מגפת תאונות הדרכים: מהי העיר המסוכנת ביותר לילדים?
(צילום: שמוליק דודפור)
מוראד עזאם איבד את בנו סנד לפני חמש שנים, כשהיה בן שבע בלבד. "הייתה חתונה בטייבה, והערב הזה שאמור היה להיות שמחה גדולה, הפך לשחור. הגיע רכב שהשתולל באזור המוזמנים והוא פגע בילד. ראיתי את זה במו עיניי, יחד עם כל המוזמנים. בבית החולים נאבקו על חייו ואחרי ארבע שעות יצא רופא שביקש לדבר איתנו. שאלתי אותו אם הילד ישרוד, והוא אמר שהסיכוי קלוש מאוד. זה היה ביום שישי, וביום ראשון אמרו שיש מוות מוחי וביקשנו שישאירו אותו מחובר. אחרי שבוע הוא נותק. זה אמנם קרה לפני חמש שנים, אבל התמונה נשארת איתך", סיפר בכאב.
התאונה הקשה אירעה יומיים בלבד לפני תחילת שנת הלימודים. עזאם סיפר כי עד היום חדרו של בנו נותר עם הבגדים, המחברות, והספרים שלו, ולדבריו סנד ציפה מאוד לעלות לכיתה א' לפני שנהרג. "הוא כל כך שמח לקראת בית הספר", אמר האב. "יש בחברה שלנו צעירים שכשהם רוצים להראות כמה הם גיבורים – הם משתוללים עם הרכב, ולא משנה להם איפה הם נמצאים. הם רוצים את תשומת הלב. אותו נהג רצה להרשים את החברה שלו שהייתה בחתונה, איבד שליטה – ודהר אלינו. זו גם לא הייתה העבירה הראשונה שלו, ולרכב בכלל לא היה טסט".
לדבריו, תרבות הנהיגה היא לא היחידה שתורמת לתאונות הקשות ביישובים הערביים: "ברחובות שלנו אין פסי האטה, אין תאורה וחסרות תשתיות. רק אחרי התאונה סידרו את הרחוב, שמוביל לבית ספר יסודי. הילד שלי לא היה האחרון, נהרגו שם עוד ילדים וזה לא מפסיק". עם זאת, עזאם ציין כי "האנשים יודעים שאין חוק, ואין משטרה. השוטרים פשוט לא נמצאים ואין מי שירתיע את עברייני הכביש שנוהגים במהירות מופרזת בתוך העיר".
52% מהילדים שנהרגים - ערבים
את סיפורו הכואב מספר עזאם בפני עברייני תנועה שמגיעים לקצין מבחן – והוא לא היחיד שמחזיק בסיפור שכזה. כבישי הערים בישראל מדממים מתאונות דרכים, כשילדים ואנשים בני 65 ומעלה הם האוכלוסיות הפגיעות ביותר. רק ביום שישי האחרון אירעה תאונה קטלנית נוספת, שבה נהרגו בהתנגשות חזיתית בבנימין האחים הללי וטוב ראי מעודד, בני שש ושלוש בלבד.
מתחילת השנה נהרגו 27 ילדים – יותר מבכל שנת 2020, שהייתה שנה רצופת סגרים בעקבות מגפת הקורונה ונהרגו במהלכה 25 ילדים. בשנת 2019 נרשם שיא בנתון העגום הזה – 34 ילדים נהרגו בתאונות דרכים – ובשנת 2018 נהרגו 32 ילדים. בעמותת אור ירוק מציינים כי בעשור האחרון 53% מהילדים שנהרגו בתאונות היו הולכי רגל, 34% נסעו ברכב ו-8% רכבו על אופניים.
באור ירוק מוסיפים כי מניתוח של נתוני הלמ"ס עולה כי בעוד שילדי החברה הערבית מהווים 24% מאוכלוסיית הילדים בישראל, חלקם במצבת הילדים ההרוגים נאמד בשנת 2020 בשיעור של 52% מכלל הילדים ההרוגים מתאונות דרכים – פי שניים ויותר מאשר חלקם באוכלוסייה.
תאונות דרכים הן הגורם השכיח ביותר לתמותת ילדים בישראל. לפי נתוני הרלב"ד, ניתן לראות מגמת ירידה בהיפגעות ילדים מאז שנת 2013, אך המגמה הזו ניכרת בעיקר בפציעה קשה של ילדים, בעוד מספרי ההרוגים ושיעורי ההרוגים נותרו יציבים. על פי דו"ח שפורסם בחודש אוקטובר, ילדים הולכי רגל נהרגים בישראל פי 2.7 יותר מהחציון במדינות ה-OECD.
איפה הכי מסוכן?
בעמותת אור ירוק בדקו באיזו עיר (מעל 50 אלף תושבים) נפגעו יותר ילדים ביחס למספר הילדים באותה עיר על סמך נתוני השנים 2020-2016. ניתוח הנתונים מראה כי חדרה נמצאת במקום הראשון בשיעור הילדים הנפגעים בכל שנה בתאונות דרכים לכל אלף ילדים – 1.34 ילדים, כאשר בכל שנה נפגעים בממוצע 31 ילדים בתאונות דרכים בעיר. חיפה ניצבת במקום השני עם 1.25 ילדים שנפגעים בתאונות דרכים בכל שנה לכל אלף ילדים. בכל שנה נפגעים בממוצע 72 ילדים בתאונות דרכים בעיר.
(צילום: משה מזרחי )
נהריה נמצאת במקום השלישי עם 1.24 ילדים נפגעים בתאונות בהשוואה לכל אלף ילדים. 15 ילדים נפגעים בממוצע בתאונות דרכים בעיר בכל שנה. קריית אתא נמצאת במקום הרביעי במדד המסוכנות לילדים עם 1.15 ילדים נפגעים בתאונות לכל אלף ילדים בכל שנה, כאשר 15 ילדים נפגעים בכל שנה בממוצע. בת ים סוגרת את חמש הערים האדומות לילדים עם 1.10 ילדים נפגעים לכל אלף ילדים, כאשר בכל שנה נפגעים 26 ילדים בממוצע בתאונות בעיר.
אם בודקים את הערים הגדולות הרי שבירושלים נפגעים הכי הרבה ילדים בתאונות דרכים בממוצע בכל שנה (197), אבל ירושלים מדורגת רק במקום ה-22 במדד המסוכנות עם 0.63 ילדים נפגעים בתאונות דרכים לכל אלף ילדים בעיר. תל אביב-יפו נמצאת במקום ה-10 עם 0.86 ילדים נפגעים בתאונות דרכים לכל אלף ילדים, כאשר בכל שנה בממוצע נפגעים בעיר 73 ילדים בתאונות.
בחינת הערים בחברה הערבית מעלה כי אום אל פאחם נמצאת במקום השמיני הגרוע עם 0.94 ילדים שנפגעים בתאונות דרכים בהשוואה לכל אלף ילדים (16 ילדים נפגעים בכל שנה בממוצע). נצרת מדורגת במקום ה-15 עם 0.73 ילדים שנפגעים בתאונות דרכים לכל אלף (14 ילדים נפגעים בכל שנה) ורהט נמצאת במקום ה-29 עם 0.41 ילדים שנפגעים לאלף ילדים בכל שנה (13 ילדים בממוצע שנתי). ואולם, בחלק גדול מיישובי החברה הערבית חיים פחות מ-50 אלף תושבים – ולכן ייתכן שהממצאים ביישובים אלו חמורים אף יותר.
יש פתרונות פשוטים
סמנכ"ל עמותת אור ירוק, עוז דרור, אמר לאולפן ynet כי "התחבורה והתשתיות מתוכננות מהעיניים של המבוגרים. אנחנו לא לוקחים בחשבון שיש ילדים שרובם נהרגים כהולכי רגל, בעיקר בשעות אחר הצהריים – הרבה פעמים בסביבת בתי ספר, גני משחקים. במקומות אלו צריך לרכז מאמץ תשתיתי כדי לרסן את מהירות נסיעת כלי הרכב".
4 צפייה בגלריה
ילדים במעבר חצייה. גם יותר פסי האטה נדרשים: "מורידים ב-40% את הסיכויים לתאונה"
(צילום:shutterstock)
לדבריו, "פס האטה מוריד ב-40% את הסיכוי לתאונות דרכים במקום שבו הוא מוצב, ואם ילד מתפרץ לכביש והרכב הנוסע ב-30 קמ"ש – לנהג יש אפשרות לעצור קודם כל, וגם אם הוא פוגע בו ב-30 קמ"ש, יש לילד סיכוי של 80% לשרוד את התאונה. אבל אם רכב פוגע במהירות של 70-60 קמ"ש, הסיכוי שהילד לא ישרוד את התאונה הוא 80%. ולכן יש פתרונות ברורים, פשוטים וזולים, ואנחנו מכוונים את המדד הזה לרשויות המקומיות".
דרור הוסיף כי מעבר לקידום תשתיות עירוניות בטוחות, יש לקדם מערכות בטיחות לרכב, לקדם הסברה ואכיפה בכל הקשור לחגורות בטיחות ומושבי הגבהה, לפעול באופן ייחודי מול אוכלוסיות שונות, ולהקפיד על חינוך לזהירות בדרכים במערכת החינוך.
מתכננת הערים גלי פרוינד מסבירה כי מעבר להשלכות הבטיחותיות, ישנן השלכות עקיפות נוספות לסכנות לילדים. "אנחנו יודעים היום שילדים הם הרבה פחות עצמאיים ויש להם הרבה פחות ביטחון להסתובב במרחב, ולא רק להם גם להוריהם. ובעצם המרחב הזמין הפנוי והחופשי לעצמאות אצל ילדים הולך ומצטמצם עם השנים. מחקרים מראים שהסביבה הבטוחה שמותר לילדים להסתובב בה הלכה והצטמצמה עד כדי קצה רחוב המגורים, ואפשר לשייך את זה בצורה כמעט גורפת להימצאות של מכוניות".
לתכנן בני לבני 8, ולבני 80
לדבריה, "התכנון חייב לקחת בחשבון – מה תהיה התחושה של ילדים שיילכו במרחב? האם יכולים להסתובב בבטחה? אם יעשו טעות – האם התשתית תהיה סלחנית כלפיה? מה מהירות הנסיעה שתאפשר לרכב לעצור כשהוא מתקרב למעבר החצייה והאם הילד יהיה בטווח הראייה? חייבים להתייחס גם לרכיבה על אופניים ועל נגישות לילדים וילדות. במקומות פרבריים יותר שנשענים על תנועת הרכב הפרטי הילדים תלויים באופן בלעדי בהוריהם. ילדים בהולנד לדוגמה נהנים מחופש תנועה אמיתי בזכות תשתיות רכיבה טובות ותכנון עירוני איכותי".
4 צפייה בגלריה
ילדים משחקים ברחוב במהלך יום כיפור האחרון. יש מספיק חופש תנועה בימים רגילים?
(צילום: מוטי קמחי)
ומה קורה במקומות אחרים בעולם? המתכנן העירוני ליאור שטיינברג, שייסד את חברת Humankind ברוטרדם שבהולנד, אומר כי "בקנדה יש ארגון ששמו 8.80 שמסביר שצריך לתכנן גם לבני 8 וגם לבני 80 – משום שהיום מתכננים את הערים אנשים צעירים, בעיקר גברים לבנים שמתאימים את התכנון לאנשים שדומים להם. בהולנד ובוונקובר למשל, מתכננים שבילי אופניים גם ליכולות המוטוריות של הילדים ולכל הגילאים, וזה מעניין כי לילדים ולאנשים זקנים יש צרכים דומים כמו קושי לעלות במדרגה, מהירות תגובה וכדומה. לכן אם מתכננים בעבור אוכלוסיות אלו – בעצם מתכננים עבור כולם".
שטיינברג מוסיף: "ילד יותר חשוף לפגיעה פיזית של רכב פרטי וצריך להוריד מהירויות ולשפר את זוויות הראייה של הולכי רגל ושל נהגים, כי קשה להם יותר לראות ילד קטן ומכוניות חונות מסתירות את הילדים. צריך לעצב את הרחוב אחרת מהבחינה הזו, ובמקביל להצר נתיבים, להוסיף פסי האטה, להוסיף יותר מעברי חצייה שימנעו התפרצות לכביש ולעודד הרבה יותר הליכה. בעיריית רוטרדם ממפים את בתי הספר ובוחנים האם דרכי הגישה אליהם בטיחותיות כך שילד יוכל ללכת לבד לבית הספר. אפשר להסיט תנועה בשעות ההגעה והיציאה, לסגור רחובות לתנועת כלי רכב ולייצר בהם מרחב בטוח להליכה ומשחק. זה מודל שנוסה בהצלחה בלונדון – ויכול להיות גם בישראל".
