בני הפריפריה שמשלמים את המחיר הכבד ביותר בשירות הקרבי.
לפי הנתונים שפורסמו ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" בסוף השבוע בעקבות המחקר של פרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה, 78% מההרוגים בלחימה השוטפת בגדה ובגבול עם רצועת עזה הם בניה ובנותיה של הפריפריה החברתית-מעמדית בישראל. אלה מספרים רעים מאוד, והם חלק מתמונה גדולה. רק לפני שנה חשפנו נתונים מדהימים על המתגייסים ליחידה 8200, ולפיהם שיעור החיילים מערים מבוססות ביחידה גבוה עד פי שלושה מהממוצע של אותו יישוב בצבא הגדול. מנגד, ביישובי הפריפריה הייצוג ב-8200 נמוך בשליש מאלו המשרתים בכלל יחידות הצבא.
במהלך השנים האחרונות התרענו על השינויים הללו, שיצרו מצב בלתי נסבל שבו חטיבות החי"ר מורכבות יותר ויותר מצעירים מהפריפריה ומבני נוער מהציונות הדתית. צעירים רבים מהמרכז ומאוכלוסיות חזקות פשוט מדירים את רגליהם מהשירות הקרבי ומעדיפים להתגייס ליחידות הטכנולוגיות, שם השירות פחות מסוכן, בונה אותם לעתיד, מסדר אותם כלכלית, והוא גם משמעותי - כי מלחמות הסייבר והטכנולוגיה הן המלחמות העכשוויות.
הפערים מעמיקים במצב שבו המערך הלוחם לא מתוגמל כראוי. מספיק היה לראות איך הפוליטיקאים גררו רגליים עד שהעלו את שכרם של הלוחמים. אלו צעירים שחייבים את הכסף, שכן לחלקם אין בית תומך. יספר לכם כל מג"ד כמה אנרגיה, זמן ומשאבים הוא משקיע בנושאי תנאי השירות של החיילים שלו, ועד כמה קפצה כמות החיילים הזכאים לתנאי השירות האלו.
סא"ל (במיל') ד"ר זאב לרר, שנחשב לחוקר הבכיר בתחום, מציג עמדה קיצונית אף יותר, ואומר כי אחריותו של צה"ל גדולה יותר. לדבריו, הצבא הוא זה שהסליל את בני הנוער מהפריפריה ליחידות הבט"ש בשטחים, עם מבחני קב"א ודפ"ר תלויי תרבות, שלא אפשרו להם הזדמנות שווה להגיע ליחידות הטכנולוגיות. באופן רשמי צה"ל דוחה זאת בתוקף, אבל באופן מעשי הצבא החליט לבטל את מבחני הקב”א לפני חודש, ועכשיו הם משקפים בהגינות רבה יותר את נתוני האיכות של המתגייסים.
בעבר נטען כי הלימודים האקדמיים הם מחוללי הפערים החברתיים הגדולים ביותר. המציאות לימדה אותנו בשנים האחרונות כי השירות הצבאי החליף את האקדמיה. חייל שמסיים שירות קבע ביחידת הסייבר יקנה דירה, בעוד לוחם במג"ב או גולני יצליח רק לשכור אותה ממנו. זו נקודת פתיחה גרועה לחיים, והגיע הזמן לראות שאנחנו יושבים על חבית חומר נפץ שהפעלה אחת שלה, בין אם על ידי פוליטיקאים או באמצעות מחאה חברתית אותנטית שתתפרץ בערים הללו, תוביל לקריסה מוחלטת בהתנדבות למערך הלוחם של צה"ל. לא פחות.
שיחות עם לוחמים, עם מועמדים לשירות ובעיקר עם הורים רבים, במפגשים ובהרצאות, מלמדות כי אנחנו באמת "על הקצה" ברצון שלהם להמשיך ולהתנדב. במיוחד כשהם נחשפים לפערים הכלכליים הגדולים שנוצרו. זה מחייב התערבות מהירה של המדינה באימוץ מודל שירות חדש. ואם הממשלה מתעכבת ביישום של מודל כזה, היא נדרשת לתפעל ומיד תוכנית תגמול ללוחמים, שכוללת העלאה נוספת של דמי הקיום לשכר מינימום, תוכנית הסבה משמעותית של לוחמים להיי טק והטבות מס גדולות למי שבחר להתגייס לקרבי, ובוודאי לאלו שהמשיכו בשירות מילואים.
