הם משאירים מאחוריהם משפחות, לימודים, עבודה וחיים אישיים, ועל אף האתגר להתגייס בכל פעם מחדש – הם משתפים בתחושת השליחות והמורל הגבוה – ומצהירים ש"ימשיכו להתייצב בכל פעם שיידרשו". אלה הם סיפוריהם של שלושה מבין משרתי מילואים רבים שגויסו בפעם השלישית מ-7 באוקטובר.
סתו דין (30) מרמת גן עובדת באזרחות בתור מתכנתת בחברת KPMG. בשירות הסדיר הייתה מדריכת קליעה בנח"ל ובשירות המילואים שובצה בתור קצינת הדרכה של חטיבה 679 בדרגת רב-סמל (במיל'). מאז 7 באוקטובר היא שירתה במילואים במשך יותר מ-140 ימים, בחודשים נובמבר-דצמבר ובפברואר-אפריל, ומאז המשיכה בעצם עד היום.
בתפקידה במילואים בתור קצינת הדרכה, דין אמונה על מערך האימונים וההכשרות של הלוחמים ביחידה. "המטרה שלי היא שכל לוחם ביחידה יהיה הכי מקצועי והכי טוב במה שהוא עושה – עד הפרט הכי קטן. אני דואגת לכשירות שלהם לאורך כל המערכה. בנוסף, אני אחראית מערך הרחפנים ביחידה – כי הבנתי כמה הוא חשוב במערכה הזו", סיפרה.
על השינוי המשמעותי בין העבודה שלה בתור מתכנתת בחברת הייטק לשירות המילואים בחזית, אמרה: "התפקיד במילואים שונה מאוד ממה אני עושה באזרחות – בהתחלה זה היה קשוח, לחזור להיות בשטח כל הזמן. מלהיות במשרד במזגן, בשעות שאני רגילה אליהן מול המחשב – להיות בהדרכות ובאימונים בתנאי מזג אוויר וסביבה לא פשוטים. אבל לאט-לאט התרגלתי, התחלתי לאהוב את השינוי".
היא הוסיפה: "במקום העבודה שלי נותנים לי תמיכה מלאה, מעריכים את השירות שלי, שומרים איתי על קשר ומתעניינים בשלומי. הרבה עובדים בחברה, אפילו בצוות שלי – משרתים גם הם במילואים. יש נוספים כמוני שהמעסיקים מבינים את גודל השעה, ויש אחרים שאני יודעת שלא מקבלים מהמנהלים שלהם את התמיכה המתאימה".
דין סיפרה על האתגרים והמורכבויות שבשירות המילואים הממושך: "בשטח לרוב אני האישה היחידה. עוד לפני שהגעתי ליחידה שבה אני משרתת עכשיו, כששובצתי למילואים בצפון – הייתי לגמרי האישה היחידה. זה יוצר המון מורכבויות, כמו הצורך למצוא עבורי מקום שינה. יש רגעים של שבירה, כמו לכולם. יש קשיים, כמו לישון באוהל עם עוד 20 בנות, למול החיים שלי בהם אני גרה בדירה לבד ברמת גן".
היא ציינה: "החברות שלי כמעט לא משרתות במילואים. כרגע אני מרגישה שכולם נהנים וחזרו לשגרה ואני מפספסת דברים בחיים האישיים שלי. זה קצת צובט, אבל אני מצליחה ליהנות גם עם האנשים במילואים שאני איתם בשטח. אני יודעת שהבית יחכה לי, המשימה חשובה. זה משהו שחייבים לעשות עכשיו. מנסים להוציא את הטוב מכל סיטואציה, אנחנו פה כדי לעשות את המשימה שלנו בצורה הטובה ביותר".
לסיכום, אמרה דין: "אפילו שאני נמצאת בתנאים קשוחים ושזו הפעם השלישית שלי, המורל שלי מאוד גבוה, אני יודעת כמה התפקיד שלי פה חשוב. אני אחראית על זה שהלוחמים פה יוצאים מקצועיים, עושים את המשימה בצורה הטובה ביותר, וזה סופר חשוב. אז התנאים מסביב מתגמדים למול חשיבות המשימה".
לידיה ליפשיץ (28) מבאר שבע שירתה בשירות הסדיר ובקבע בתור מש"קית שלישות של בית הספר למקצועות חי"ר, ובמילואים היא ממלאת את אותו התפקיד בדרגת רב-סמל ראשון (במיל'). היא התחילה ללמוד בשנה שעברה, ובימים אלו היא סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. ליפשיץ היא בת זוגו של אלעד, ויחד מגדלים את "גיבור", כלב כנעני מעורב.
ליפשיץ גויסה למילואים שלוש פעמים, לראשונה ב-7 באוקטובר בשירות רציף עד אמצע חודש פברואר. בסוף פברואר גויסה פעם נוספת עד לסוף חודש מרץ, ובגיוס השלישי זומנה באמצע מאי עד היום. עד כה התייצבה ליפשיץ ליותר מ-170 ימי מילואים.
היא הוקפצה לשירות מילואים ביום הטבח, ובן זוגה, לוחם בחטיבה 5, הצטרף לשירות על מדים עשרה ימים לאחר מכן. "בשבת ההיא אלעד היה בטיול ביפן. הוא הצליח לחזור עשרה ימים אחרי פרוץ המלחמה, ואז מיד גויס. לאורך התקופה שבה שנינו שירתנו במילואים, כארבעה חודשים, הכלב שלנו היה בפנסיון. התגעגענו אליו מאוד, אז גם הגענו לבקר אותו כשהצלחנו לצאת שנינו במקביל לאפטר – מה שלא קרה הרבה", שיתפה.
ליפשיץ סיפרה כי היחידה שבה היא משרתת "מורכבת כולה ממשרתי מילואים – הלוחמים, הרופאים, תומכי הלחימה והנהגים – כולם מילואימניקים. בתחילת המלחמה המורל היה בשמיים, האסון הגדול רתם את כולם לקחת נשק ולצאת להילחם על הבית. גם עכשיו אנשים עם מוטיבציה גבוהה במיוחד, אבל זה כבר נהיה מורכב מיום ליום. אחרי שהשתחררתי ממילואים, כבר גויסתי שוב. זה לא קל בכלל, לשלב הכל יחד – לימודים, עבודה ובית. במסגרת הלימודים באוניברסיטה אני מקבלת הקלות מסוימות, אבל עדיין נדרשת לעמוד בסטנדרט גבוה כדי לסיים את התואר ולהיות מרוצה מההישגים שלי", שיתפה.
למרות כל זאת, הדגישה ליפשיץ שהיא מחויבת למילוי התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר, כל עוד היא נדרשת לכך. "אני מרגישה מחויבות אישית למדינה. אנחנו נמצאים במצב שמעולם לא היינו בו לפני. אמנם לא נולדתי כאן, עליתי ארצה בגיל 15, אבל אני מרגישה שזה הבית שלי וזה הזמן שלי להתגייס למשימה לשמור עליו. אני רוצה להמשיך לחיות פה ולהקים פה משפחה – ובעיקר מקווה שהילדים שלי לא יצטרכו לעבור שלושה גיוסי מילואים בשנה אחת".
היא סיכמה: "כרגע אני יודעת שאני אמורה לסיים את המילואים בעוד כחודש, אבל הכול עוד נתון לשינויים. בן הזוג שלי סיים בפברואר את שירות המילואים שלו, עוד לא ברור אם ומתי יגויס שוב. הוא ו'גיבור' מחכים לי בבית בסבלנות, מאוד תומכים בי".
איתן קלימן (30) מאלון שבות הוא לוחם בנח"ל ואיש חינוך. קלימן, נשוי ואב לשניים, נקרא למילואים בפעם השלישית תוך פחות מחצי שנה – אחרי שהתייצב ל-114 ימי מילואים. "אחרי תקופה כל כך ארוכה של מילואים, ניסיתי לבנות את החיים מחדש", סיפר. "התקופה הראשונה במילואים הייתה קשה יותר כי זה היה בלי טלפונים וזה יצר אתגר משמעותי עם הילדים. הם פיתחו חרדת נטישה וכל הזמן שואלים 'אבא, מתי תחזור מהצבא?' אחרי שסיימנו חודש וחצי של מילואים, חזרתי הביתה, ואז קראו לי שוב לעוד 45 יום – כולל פסח. כל החג הייתי במילואים. איך שסיימנו ולא עבר חודש – קראו לנו שוב למילואים בעזה".
לדבריו, עיקר הקושי הוא הבית שמתפקד בלעדיו. "אשתי עובדת כחוקרת רפואית בסטארט-אפ בירושלים, שזו משרה מלאה, והיא צריכה במקביל לדאוג לבנות ולקחת אותן. זה מאוד לא פשוט מבחינתה להישאר בבית ולהתמודד עם כל הסיפור הזה", ציין.
הוא הוסיף: "אני גם איש חינוך ומלמד ואת התלמידים שלי. ראיתי אותם בנטו חודשיים מתחילת השנה, ואי-אפשר להתחיל שום תהליך חינוכי. אני צריך לתכנן דברים ואני אומר לאשתי שאי-אפשר לתכנן כלום, רק לשבוע קדימה. בכל רגע נתון יכולים להגיד לי שאני מוקפץ. יש לי חברים בצוות שלי עם שישה ילדים, והם צריכים לוותר על הרבה דברים. באוגוסט אשתי צריכה לקחת חופש והיא במינוס ימי חופשה כי היא ניצלה אותם בסבבים הקודמים. הילדות יהיו בחופש והיא תצטרך להיות איתן בבית. אשתי זו הגיבורה בבית".
למרות הקושי, קלימן ביקש להדגיש כי הוא ימשיך להתייצב למילואים בכל פעם שיידרש לכך. "שירות המילואים הוא חובה מקודשת וזכות עצומה מבחינתי, אמשיך להתייצב בכל פעם שבה אקרא לשרת", אמר.
דן ורואי ריינה הם אחים המשרתים במילואים. זהו הסבב השלישי של דן והשני של רואי. דן הוא קצין מבצעים בגדוד 121 בחטיבה 8. בפעם הראשונה הוא גויס למילואים עם פרוץ המלחמה עד חודש דצמבר. לסבב השני, שנמשך עד אמצע חודש אפריל, נקרא כבר בסוף ינואר – ובימים אלו הוא נמצא בסבב השלישי. "כמובן שהתייצבנו. עם הרבה קושי בבית, כל אחד בגדוד ומורכבותו, אין עוררין על חשיבות המשימה", אמר.
רואי משרת גם הוא בימים אלו במילואים כבר יותר מ-180 ימים, בתור מפקד פלוגת שריון בחטיבה 679 בצוות קרב חטיבתי 2. שלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה ילדה אשתו שירה את שי-לי, שתחגוג בקרוב שנה, אחות לגאיה בת השלוש וחצי. "לא הייתי ברגעים הראשונים של שי-לי. פספסתי כשנעמדה, אכלה או זחלה לראשונה. את הכול ראיתי דרך סרטונים", ציין. "כל יציאה הביתה אני נאבק מחדש להרוויח איתה זמן של היכרות. אבל לפנינו חיים שלמים, אני אדביק את הפערים".
על התקופה הממושכת בשירות מילואים סיפר כי "זו סיטואציה קשה לכולם בכל רמה – התעסוקתית, האישית והמשפחתית. יש קונפליקט שבמידה מסוימת קשה ליישב אותו – הצורך שלנו למלא את המשימה שלנו בחזית על הצד הטוב ביותר, לבין הרצון של כולם לחזור לשגרה. אשתי משלמת מחירים אישיים כבדים. למרות הכול, היא ממשיכה לתת לשתי הבנות שלנו המון ביטחון ואהבה, מצליחה להיות שם גם בשבילי. היא הגיבורה האמיתית".
פורסם לראשונה: 02:42, 07.06.24
