נשיא רוסיה ולדימיר פוטין משתמש בחגיגות הניצחון על גרמניה הנאצית המצוין היום (שני) כדי להרחיב ולחזק את התמיכה במלחמה באוקראינה בכלל, ובפרט ברעיון של גיוס כללי לצבא. אף שסקרי דעת קהל מלמדים לכאורה על תמיכה המונית ב"מבצע הצבאי המיוחד", הרעיון של גיוס כללי לא מצטייר כפופולרי במיוחד. עם זאת, בהנחה שהמשטר מעוניין להמשיך במאמצי הפלישה והכיבוש חרף הכישלונות הצבאיים, הגיוס מחויב המציאות, ולכן נעשה שימוש באמצעים רטוריים וסמלים שמטרתם להקביל בין המאבק בנאצים לבין המלחמה הנוכחית, ובכך לייצר תמיכה במהלך.
אלא שדווקא אופי השלטון ברוסיה עלול לסכל את שאיפותיו להשיג את התמיכה. כדי להבין זאת יש לחדד את ההבחנה בין משטר טוטליטרי לבין משטר אוטוקרטי: במשטר טוטליטרי לא יכולה להתקיים הבחנה בין החברה למדינה, משום שהזדהותם של האזרחים עם המדינה צריכה להיות טוטלית. מנגד, המשטר האוטוקרטי זקוק לציבור א-פוליטי, כזה שחווה את עצמו כישות נפרדת שאינה קשורה לפוליטיקה. זהו המשטר של פוטין.
כשבוריס ילצין העביר את נשיאות הפדרציה לפוטין ב-31 בדצמבר 1999, הוא סיים את נאומו בציווי שהפנה ליורשו: "הגן על רוסיה". הפרשנות של פוטין לציווי הזה שילבה בין מדיניות כלכלית נאו-ליברלית דורסנית לבין שאיפות פוליטיות אימפריאליות. השילוב הזה איפשר למשטר לכרות חוזה חברתי חדש: לאזרחים הובטחה עלייה ברמת החיים ביחס לשנות ה-90 הזכורות בתודעה הקולקטיבית הרוסית בעיקר בגלל המדפים הריקים בחנויות והכאוס הכללי במדינה. בתמורה להבטחות הכלכליות האלה (שקוימו במידה מסוימת), התבקשו אזרחי רוסיה לא להתערב בספירה הפוליטית, שהפכה לנחלתם של מספר מצומצם של שחקנים (שגם ביניהם דאג פוטין לשמור על מתח מתמיד כדי לרסן את השאיפות האישיות שלהם לכוח).
הערעור של החוזה החברתי שעליו מבוסס המשטר יסכן את הלגיטימציה של גיוס כללי ובתקווה יערער את הלגיטימציה של המלחמה בכללותה
החוזה הבלתי כתוב הזה תקף לכל קבוצות האוכלוסייה: לאליטות הפיננסיות, לאמצעי התקשורת ולאזרחים מן השורה. הסנקציות על מי שהפר את החוזה הן כבדות משקל. הטייקון מיכאיל חודורקובסקי, למשל, שילם על השאיפות הפוליטיות שלו במאסר של עשור. אמצעי התקשורת החלו לספוג התקפות כבר בשנת 2000, עם סגירת ערוץ הטלוויזיה NTV בעקבות הביקורת שהושמעה בו על פוטין, ולשיא הן הגיעו לאחרונה בסגירה או בחסימה של כל אמצעי התקשורת העצמאיים לאחר הפלישה לאוקראינה.
גורלן של עמותות ללא מטרות רווח לא היה שונה בהרבה. כל עוד הצליחו למסגר את פעילותן כלא-פוליטית, המדינה תמכה בהן באמצעות קרנות מיוחדות ובפרט הקרן הנשיאותית. עם זאת, כל נימה של ביקורת מצד החברה האזרחית, שהתפרשה כהתערבות בספירה הפוליטית, נענשה בחומרה, לרבות באמצעות הכלי המשפטי "חוק הסוכן הזר": ארגון או אזרח פרטי שהעזו לבקר את המשטר או לעסוק במה שעלול להתפרש כפעילות פוליטית, הסתכנו בתיוג הגורר עונשים אדמיניסטרטיביים ופליליים.
אחרי הפצצה רוסית: פעולות חילוץ ב"מצודת מריופול"
(צילום: מהטוויטר )
מטרתו של החוזה החברתי הזה, שעומד בבסיס המשטר האוטוקרטי, היא יצירה של ציבור פסיבי, כזה שלא מעוניין ולא רואה סיבה להתערב במה שמוגדר כ"ספירה פוליטית". משטר אוטוקרטי לא אוהב ולא מעודד ביטויים ספונטניים של הזדהות פוליטית. פוטין לא מחבב אפילו הבעות הזדהות פומביות של תומכי המשטר. הניסיונות לעצב תנועות חברתיות התומכות בקרמלין כשלו כולן, במוקדם או במאוחר.
הפסיביות של הציבור והניתוק מהפוליטיקה מורגשים גם במפגני התמיכה הספונטניים - והנדירים - במלחמה הנוכחית. אלו לרוב הם פרי יוזמתם של מוסדות המדינה, אשר מצליחים לגייס את עובדיהם תוך שימוש באיומים, מובלעים או מפורשים. אחד הביטויים המובהקים לתודעה אזרחית פסיבית ולניתוק בין המדינה לחברה מתגלה בתגובות השכיחות של אזרחי רוסיה לפלישה: "ממילא לא יכולנו לעשות כלום", "לנו אין אפשרות להשפיע", "על הכול הוחלט למעלה", "אנחנו לא נוטלים חלק בעניין".
ד"ר אינה לייקיןעודד קרניאלא שדווקא הניתוק בין החברה לבין המדינה, וחוויית האוטונומיזציה הגוברת והולכת של החיים החברתיים, שהתגבשו בתודעה הקולקטיבית הרוסית ושהמשטר האוטוקרטי טיפח במשך שנים ארוכות, יכולים לסכל את מאמציו להקנות לגיטימציה לגיוס המוני כשלב הבא בתכנון המלחמה באוקראינה.
החוזה החברתי שאותו ביסס המשטר נמצא כעת בסכנה, בין השאר מאחר שהסנקציות הבינלאומיות מקשות על המדינה לספק את הרווחה הכלכלית שמצופה ממנו. אם המשטר ידרוש התגייסות טוטלית להמשך המלחמה בלי לקיים את הצד שלו, הדבר עלול להתפרש כהפרה של החוזה, והוא לא יזכה לתמיכה רחבה. הערעור של החוזה החברתי שעליו מבוסס המשטר יסכן את הלגיטימציה של גיוס כללי ובתקווה יערער את הלגיטימציה של המלחמה בכללותה.
- ד"ר אינה לייקין היא אנתרופולוגית פוליטית המתמחה ברוסיה הפוסט-סובייטית. מהמחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
