הצהרת עבאס - והעימות עם בן גביר
(באדיבות חדשות הערב כאן 11)
מעטים במערכת הפוליטית האמינו הבוקר (יום רביעי), אחרי מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה בג'נין, שרע"מ תישאר בממשלה. מותה של העיתונאית, דמות מוכרת ומוערכת בציבור הערבי והפלסטיני ואזרחית אמריקנית, הוא בדיוק הדחיפה האחרונה שהקואליציה המקרטעת נזקקה לו: בשבוע האחרון, גורמים שונים בתוך רע"מ אמרו שהממשלה סיימה את דרכה לחלוטין; הם זעמו (ועדיין זועמים) על ראש הממשלה נפתלי בנט, שנתפס בעיניהם כמי שמנסה להוכיח את עצמו בעיני הימין - על חשבונם. בקואליציה אמרו בתגובה שחלק מרע"מ לא רק קנו בשמחה ובתיאבון את השקר לגבי פגיעה במסגד אל-אקצא, אלא גם שוכחים שישראל מצויה בלב גל פיגועים מזעזע - ומתקשים לגלות אומץ מול הסתה דתית.
למנסור עבאס לא חסר אומץ פוליטי, בין אם מדובר בניהול משא ומתן עם בנימין נתניהו להקמת ממשלת ימין, כולל בצלאל סמוטריץ' מבחינתו (היום הוא איים שיוציא את התיעוד) או בהצטרפות לקואליציה. בשבוע האחרון הוא העדיף לשתוק, ולעבוד בשקט בתוך מועצת השורא בניסיון להגיע להסכמות שקטות עם הארכיטקט המרכזי של הממשלה, יאיר לפיד.
אפשר לטעון שמה ששכנע את אנשי המועצה סופית היה הסקר שבו רע"מ לא עברה את אחוז החסימה. הטיעון בדיונים הפנימיים היה פשוט: פרישה כעת היא הודאה בטעות, עוד לפני שבכלל יש הזדמנות לראות תוצאות בשטח לתקציבים ולשינויים שהשיגה רע"מ. בעוד כמה חודשים, אמרו הקולות ברע"מ, הציבור הערבי יפנים מה שהושג. אם גם אז יהיה רצון לפרוש, עדיף לעשות זאת בתנאים עדיפים, ולא לרקוד לפי החליל של איימן עודה וחבריו ברשימה המשותפת.
כאשר כינס עבאס את מסיבת העיתונאים המאולתרת בכנסת – זו שנדחתה בגלל הריגת אבו עאקלה – הטיעון המרכזי שלו היה האפשרות שהתהליך שיבת נתניהו יחל ברגע שהחוק לפיזור הכנסת יעבור בקריאה טרומית. זה טיעון חשוב, משום שהוא ממחיש דינמיקה פנימית בציבור הערבי: אחריות לחזרת נתניהו נחשבת לקו אדום. לא רק ברע"מ, אלא גם במשותפת. נבחרי הציבור הערבים מעריכים שהציבור שלהם לא יסלח להם על הקמה מחודשת של ממשלה בראשות נתניהו; "אם הממשלה תיפול, שזה יהיה בגלל הימין. בגלל ימינה. לא בגללנו", אמר לי חבר כנסת אחד.
ההצהרה של עבאס הופרעה בידי חבר הכנסת איתמר בן גביר. העימות הזה היה כמובן מיותר ופרובוקטיבי - מה שאפשר לומר גם על בן גביר באופן כללי - אבל בהחלט מוצלח עבור עבאס ורע"מ: הרעיון שהישארות המפלגה בממשלה מעצבן את תלמידיו של כהנא יסייע להם למכור לבוחריהם את הישרדות הקואליציה, בפרט בבוקר כזה.
קרב הסרטונים בין ישראל לפלסטינים
האירועים בג'נין הם הדגמה יוצאת דופן לאמירתו של אהוד ברק לגבי ההשלכות האזוריות במזרח התיכון של כל מעשה, החל מרמת הרב"ט – בצד הערבי או הישראלי. האמת היא שבשלב זה איש איננו יודע מי ירה והרג את העיתונאית אבו עאקלה. לא הפלסטינים שמאשימים את ישראל, כמובן, וגם לא צה"ל ושר הביטחון שמשדרים כי ייתכן שמדובר באש פלסטינית. ההצעה הישראלית לחקירה של שני הצדדים ראויה, חשובה ויצאה במהירות הנכונה, אבל זה כבר לא משנה. ברור לגמרי שלדידה של הרשות הפלסטינית, הואיל וצה"ל יזם את הפעילות המבצעית - צה"ל אשם, ולא הייתה לפלסטינים שום כוונה להמתין לחקירה. מבחינת הרשות הפלסטינית, זו המחשה של "פשעי הכיבוש" ותו לא; וכמובן שלמוקטעה אין אינטרס אמיתי בבדיקת האירועים מעבר לכך, אבל טוב תעשה ישראל אם תדגיש שהיא נכונה לחקירה משותפת בנוכחות משקיפים בינלאומיים. ההצעה לא תתקבל כנראה, אבל יש בכך הצהרת כוונות.
בנוסף, החקירות הצה"ליות נתפסות ממילא - גם בקרב הפלסטינים וגם במערב - כשנויות במחלוקת ומטויחות. המיקום הגיאוגרפי של הסרטון שתיעד את מותה של אבו עאקלה מגלה שהירי התבצע מחוץ לשטח הבנוי הצפוף של מחנה הפליטים. הסרטון שהוציאה ישראל, שמתעד ירי חסר אבחנה של חמוש פלסטיני ולאחר מכן צעקות בדבר פגיעה בחייל, אירע ככל הנראה בנקודה אחרת, בלב השטח הבנוי. לפי הסרטונים מהשטח, דבוקת העיתונאים הזרים והפלסטינים התמקמה לפני הירי בצומת בציר מרכזי שיוצא ממחנה הפליטים. ייתכן שבאזור מוקמו גם כוחות צה"ל כמעטפת לפעילות המרכזית במחנה, וייתכן שהם נתקלו בכוח הפלסטיני. בהנחה שלא תהיה חקירה, ואלא אם היה כלי טיס של צה"ל באוויר בעת הירי, או סרטון מרשיע יותר - ספק אם אי פעם נדע את האמת.
