"המחבל פשוט התחיל להוריד אנשים, ניסיתי לברוח אבל הוא הצליח לפגוע גם בי"
(צילום: שערי צדק)
רון כהני בת ה-32 מירושלים נפצעה בשבוע שעבר בפיגוע ברחוב אגריפס בירושלים בערב יום הזיכרון, ימים בודדים לאחר שהיא ובעלה חזרו מירח הדבש שלהם בתאילנד. כהני, שעדיין מאושפזת בבית החולים שערי צדק בבירה, שחזרה היום (שני) כי במהלך הפיגוע מחבל פגע בה עם רכבו בעת שיצאה לקנות מצרכים בשוק מחנה יהודה. היא העידה כי לאחר שרגליה נשברו וגילתה כי היא ללא מצליחה לקום על רגליה, הגיע למקום אחיה הצעיר, דן (26), שוטר בשיטור העירוני בירושלים.
3 צפייה בגלריה
"מפחדת על הנפש שלו, הוא היה צריך לראות אותי ככה". זירת הפיגוע בירושלים
(צילום: שלו שלום )
כהני סיפרה כי שמעה קול מוכר בעת שהתקשרה לאחת מחברותיה, וזיהתה כי מדובר בדן שהגיע כאמור למקום וטיפל בה. היא תיארה את מהלך הפיגוע: "אני עובדת בניין צמוד ממש למקום הפיגוע. הלכתי רגע לשוק כדי להביא לי אוכל, וכשעמדתי במעבר חצייה וחיכיתי לאור ירוק הגיע לפתע רכב ששעט לכיוון הצומת ופשוט התחיל להוריד אנשים".
הבנתי שזה ניסיון פיגוע כשהוא פשוט הוריד את כל מי שעמד בדרכו. שמעתי הרבה צעקות, איש מבוגר שעמד לידי החליט לברוח לכיוון מעבר החצייה, אך המחבל הצליח לפגוע בו. אני ניסיתי לברוח בעצמי לעבר גדר קרובה, אבל לא הספקתי והוא פגע גם בי. התגלגלתי כמה פעמים על הקרקע עד שנעצרתי בקיר שהיה מאחוריי. ניסיתי לקום ולא הצלחתי, התחלתי לצעוק ואז שמעתי יריות. חשבתי שהמחבל יצא מהאוטו לעברי, אבל הבנתי שזה מישהו אחר שיורה כדי לנטרל אותו".
רגליה של כהני נשברו עקב פגיעת המחבל בה עם רכבו. היא סיפרה כי התקשרה לחברתה לאחר שלא הצליחה להתרומם על רגליה, כשהמחבל כבר נוטרל. "היא עובדת איתי. ידעתי שהיא הראשונה שתגיע כדי לעזור, והיא הגיעה. אבל פתאום שמעתי קול מוכר לידי, וראיתי את אחי הקטן, דן".
האח שיחזר גם הוא: "היינו במשימה באזור 'יד לבנים' בגן סאקר, בטקסים של יום הזיכרון, אבל כששמענו בקשר שיש פיגוע לא חשבנו פעמיים והגענו לשם כמה שיותר מהר כדי לסגור את הזירה". דן תיאר כי ראה את הגבר הפצוע שעמד לצד אחותו במעבר החצייה יחד עם פצועה נוספת, כשהבחין ברון. "בדיוק הגיע אליה הפרמדיק. החסרתי פעימה, קיבלתי שוק לרגע, אבל הבנתי שאני חייב להתעשת והלכתי אליה. כשהגיע האמבולנס יצרתי קשר עם ההורים וסיפרתי להם, ניסיתי להרגיע אותם כמה שאפשר".
כהני, שנחבלה קשות בגבה, בנוסף לרגליה השבורות, צפויה לעבור שיקום ארוך, והעידה כי היא כאובה ומתוסכלת ממצבה "היו ימים לא קלים, בעיקר הרבה כאבים ותהיות ושאלות של 'למה?'", אמרה. "יש בי גם הרבה פחד על הנפש של אחי הקטן, שהיה צריך לראות אותי ככה. הוא בא כמו מלאך. שמעתי את הקול שלו ויכולתי לקחת נשימה ורגע לשחרר את השליטה ואת ההיסטריה. הוא היה איתי לאורך כל הדרך, גם באמבולנס הוא הזכיר לי בכל רגע שהוא איתי".
