"נקמה" ו"7/10 לא נסלח, טיסה נעימה" - אלה הכתובות שמרוססות במנחת המאולתר על גג הווילה בת שלוש הקומות, בפאתי חאן יונס. מפה ממריאים הרחפנים שמכוונים את הכוחות ואת כלי הטיס. מעבר לקיר, בחדר חשוך שמואר בעיקר באור המסכים, צופים המילואימניקים שתחת פיקוד המח"ט, אלוף-משנה ישראל פרידלר, מה קורה קילומטר או שניים דרומה, בבני סוהילה. שלושה מסכים, שתי זוויות צילום ועוד מסך עם צילום אוויר וסימוני כוחות ואויב. הנה שני פלסטינים צעירים רצים ליד עוד מבנה הרוס, מעוררים חשד. די מהר מתברר שהם ממהרים לרכב שהחל לנסוע לידם כדי לתפוס טרמפ. אין צורך לכוון לשם כלי טיס שיפגע בהם.
המח"ט מתאר את הפעילות, פאדי ומשה מוסרים ד"ש
(צילום: גידו רן)
שעה בערך לפני כן, זיהוי כזה הוביל לחיסול של 10 מחבלים מפצצה של מטוס קרב, אומר המח"ט שעד לפני כמה חודשים עסק בהכשרת מפקדים. פרידלר, בן 43, ראה כבר מלחמות אבל שום דבר לא דומה לאינטנסיביות שחווה בחמשת החודשים האחרונים. 21 לוחמים מביסל"ח נפלו מאז 7 באוקטובר, ואשתו, שנשארה בבית באלון שבות עם ששת ילדיהם, מבקרת כל אחת מהמשפחות בזמן שהלחימה נמשכת. בשלב מסוים, אגב, השתתפו בלחימה שבעה מתוך שמונת אחיו של פרידלר (ויש עוד ארבע בנות).
לפחות מביקור קצר באזור הציר הלוגיסטי-מבצעי של אוגדה 98 שמנהלת עדיין את המבצע האינטנסיבי בחאן יונס, נראה כי הלחימה לא קרובה להסתיים. ואם תהיה הפסקת אש? "נעשה כמו בפעם שעברה, נמתין בקווי ההיערכות - ואחר כך נחזור להילחם", בטוח המח"ט. תחתיו משרתים גדודים משלל יחידות בצה"ל, סדיר ומילואים, והערבוב הזה עושה לכולם טוב. הם למדו בארבעה חודשים איך לשכלל את מכונת המלחמה - והיא מביאה תוצאות כל יום.
לשאלות הגדולות לא נכנסים פה כרגע. אחרי חמישה חודשים יחיא סינוואר עוד מסתתר, גם רוב ראשי חמאס האחרים לא נפגעו. לרפיח חייבים להיכנס, מבינים בשטח, אבל לא באמת יודעים אם ומתי. היקף המנהרות העצום לא היה ידוע למודיעין, אבל אין מה לחשוב על זה פה, יום אחרי שעוד מנהרה באורך קילומטר נחשפה ופוצצה בגזרה של החטיבה, וכשעל הציר שבו נעים לא מפסיקים לחלוף כלי רכב. "טוב שהיה גשם, עד אתמול הייתה פודרה נוראית מכל תנועה. אנחנו מעדיפים בוץ, אבל קצת".
איתמר המילואימניק, מפקד גדוד הסיור של ביסל"ח, צופה מהקומה השלישית על אזור שכונת חמד שלידו היה פעם ביתו לזמן קצר. לנצר חזני שפונה בהתנתקות הוא הגיע עם אביו, תא"ל במיל' אפי איתם, אז מנהיג המפד"ל. על מדים, איתמר נזהר במילותיו ורק מודה ש"צובט את הלב לראות את המקום שבו היו יישובי גוש קטיף. עכשיו נאלצנו לחזור, ולא בשמחה".
כשעשן וקולות פיצוצים מגיעים מהכיוון שעליו מדבר איתמר, והיום מיושב בעזרת כסף קטארי, פרידלר מזכיר שמאות מחבלים נהרגו שם בימים האחרונים, ורבים עוד בפנים. העבודה לפירוק חמאס תיקח עוד זמן, הוא מדגיש. לצד המילים החמות למשפחות אנשי הקבע שבעורף - איתמר מתרגש כשהוא מדבר על שניים מהלוחמים, מפקדי כיתות, שנשארו בחאן יונס והסתירו פציעות מהתקרית הקטלנית בשבת שבה נהרגו סמל ינון יצחק, סמל אפיק טרי וסמל דולב חיים מלכה.
"הם עושים לנו בית ספר", אומר המח"ט על דור הלוחמים הצעירים, שבתוך חודשים ספורים צבר ניסיון והכשרה ללחימה שקשה להשוות למשהו אחר בתולדות צה"ל. וכל זה תוך אובדן חברים, הוא מזכיר ומתאר שיחה עם הלוחמים שעה אחרי אותו פיצוץ במבנה - אז תפקד, כך נדמה, כמעין קב"ן לעזרה ראשונה בשטח.
בדרך החוצה, ליד המרכז הלוגיסטי הקדמי - שכולל מעין תחנת דלק לכלים הצה"ליים - פאדי מעילבון מזכיר שהוא מפקד על חמישה לוחמים דתיים, "והייתי צריך ללמוד את שעות התפילה שלהם". הכוח ממש לא עומד להיגמר, הם מנסים לשדר, כשמולנו חולפות עוד משאיות על "כביש 6" החדש כפי שמכנים אותו הלוחמים שמאבטחים את שני צדיו. ביציאה דרך פרצה בגדר הגדולה - הפעם פרצה "שלנו" - לפחות מכאן, לא נראה שמישהו מתכוון לזנוח את הדרך הזו בקרוב.
