יומן שנמסר לארכיון העם היהודי של הספרייה הלאומית חושף את סיפורו המדהים של בן לאם יהודייה ולאב נוצרי, שגויס לצבא נאמניו של היטלר כגרמני ארי כדי ללחום בחזית המזרח, ארבע שנים לאחר שנאסר על יהודים "מעורבים" לשרת בצבא.
רוברט דיר נולד ב-1880 להורים קתולים מהעיר מילהאוזן שבמרכז גרמניה, ובגיל 17 גויס לצבא הגרמני והפך לקצין. ב-1907 פגש את פרידה רוטשילד, בת למשפחה יהודית דתית מאזור הריין. הוריה של פרידה התקשו לקבל את מערכת היחסים, וכשהשניים רצו להתארס הציבה בפניהם האם אתגר: אם לא יהיו בקשר במשך שנה ואחריה עדיין ירצו להתחתן, ייתנו להם את ברכתם.
במהלך שנת 1908, שבה נפרדו בני הזוג, כתב רוברט יומן. הוא מילא יותר מ-250 עמודים שבהם סיפר לפרידה על שגרת יומו וביטא את מחשבותיו. בין היתר כתב לה: "בזכות אהבתי אלייך וביטחוני בך אני יכול להתגבר בשמחה על הכל". בסיום השנה הוא כרך את היומן בעטיפת עור והגיש אותו לאהובתו. בהקדשה כתב: "עלייך לחוש איך בכל הווייתי, בכל טיפה מדמי ובכל פעימה של ליבי חייתי אך למענך...רק פעם אחת יכול אדם לאהוב באמת ובאמונה ולהקדיש את עצמו למישהו".
כעבור שנה רוברט ופרידה נישאו ונולדו להם שתי בנות ובן - וולטר יוליוס הרמן סטפן. וולטר, שנולד ב-1923, גויס לוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה, אולם נסיבות גיוסו נותרו בגדר תעלומה: קיימות עדויות על ה"מישלינג" (מעורבים), עשרות אלפי יהודים או חיילים ממוצא יהודי ששירתו בצבא הגרמני שאליו יכלו להתגייס רק יהודים מדרגה שנייה, אולם ב-1940 היטלר חתם על צו שלפיו החיילים "המעורבים" יוצאו משירות הצבא ויישלחו למחנות כפייה, ובהמשך אף ניתנה פקודה לרצוח אותם.
וולטר גויס בינואר 1944, ארבע שנים אחרי שיצא הצו, ובנוסף היה יהודי מדרגה ראשונה. הוא נלחם בשורות הצבא הגרמני, אך נפצע ברגלו מכדור רובה, וכך בילה את המשך המלחמה בבית חולים שדה עד שחזר לחיק אמו ואחיותיו לאחר חודשים אחדים בחזית.
וולטר שמר את אוסף המכתבים, היומנים, הצילומים והמסמכים המתעדים את ההיסטוריה המשפחתית, ובהמשך העביר אותם לקרוב משפחה מצד האם. לאחרונה נמסר היומן לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי של הספרייה הלאומית.
הסבר אפשרי לגיוסו של וולטר הוא שהפקידים פשוט פיספסו את מוצאו. מנהל הארכיון, ד"ר יוחאי בן גדליה, מספר כי "במסמכים הצבאיים של וולטר הוא רשום כקתולי, למרות ששם נעוריה של אמו - רוטשילד - מופיע כעבור שורות אחדות".
2 צפייה בגלריה
וולטר דיר (משמאל) וחברים מהוורמאכט בבית חולים צבאי לאחר פציעתו במלחמת העולם השנייה, ינואר 1945
(באדיבות ארכיון העם היהודי - הספרייה הלאומית)
ד"ר בן גדליה מספר כי "ביומנים ובמכתבים שכתבה אמו פרידה בין השנים 1945-1915 נותרו מעט רמזים היכולים להסביר את נסיבותיה של הקריירה הצבאית הקצרה של וולטר כחייל גרמני. מיד לאחר מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה ב-1933 הוכרחו הזוגות המעורבים להתגרש. הגזרה לא פסחה על רוברט ופרידה ובני הזוג התגרשו, אך באמצעות קשריו עם הכנסייה הקתולית הצליח רוברט להעביר את המשפחה אל מעבר לגבול הגרמני, לדוכסות העצמאית של לוקסמבורג".
לוקסמבורג נותרה ניטרלית אחרי הפלישה הגרמנית לפולין, אך במאי 1940 נפלה קורבן לתוקפנות הגרמנית לאחר שהכוחות הגרמנים חצו את הגבול. מתוך 35 אלף היהודים שהיו בלוקסמבורג, רובם פליטים מגרמניה, שרדו רק מאות. "בלוקסמבורג הצליח רוברט לרשום את המשפחה כקתולית, וכך למרות שהם מעולם לא התחבאו, ועל אף שם נעוריה היהודי המובהק של פרידה, הם הצליחו להיטמע היטב בקהילה של גרמנים גולים", מסביר ד"ר בן גדליה.
מכתבים אחדים שקיבלו ממכריהם, ובהם מכתב ששלח ב-26 בנובמבר 1944 מפקד המשטרה הגרמנית בלוקסמבורג לוולטר בן ה-21, מעידים כי הם לא ידעו דבר על שורשיה היהודיים של המשפחה: המפקד הביע את דאגתו בעקבות החלטתה של המשפחה להישאר בלוקסמבורג למרות התקדמותן של בעלות הברית, הזהיר את וולטר מפני הזעם שיפנו אזרחי לוקסמבורג כלפי הגרמנים הנאמנים לרייך שנותרו בקרבם וסיים באיחולים להצלחתה של המולדת גרמניה.
על אף שאמו של וולטר לא נפגעה בגופה במהלך המלחמה, עצביה קרסו תחת המאמץ להסתיר את זהותה ובשל חרדתה לבנה. פרידה רוטשילד סבלה מחרדות והפכה לאם רכושנית ותלותית, שהפצירה בילדיה שלא יתחתנו והחזיקה אותם קרוב אליה מחשש לאבדם. המשפחה נותרה בגרמניה, וולטר נישא והקים משפחה, ולא ידוע אם התקרב במהלך חייו ליהדותו או ביקר בארץ ישראל. האם שהתה עד סוף ימי חייה בביתה של אחותו, שמילאה אחר בקשתה ולא נישאה.
