סקר חדש שפורסם אתמול (יום ד') מגלה ש-25% מיהודי ארה"ב חושבים שישראל היא מדינת אפרטהייד (רק 52% שוללים לחלוטין את הטענה), ו-22% חושבים שישראל מבצעת ג'נוסייד בפלסטינים (רק 62% שוללים לחלוטין את הטענה). אם היה נדמה לנו ששטיפת המוח האנטי-ישראלית לא עובדת – כדאי שנחשוב שוב.
יש מי שמבין בתחום הזה הרבה יותר טוב מאיתנו. "הלחץ המופעל על ישראל באמצעות דעת הקהל הבינלאומית חזק יותר מכל נשק שיש ברשות ציר ההתנגדות", אמר מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה לפני ימים אחדים. נכון שחיזבאללה יכול להרשות לעצמו להקים מחסן רקטות ארוכות טווח, כפי שנחשף אתמול, 25 מטר מבית ספר, ונכון שלבנון קורסת, ונכון ששלטון חמאס הוא זה שגורם להרס ולחורבן. אבל זה לא חשוב. להם מותר. ולכן, מבחינתם, העימות האחרון הסתיים ב"ניצחון" של חמאס, ותמונות החורבן, דווקא הן, הן תמונות ניצחון. הסקר בארה"ב הגיע בעיתוי המתאים, כדי להוכיח שהדברים של נסראללה הם לא רברבנות. זו המציאות.
גם אוהדי ישראל בולטים, כמו יו"ר ועדת החוץ של הסנאט האמריקני, הסנאטור בוב מננדז, אימץ עמדה ביקורתית וחסרת תקדים כלפי ישראל – ימים בודדים לאחר שהחל מבצע "שומר החומות". כך שהגיע הזמן שמקבלי החלטות יבינו שהתעמולה משחקת תפקיד מרכזי בעימות. נסראללה עושה לנו טובה כאשר הוא מציג את הדברים כפי שהם. כך גם הסקר המטריד. השאלה היא אם נרים את הכפפה, או שנמשיך באשליה ש-F-16 יכריע את המערכה.
בפעם המאה ואחת אני מעלה את הרעיון שלפיו ישראל תיזום הצעה דרמטית, פומבית, ל"תוכנית מרשל" לרצועת עזה. חמאס יסרב. זה לא ישנה את דעתם של שונאי ישראל המקצועיים, אבל של אחרים - כן
קשה להתמודד עם צילומי בניינים שהפכו לחורבות ועם תמונות ילדים שנהרגו. שום "הסברה" בשעת מעשה לא תעזור. בעידן הנוכחי, עם הרשתות החברתיות, כאשר כל טלפון סלולרי הוא תחנת שידור, ההפסד של ישראל בתחום הזה ידוע מראש. ואם זה מה שקרה ב"שומרי החומות", מה יקרה בעימות הבא?
וזה קשה יותר, משום שלוּ היו מסקרים את ההפצצות של בעלות הברית על גרמניה במלחמת העולם השנייה כפי שמסקרים את ההפצצות של ישראל על חמאס וחיזבאללה, התוצאה המובטחת הייתה שצריך להפגין למען גרמניה, ולהאשים את ארה"ב ובריטניה בפשעי מלחמה. נסראללה כבר מבין את זה. גם חמאס. הם משתמשים בזה. וישראל? היא מפגרת מאחור.
האם הממשלה החדשה מבשרת שינוי? מוקדם לדעת. עיון בדברים שהשמיע שר החוץ, יאיר לפיד, לפורום שרי החוץ של מדינות האיחוד האירופי, מגלה שָׂפָה שיכולה ליצור שינוי לטובה. אבל הדרך ארוכה עד לשינוי בדעת הקהל. לא כדאי לצפצף על דעת הקהל הזו, כפי שמציעים כמה הדיוטות. משום שדעת הקהל הזו כבר השפיעה, למשל, על עובדי נמלים בארה"ב ובאירופה. הם סירבו להטעין או לפרוק אוניות ישראליות. בעימות הבא זה עלול להיות הרבה יותר גרוע. אלה כבר לא רק הפגנות, ולא רק מאמרים ולא רק הצהרות. אלה חרמות שעלולים לעצור או לעכב מטענים חיוניים, כולל תחמושת. וזה כבר קורה.
מה עושים? בפעם המאה ואחת אני מעלה את הרעיון שלפיו ישראל תיזום הצעה דרמטית, פומבית, ל"תוכנית מרשל" לרצועת עזה, שתתבסס על נוסחה פשוטה: שיקום תמורת פירוז. חמאס יסרב. גם זה לא ישנה את דעתם של שונאי ישראל המקצועיים. אבל זה ישנה משהו אצל רבים אחרים.
לא היינו צריכים להמתין לנאום נסראללה כדי לדעת שיש נשק רב-עוצמה שפועל נגד ישראל. אבל כדאי להקשיב להודאה הברורה שלו, כדי להתעורר ולהתמודד. משום שאם נמתין עד לעימות הבא – זה יהיה מאוחר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
