בימים יותר נורמליים, כשמדינת ישראל מתנהלת באופן פחות או יותר תקין, פרס האמירה חסרת הטקט של השבוע היה הולך בקלילות למירי רגב, כשהזוכה במקום השני נשרך הרחק מאחור. שרת התחבורה נאמה אתמול (רביעי) בוועידת מקרקעי ישראל וחלקה מתובנותיה בנושאי תחבורה ותשתית. "הייתי בדובאי", פרגנה למדינה הערבית החתומה עם ישראל על הסכמי שלום רגישים, "לא שאני אחזור לשם, לא אוהבת את המקום הזה... אבל זה אדיר לראות מה הם בנו בשש שנים". את המבוכה בקהל אפשר רק לנסות לדמיין. כמה חבל שבולענים נפערים בהפתעה בנתיבי איילון ולא כשצריכים אותם. להבא כדאי אולי לשקול לבטח את השרה בביטוח חובה פלוס צד ג' למקרה של תאונות דיפלומטיות כאלה, כולל השתתפות עצמית.
מי שניסה למזער נזקים הוא שר החוץ אלי כהן, שהזדרז להעלות בטוויטר צילום משותף עם שר החוץ של האמירויות והכיתוב "I love Dubai". גם השרה רגב כדרכה לקחה אחריות והאשימה את התקשורת. מאמצים ראויים, ונקווה שהתקרית מאחורינו, אבל לאור החשיבות האסטרטגית של היחסים, שווה לשקול לשלוף את נשק יום הדין ולהפעיל את הסוכנים הרדומים שם, עומר אדם ויעל שלביה, שכמחווה של רצון טוב ייצאו לסיבוב שופינג בקניון דובאי הפופולרי.
אלא שביקורת הטריפ אדווייזר הפושרת של השרה רגב היא רק טיפה במבול בלתי נגמר של אמירות הזויות ומבוכות דיפלומטיות שמעלות חשש ממשי שמדינת ישראל איבדה שליטה בסוגרים. בראש הרשימה נאום הכחשת הפלסטינים של השר בצלאל סמוטריץ' כשלצידו מפה של ישראל בגודל האימפריה של ג'ינגיס חאן: אסון במונחים דיפלומטיים אבל סטרייק מרהיב – מבחינת פגיעה במקסימום בנות ברית – אם חושבים במושגים של באולינג. כן צריך לומר לזכותו של סמוטריץ' שיצא לו שם של פוליטיקאי יסודי וחרוץ: אחרי שהביך בוושינגטון באנגלית, הוא עשה שיעורי בית, הפיק לקחים, ובביקור בפריז כבר הקפיד להזיק לישראל בעברית.
אם הנאום של סמוטריץ' לא הספיק כדי לעצבן את האמריקנים, עבר השבוע בכנסת, בקריאה שנייה ושלישית, החוק לביטול ההתנתקות, המתיר לאזרחים ישראלים להיכנס ולשהות בשטחים בצפון השומרון שפונו בהתנתקות. מהלך שהתקבל בבית הלבן כפרובוקציה קשה, מתכון ברור להסלמה, והפרה בוטה של הסכמים. בעוד שגריר ישראל בארה"ב – שזומן באופן חריג ביותר לשיחת נזיפה במחלקת המדינה – מחפש את המסלול הארוך ביותר בווייז, ובשעה שראש הממשלה מבהיר, במאמץ להרגיע, שאין כוונה להקים בשטחים שפונו התנחלויות חדשות, לא היסס השר איתמר בן גביר להפעיל בטוויטר מכת"זית של ציוצים: "אני גאה לקחת חלק בביטול החוק, בהכשרת יישובים חדשים, ובחזרה לכל חלקי ארצנו".
שזה עוד מאופק ודיפלומטי לעומת השרה אורית סטרוק, שנפנפה את הביקורת הקשה בבית הלבן במשפט תמציתי, שיר הייקו קצר של יוהרה, אטימות ובריונות: "אני מציעה לאמריקנים לא לדבר על הסכמות שלא כובדו". כך במקור. שלושה חודשים לכהונת הממשלה – הזמן טס כשהמדינה מתפרקת לגורמים – והשרה למשימות לאומיות חשה שצברה מספיק פז"ם כדי לאיים על האמריקנים. נקווה שייקחו לתשומת ליבם. לכו תדעו, אם הם לא יתיישרו היא עוד עלולה לשלול להם את הסיוע הביטחוני.
עינב גליליצילום: אביגיל עוזיתאונות דיפלומטיות כאלה, כשהן קורות מדי פעם, הן לא יותר מאנקדוטה. כשהן מתרחשות בכל הזירות במקביל, ובאופן כמעט יום-יומי, הן מצטברות לנזק מדיני שאת השלכותיו קשה להעריך. פגיעה ממשית בחוסנה, בתדמיתה ובמעמדה של ישראל, תוצאה ברורה של מינויים עקומים של אנשים בלתי מתאימים לתפקידים שאין להם שום הכשרה או ניסיון למלא.
זה משהו שכדאי לזכור כשבמחלוקת הבוערת על ההפיכה המשפטית מתעקשים תומכי רפורמה לשכנע שפוליטיזציה של מינויים תועיל למערכת ואין סכנה בתיעדוף פוליטי על פני כישורים מקצועיים. נזקי הממשלה הנוכחית מוכיחים בינתיים בדיוק את ההפך. מי שעדיין מתלבט מוזמן לצפות בתגובתה של חה"כ לימור סון הר מלך, מיוזמי החוק לביטול ההתנתקות, לקרע המחריף מול האמריקנים: "לא מזיז לי שהם אמרו".
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
