סעודיה "החדשה" לא מסתירה את שאיפתה הגורפת להנהיג את העולם הערבי. ההבדל בין מונחים רווחים שונים לתיאור העניין - הובלה, הנהגה, חלוציות, הגמוניה, דומיננטיות - הוא מעורפל, ואילו התואר "מעצמה", שנוסף לעיתים לשמה של סעודיה, חושף אולי את השאיפות ואת הציפיות שנקשרות לתפקידה האזורי.
כשסעודיה מתבוננת סביבה היא רואה את גורלן של בירות ערביות שמנהיגותן האזורית נשענה על מורשת היסטורית המשתרעת מהעידן הקדם-עות'מאני ועד העידן הפוסט-קולוניאלי: קהיר מצויה במשבר פיננסי כבד, דמשק מדממת כתוצאה מעשר שנות מלחמה פנימית וחיצונית, ובגדד נקרעת זה חצי מאה במלחמות, במצור בינלאומי ובשרשרת של משברים פוליטיים, כלכליים וחברתיים. במקביל, סעודיה נהנית מיתרונות מיוחדים: שטח עצום, אוכלוסייה בינונית ומקורות אנרגיה בלתי מוגבלים. תהיה לה תרומה חשובה לאנרגיה ירוקה כאשר העולם יוותר על האנרגיה המזהמת, ובשטחה המשתרע מהמפרץ עד לים האדום יש לה די משאבים שיהפכו אותה לענק הנהנה ממקורות כלכליים מגוונים ובני-קיימא.
מעל הכול, אלוהים העניק לארץ זו את הערים מכה ומדינה ואת שני המסגדים הקדושים שהפכו אותה למשאת נפשם של כל המוסלמים ושל רוב הערבים. כל אלה מספקים לה הזדמנות לתפקידי הנהגה שאינם דורשים מאמץ אלא ניצול חכם ויעיל של משאבים קיימים - פוליטיים ודתיים.
2015 הייתה שנת חילופי השלטון בסעודיה - מדור הבנים לדור הנכדים - אז דרך כוכבו של נסיך שאפתן: מוחמד בן סלמאן. זה שנתיים הוא השלישי בהיררכיה השלטונית בממלכה וכבר הפך לאיש החזק בה, והוא עוד לא בן 40. בשלוש שנותיו הראשונות הוא נטה להרפתקאות גדולות (מלחמת תימן, המצור על קטאר ורצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י), אולם התקופה שלאחר מכן ראתה פיוס בין מדינות המפרץ, מוכנות לפשרות במלחמת תימן וחישוב מסלול מחדש, שקט ולא-פומבי, שבא לידי ביטוי בנרמול היחסים עם איראן בחסות סין, בפתיחות כלפי דמשק ובהפשרת היחסים עם טורקיה. כך מגוונת סעודיה את הבריתות הבינלאומיות שלה ויוצרת נקודות מפגש עם הכלכלות העולמיות על בסיס אינטרסים משותפים.
בזירה הפנימית יוביל הנסיך הצעיר שינוי מלמעלה - "מהפכה לבנה" מהירה שתמוטט את יסודות הממסד הדתי הווהאבי, ותעצב מחדש את האיזונים בתוך המשפחה המלכותית ובמסדרונות ההון. האישה הסעודית, שנאסר עליה לנהוג באופניים או במכונית, תהיה לטייסת ולאסטרונאוטית; ייחנכו מגה-פרויקטים הלקוחים מסרטי מדע בדיוני; התיירות ואתרי הנופש יתפתחו, ומרכז הכובד יעבור מהמדבר ומחופי המפרץ לחופי הים האדום ולאיים שלו. הנסיך יזכה לתמיכה רחבה ביותר מצד הצעירים והנשים, שתפצה על אובדן התמיכה מהשמרנים ומיריביו הפנימיים.
המשקיפים תמימי דעים: יורש העצר עבר את המבחן בזירה הפנימית במינימום התנגדות ונזקים, אולם תפקודו בזירה הבינלאומית לא זוכה להערכה כה גורפת בשיח המחקרי, הציבורי והפוליטי.
האם אנחנו עומדים בפני תפנית אסטרטגית במדיניות הסעודית? או שמא מדובר במשיכת זמן עד חזרת הרפובליקנים לבית הלבן, תוך כדי התרסה כלפי הממשל הדמוקרטי המאיים בבוטות על הנסיך ועל מדינתו? האם סעודיה רצינית ביחסה לסין, לרוסיה ולאיראן, או שהיא בסך הכול ממתינה להתפתחויות ומנסה לשפר עמדות במשא ומתן עם וושינגטון ועם המערב? תשובותיהם של שחקנים שונים באזור ובעולם לשאלות הללו נעות בין נחת לבין דאגה, אולם בהדרגה מתקבלת הבנה שהממלכה אכן עוברת שינוי אסטרטגי. לא מדובר בתמרונים ובהתרסות אלא בהבנת הכללים החדשים של הסדר העולמי המשתנה.
מנהיגות העבר של העולם הערבי נוטות להשלים עם ההנהגה הסעודית כיום. הן רוצות לשוב ולהנהיג את האזור, אך אינן יכולות לעשות כן, ופער זה יהיה מקור למתח מתמיד בינן לבין ריאד. בסופו של דבר הן תקבלנה עליהן את הדין גם באשר למרחבי השפעה שהיו חיוניים עבורן בעבר (מצרים וסודאן או סוריה ולבנון). אולם ההנהגה הסעודית תלויה בכל זאת בשני אתגרים ובשני תנאים קריטיים.
האתגר הראשון מצוי במערכת המפרצית. אם בעבר היא הובלה על ידי ראש אחד, בעשור האחרון היא מובלת על ידי שלושה ראשים. המחלוקת והתחרות בין ריאד לבין אבו דאבי, שיש לה גם נופך אישי, הפכה לסממן מוכר ביחסים בין שתי המדינות וההנהגות, וקטאר עדיין זוכרת את המצור ההדוק ואת רוחות המלחמה נגדה, ועוקבת בדאגה אחר ההתעוררות הסעודית.
האתגר השני נעוץ ביכולת להבחין בין מנהיגות לבין הגמוניה. קהיר, מנהיגת העבר, מכירה בפערי העוצמה בינה לבין סעודיה, אולם היא לא תיכנע לתכתיבים. גם דמשק ובגדד לא יכולות להתחרות על כתר המנהיגות הערבית, אולם הן כבולות בבעיות פנים ובבריתות חיצוניות שיגבילו כל ניסיון להגמוניה סעודית.
סעודיה תהיה מנהיגת העולם הערבי בשני תנאים. האחד, אימוץ חזון חדש ליחסים הבין-ערביים על בסיס אינטגרציה כלכלית, חלוקת פירות הפיתוח ויתרונותיו וכינון מערכות אינטרסים משותפים. במילים אחרות, רק חלוקת השלל תאפשר מנהיגות סעודית באזור. היא תצטרך לתרגם את "חזון 2030" מהזירה הפנימית לזירה הערבית ולא על בסיס "סיוע" או "כסף" אלא בהתאם לכללים של פיתוח, השקעה, שילוב ותועלת הדדית ומעבר מכלכלת צריכה לכלכלת ייצור.
עורייב אל-רנתאוויהתנאי השני הוא עמדה סעודית ברורה ובלתי-משתמעת לשתי פנים באשר לסוגיה הפלסטינית, שלמרות הכול עדיין פועמת בליבם ובמצפונם של רוב הערבים, אם לא של כולם. סעודיה מחויבת להגן על זכויות העם הפלסטיני, לתמוך בו ולמקם את ישראל כאויב המאיים לא רק על הפלסטינים אלא על הערבים בכלל. עליה להתנתק מהנורמליזציה ומהסכמי אברהם, לאחד מחדש את שורות האומה הערבית ולהיפתח כלפי טורקיה ואיראן כמשקל נגד לסכנת הקולוניאליזם.
לעת עתה לא נראה שסעודיה מחזיקה בחזון או במפת דרכים להתמודדות עם האתגרים הללו ולמילוי התנאים הללו. עד אז, התמורות במדיניותה ימשיכו לעורר ספקות ותהיות. סעודיה תוכל אמנם למלא תפקיד פעיל במרחב הערבי, אולם אין די בהצהרת הכוונות הנוכחית. חזון, אסטרטגיה, נחישות, משאבים, ומעל הכול שותפות והתייעצות במקום הגמוניה ותכתיבים - הם המתכון הנדרש להנהגה ערבית.
- עורייב א-רנתאווי הוא פרשן ומנהל מרכז אל-קודס למחקרים מדיניים בירדן. המאמר המלא פורסם באתר החדשות הפלסטיני "אל-איאם". גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
