"היו ערניים. עלולים להישאר עם דמוקרטיה רק בשם" - דבריה של גלי בהרב-מיארה מכנס חיפה למשפט באוניברסיטת חיפה
(מתוך פייסבוק אוניברסיטת חיפה)
רואים אותם בסדרות טלוויזיה תקופתיות העוסקות במלחמות אזוריות, בחצי הראשון של האלף הקודם. שני צבאות ניצבים במרחק מאות מטרים זה מזה. חמושים ברומחים, חרבות, כידונים. לבושים שיריון וקסדות מברזל. בעיקר נכונים נפשית ופיזית לקרב הכרעה. כך נראית כיום הזירה הפוליטית והמשפטית בפתח העימות הגדול.
מדי יום חשוף הציבור להצעות ל"רפורמות" במערכת המשפט. כל אחת קיצונית מרעותה, כאילו הבעיה העיקרית לפתחה של מדינת ישראל היא עצמאות המערכת המשפטית. שני הצדדים משוכנעים בצדקתם ואמונתם. המערכת המשפטית מיתגה עצמה כקורבן, למרות שהיא עדיין לא מודעת לשנים של התכחשות עיקשת לביקורת, חלקה מוצדקת, כלפי מדיניותה, מינוייה, החלטותיה ובעיקר התנהלותה.
עד כה, שתקה מערכת המשפט נוכח תוכניות הקואליציה. התירוץ הרשמי - כל עוד לא עומדת בפניה התוכנית הרשמית, אין צורך להתעמת לשווא. עם זאת, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה שנמנעה מלהגיב עד כה, החליטה שזה העיתוי לדבר – בכנס השנתי של אוניברסיטת חיפה. המישנים שלה, גיל לימון, עמית מררי ואביטל סומפולינסקי, עמלו כל השבוע בכנסת לתקן את חוקי דרעי ובן גביר. בדרך כלל לשווא.
מיארה נשאה נאום מכונן: מתריע מפני הסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם, בלי לאיים. היא רק קראה לקשב האזרחים. לשיטתה, מה שצריך לעמוד על הפרק הוא אינטרס הציבור ולא אינטרס קואליציה מזדמנת. מיארה ניחנה בעצבים וחוט שדרה עמידים אל מול הפרחת איומים יומית של הח"כ התורן המבקש להדיחה, רק משום שאינה מסכימה לספק חוות דעת המצופה על ידי המפלגה שלו. בנימין נתניהו כבר הביא ב-1996 להדחה של יועץ משפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, כי "לא היה בראש שלנו". מיארה נערכת לכל תרחיש, אבל חשוב להציג לציבור באילו ערכים באמת מדובר, ולא סתם בהפרחת מילת הקסם "משילות" כתרופה לכל חולי.
2 צפייה בגלריה
האם ניתן לפתור את הבעיה בדרך מושכלת? בהרב-מיארה, נתניהו וחיות
(צילום: AFP, אלכס קולומויסקי, מוטי קמחי)
נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בחרה שלא להגיע לקו האש בנימוק של "עיתוי רגיש". היא נחשפת מדי יום לאיומים על ביטול הסניוריטי, הורדת גיל הפרישה של שופטי העליון, הגדלת מספרם ושלא לדבר על ביטוי הקסם, שרוב הציבור אינו מבין מה משמעותו - "פסקת ההתגברות".
לצד הצורך החיוני בשמירת עצמאות המערכת, שתהיה חפה מפוליטיזציה, חיות נמנית על קודמיה, שראו ברבות השנים כל הצעה לשינוי - פסקת התגברות ברוב של 65 ח"כים, טיוב השירות לציבור ופיטורי שופטים מתעמרים - פגיעה ברשות השופטת, ונאחזו בה כדי למנוע שידוד מערכות אמיתי. בקרב המרכז-שמאל חיות עדיין נושאת על גבה את "החטא" הקדמון - כיבוד החוק היבש באישור מירוצו של נתניהו לראשות הממשלה למרות כתב האישום. דווקא בחודשים האחרונים לנשיאותה, כשלא ניתן להסתתר עוד מאחורי גבו הרחב של שר המשפטים גדעון סער, ובחירתו הצפויה של שר משפטים לעומתי, יזומן לה מבחן המנהיגות המאתגר ביותר בו נתקלה.
האווירה המתוחה באוניברסיטת חיפה אמש שידרה סכנה ברורה ומיידית. תחושת המשפטנים היא שעם הקמת הממשלה החדשה יתרחש מפץ שאחריו לא יכירו עוד את המערכת ואת הדמוקרטיה שאותה שירתו עשרות שנים. לדעתם, אותה שפה דומה שאותה חלקו עם הפוליטיקאים, הגם שהיו חילוקי דעות קשים בין הצמרת המשפטית לזו הפוליטית, התנהלו תוך כיבוד כללי המשחק המשותפים. עתה, אומרים גורמים בכירים, השלטון החדש מבקש לערוך שינוי משטרי תוך דריסה של המערכת המשפטית, ביזויה ולא ברור על מי ניתן לסמוך.
וכמובן – הקרב הגורלי הזה מתחולל במקביל ליקום סמוך: המשך משפט נתניהו. הוא הכוח המניע, המכריע, המקרין על כל האמור לעיל. משפטנים רמי דרג טוענים: "נתניהו היה באמת ובתמים ממגיני שלטון החוק. המשאלה שלו לסיים את משפטו בדרך של הסדר טיעון, או עיכוב הליכים שיאפשר לו להמשיך לכהן, הוא מחולל היוזמות אליו חוברים גורמי קואליציה קיצוניים ואורתודוקסים. בעייתו המשפטית של נתניהו היא מנוע ההפעלה של כל מה שמתרחש. אהרן ברק ואביחי מנדלבליט הבינו את זה כבר לפני שנה. השאלה אם ניתן לפתור את הבעיה בדרך מושכלת היא שאלת השאלות שעליה יעלה ויקום הכל".
