שבתי שביט, ראש המוסד השביעי, הלך היום (שלישי) לעולמו מהתקף לב במהלך טיול באיטליה - והוא בן 84. שביט כיהן בראש ארגון הביון בשנים 1989-1996, בין היתר בתקופת מלחמת המפרץ. שביט ורעייתו נמנו עם קבוצה של ישראלים שטיילה באזור הר הגעש אתנה בסיציליה. בשלב מסוים הוא לקה בליבו, ולאחר מאמצי החייאה הובהל לבית חולים מקומי ושם נקבע מותו. בירושלים פועלים להעביר את גופתו לישראל.
הטור האחרון של שביט: כמה דם אנחנו נשפוך תמורת כמה אדמה
עם דבר פטירתו של שביט, פרסם ראש המוסד דוד (דדי) ברנע הודעת השתתפות בצער המשפחה ומשרתי הארגון. "שבתי שביט, ראש המוסד השביעי, היה מעמוד התווך של עולם המבצעים, המודיעין, והביטחון האסטרטגי של מדינת ישראל".
ברנע הוסיף: "לאחר פרישתו המשיך שביט לתרום רבות לשימור המורשת והידע הארגוני, וחנך דורות של ראשי מוסד ומפקדים בארגון. שביט כיהן כנשיא אגודת הגמלאים של המוסד במשך שנים ארוכות וראה בכך שליחות חשובה. משפחת המוסד מרכינה ראש היום בענווה ובצער רב על לכתו של מפקד וראש מוסד אמיץ, ערכי, מסור ומוערך אשר הקדיש את חייו למדינת ישראל ולביצור ביטחונה. יהיה זכרו ברוך".
שר הביטחון יואב גלנט אמר: "כואב את מותו של שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר, מטובי בניה של מדינת ישראל. כקצין צעיר בשייטת זכיתי להכיר את שבתי ולהתרשם מעומק יכולותיו ומן התחכום שליווה את פעילותו. מאז, נפגשנו פעמים רבות בצמתים מבצעיים, שבתי כדרכו, תמיד שקול, קר רוח ומאוזן".
יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד ספד לשביט: "איש מבצעים משכמו ומעלה, אמיץ ומסור לארגון ולמדינה. אני שולח תנחומים למשפחתו ומודה על תרומתו העצומה למדינת ישראל ולביטחונה. מורשתו תלווה אותנו עוד שנים רבות".
יו"ר המחנה הממלכתי ח"כ בני גנץ אמר: "לאורך השנים, משירותי כמפקד שלדג ובעיקר בשנים האחרונות, שבתי היה עבורי משענת של חוכמה ודוגמה לאהבת הארץ. הציונות בערה בו, והרצון להוריש לכולנו מדינה חזקה ובטוחה היה תמיד בראש מעייניו. מדינת ישראל חבה לו חוב גדול שחלקו לעולם לא יסופר".
חיזוק קשרים עם מדינות מוסלמיות
שביט נולד בישראל ב-1939. בצבא שירת בסיירת מטכ"ל מיד לאחר הקמתה. הוא היה בעל תואר ראשון במזרחנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית. שביט התגייס למוסד ב-1964 והחל את דרכו בארגון בתפקיד קצין איסוף של "הצומת" באיראן, בהמשך פעל גם בכורדיסטן ושירת בכמה תפקידים מבצעיים ובתפקידי פיקוד בכירים. בשנים 1986–1989 כיהן בתפקיד המשנה לראש המוסד דאז נחום אדמוני.
באתר המוסד צוין כי בתפקידו התאים שביט את מבנה ארגון המיון ופריסתו ואת תורות הלחימה שלו לשינויים ולאירועים ההיסטוריים החשובים שהתרחשו בעולם באותה העת. בתקופתו התרחב העיסוק המוסדי בזירה העיראקית ובזירה האיראנית בעקבות הפלישה של עיראק לכוויית ותחילת מאמצי הפיתוח הגרעיני באיראן.
כמו כן הרחיב המוסד את קשריו עם מדינות מזרח אירופה לאחר סיום המלחמה הקרה, וכן את הקשרים עם סין ומדינות מזרח אסיה.
במרחב האזורי הרחיב המוסד את מנעד הקשרים החשאיים וסייע לתהליך השלום בין ישראל לירדן שנחתם בשנת 1994 במעורבות המוסד. בעקבות הסכמי אוסלו נפתחו הזדמנויות לחיזוק קשרים עם מדינות מוסלמיות באזור ומעבר לו, והמוסד בראשותו של שביט הוביל את מאמצים בתחום זה.
עם כניסתו לתפקידו נבחנה בהרחבה סוגיית "התרבות הארגונית של המוסד", שהתמקדה במישור הערכי ובסוגיות משאבי אנוש. כמו כן נוסח ה"אני מאמין" (credo) של המוסד והוגדרו ערכי הארגון.
לאחר שירותו במוסד, התמנה שביט למנכ"ל "מכבי שירותי בריאות" ואחר כך פנה לעסקים. נוסף על כך הוא שימש שנים ארוכות יועץ לוועדת המשנה של השירותים החשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. שביט היה נשיא אגודת הגמלאים של המוסד.
בשנים האחרונות הוא התבטא לעיתים בנושאים מדיניים וגם כתב טורי דעה, שכמה מהם פורסמו ב-ynet. ב-2015 הוא אמר במסיבת עיתונאים כי "נתניהו מסכן את ביטחון ישראל".
שביט תקף אז במסיבת עיתונאים מיוחדת: "אחרי שקוטלגתי כמשיחי ובוגד לא אתנצל יותר. מר נתניהו, אתה ראש הפירמידה ולא יכול לזרוק אשמה על אחרים. לא אחרים אשמים בכישלון מול החמאס והאיום האיראני, אתה הפכת את ארה"ב לאויב. מנהיג הוא אדם שמוכן לשאת בעול האחריות האישית, במקום בסמכות.
"למה שחררת 1,200 מחבלים אחרי שנים שהטפת נגד זה? איפה הביטחון האישי שהבטחת לתושבי עוטף עזה? למה אחרי עשרות שנים במוסד, בהן הייתי מוכן להקריב את חיי, הפכת אותי לאויב רק כי אני מנסה למצוא פתרון שיעלה את ישראל על דרך חדשה?".
"כפר נופש" לצורך חילוץ יהודי אתיופיה
במהלך כהונת שביט במוסד, חילץ הארגון יותר מ-16 אלף יהודים מאתיופיה והביא אותם לארץ. שביט סיפר לאחר פרישתו כי בשנת 1982, בשעה שסודן שימשה כתחנה בדרכם של יהודי אתיופיה ארצה, ניגשו אנשי המוסד לסודנים והצליחו לשכנעם כי הם פועלים במסגרת "כפר נופש" סמוך.
שביט גילה בדברים שנשא ב-1998 כי את כפר הנופש הקימו אנשי המוסד בעצמם על אדמת סודן, לשם השוואה פעילותם בעת מבצע ההצלה. "הכפר פעל ככפר נופש לכל דבר, והוא אירח צוללנים מכל רחבי סודן. פעולות החילוץ כוונו לימים שבהם הכפר היה ריק מאנשים ומאורחים" הוא סיפר.
ב-2016 כתב שביט ל"ידיעות אחרונות" על השעות שלפני יום כיפור, תקופה שבה כיהן במוסד. "יום שישי ה-5 באוקטובר 1973, חברתי לביתי ממש לפני תחילת השבתון של ערב יום הכיפורים. ברגע שנכנסתי ביקשתי מרעייתי שתארוז עבורי את תרמיל הגב הצבאי, שכן למחרת בבוקר אני נוסע להצטרף למלחמה".
שביט ציין אז עוד: "אמירתי הייתה מבוססת על מסה בלתי רגילה של ידיעות התרעתיות שנכנסו ממקורות המוסד השונים במהלך השבוע שלפני פרוץ המלחמה. אף אחת מהידיעות האלה לא הייתה של אשרף מרוואן, חתנו של נשיא מצרים המנוח נאצר, ואחד האנשים הקרובים ביותר לנשיא דאז, אנואר סאדאת. בשבת ה-6 באוקטובר, בשעות הבוקר המאוחרות, עמדתי בקשר אחת לשעה עם עוזר ראש מחלקת האיסוף באמ"ן כדי לשמוע 'מפי הגבורה' על המתרחש בחזית.
"בשעה 12:00 דיווח לי בין שיחה שתצפיתנים שלנו לאורך תעלת סואץ מדווחים על פריצת סוללות העפר של התעלה עם זרנוקי מים בלחץ. שאלתי מה ההערכה - והם אמרו שזו עדיין חלק מהפעילות של התרגיל המצרי. נפרדתי ממנו לשלום והוספתי 'ניפגש אחרי המלחמה'. נשקתי לרעייתי ולילדי, נכנסתי למכונית ונסעתי ליחידתי ולמלחמה בגזרה הסורית".
הוא הוסיף על מלחמת יום הכיפורים והמחדל: "מהיכרות אישית עם כל פרט מודיעיני שהמוסד סיפק לאמ"ן, הרי שאם יש מקרה היסטורי המוכיח את אמיתות ההיגד 'אם יש מודיעין טוב אין צורך בהערכה' - מלחמת יום הכיפורים היא מקרה כזה הערכת המקורות התקופתית של המוסד נעשתה על-ידי קציני המחקר של אמ"ן. המוסד הפיץ לאמ"ן את כל הידיעות שאסף. לעומתו, אמ"ן הפיץ למוסד באופן סלקטיבי את תוצרי המחקר וההערכה שלו".
ריאיון עם שביט ב-2018
לפני כשנה פרסם שביט מאמר ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" על אודות המצב המדיני. בין היתר הוא כתב אז בטור: "אדמה היא מושא הסכסוך. מדובר בפיסת קרקע שהייתה שלנו וממנה גורשנו בחורבן בית שני. העם היהודי שרד מאז ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 גם ללא טריטוריה - ללמדך שבמקרה שלנו, האדמה איננה תנאי הכרחי לקיומנו כעם.
"אשר לגבולות ההבטחה האלוקית, ב'ברית בין הבתרים' נאמר: 'ביום ההוא כרת אדוני את אברם ברית לאמור, לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת'. לא זכור לי שאי פעם נציג כלשהו של עם ישראל, חילוני או דתי, הציג לפורום בינלאומי כלשהו דרישה להכרה בריבונות יהודית על פיסת הקרקע שבין נהר פרת שבעיראק לנהר הנילוס שבמצרים, בנימוק שזו ההבטחה האלוקית שעם ישראל קיבל. המסקנה: סימון הגבול של מדינת היהודים פתוח לדיון".
