ניצחון לשירה איסקוב, כשנה אחרי שכמעט נרצחה בביתה: בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע היום (ד') את אביעד משה בניסיון רצח של אשתו לשעבר בביתם במצפה רמון בספטמבר שעבר, ובאופן תקדימי גם בהתעללות בקטין - בנם הפעוט שהיה עד לאירוע. בזמן ההרשעה ישבה איסקוב באולם מוקפת בעורכי דינה. "אמירותיו של הנאשם כי לא רצה במותה הן לא יותר מאמירות בעלמא", קבעו השופטים. הדיון בטיעונים לעונש נקבע ל-26 באוקטובר.
אחרי הכרעת הדין אמרה איסקוב: "כולי רועדת, יש הקלה ענקית. עדיין לא חזרתי לנשום. אני צריכה לעכל את זה. אני מופתעת ומשמח שהצדק נעשה. בעיקר שהאפוטרופסות נשארת אצלי והבן שלי לא ייראה את כותלי הכלא. זה מה שהפחיד אותי ורעדתי מזה כשהגעתי. נראה מה יהיה בגזר הדין, אני מצפה לעונש המקסימלי בכל העבירות. כיף שהכירו בזה שהילד לא נפגע פיזית אלא נפשית. רק אחרי 11 חודשים הוא חזר לדבר, הוא בעיכוב שפתי, אבל משמח שהכירו בזה. לשמחתי נשארתי בחיים. לנשים שמפחדות להתלונן אני אומרת תאזרו אומץ. זה מקום שלא קל להיות בו".
את הכרעת הדין הקריאה ראשת ההרכב, השופטת יעל רז לוי, שאליה הצטרפו השופטים גילת שלו ואהרון משניות: "עדותו בפנינו עיקרה עסקה בהצגת המתלוננת באור שלילי ביותר. הוא צייר תמונה שלפיה האשם במתלוננת והמשיך עם אותם דפוסים שליליים. נותרנו לאחר עדותו עם חור שחור. הגם שאינו מתכחש למעשיו, הוא לא מוכן לענות על שאלות בנוגע אליהן. כחוט השני עולה שהוא מודה במעשים באופן טכני. הוא מסביר שהוא הקורבן ושירה האלימה.
"דבריו הותירו בנו רושם שלילי. גם בעדותו, כשביקשנו שיסביר, לא סיפק הסבר למעשיו. אמר 'איבדתי את זה. לא הייתי שם'. תשובות נטולות גוף מעשי. כל אלה מעוררים תהיות ומקשים לתת בו אמון. הוא העיד באופן מניפולטיבי וניכר שהדבר מתוך מחשבה כיצד יכול להציג דברים באופן שיטיב עמו ויציג אותו באופן חיובי.
"הוא לא הסתפק בעשרות רבות של חבטות במערוך עץ בפניה, שבירת שיניה וריצוץ גולגולתה, דקר אותה בפלג גופה העליון. כל אחד מאלה מעידים על כוונת קטילה. המתלוננת הייתה בסכנת חיים מיידית. הנאשם היכה את המתלוננת באופן שמלמד על כוונה אחת - לרצוח את המתלוננת. בנס ובסיוע השכנים ושירה עצמה שנלחמה על חייה האירוע הסתיים איך שהסתיים".
השופטים ציינו כי במהלך הדיונים הוצגו חילופי דברים בין בני הזוג לשעבר, שכללו אמירות לא פשוטות של איסקוב כלפי משה, אולם כתבו: "הנאשם אמר שיש במעשיה משום התגרות. גם ההגנה טענה בסיכומיה להתגרות אך לא פירטה איך זה משפיע. לבד מלטעון שההתגרות הביאה למעשה, לא הסביר הסנגור כיצד זה משתלב בדברים. אין לקשור בין התגרות לניסיון רצח. אין כל דרישה להוכחת היעדר התגרות.
"כדי להסיר אבן נגף זו ייאמר כי אף אם חילופי הדברים היו לא פשוטים, והמתלוננת הטיחה בו אמירות פוגעניות, אין בכך להוות התגרות. יתרה מכך, אין הצדקה בפגיעה בגוף האדם - יהיו הדברים קשים ככל שיהיו, וחלקם היו כשהמתלוננת ביקשה לצאת מהדירה ולנתק מגע והנאשם הוא שמנע ממנה. הוא יכול בכל עת לסיים את ההתגרות אם היה נותן לה לצאת מהבית ולא מונע ממנה לצאת מהבית שוב ושוב".
לגבי עבירת ההתעללות בקטין כתבה השופטת: "הימצאות הילד, פעוט שטרם מלאו לו שנתיים, בליבה של זירה שבה אביו מבצע מעשי אלימות קשים ואכזריים כלפי אמו, כאשר אמו צורחת ומתחננת על חייה, ואביו לא שועה לזעקותיה ולזעקותיו, שב וחובט בה פעם אחר פעם, כשדמה ניתז לכל עבר, מהווה התעללות נפשית על פי על מבחני העזר שיצרה הפסיקה.
"סברתי שלאחר סקירת הפסיקה, התעללות בקטין יכולה להתקיים ללא מגע פיזי, כשמדובר בהתעללות נפשית במעשה אחד שיכול לגרום נסק לקורבן. הטלת אימה על הקורבן, כשיש פער כוחות ויחסי תלות. הגדרת התעללות יכולה להיות דינמית. יש להגן על ילדים מפני פגיעה נפשית ופיזית. זירה שבה אב מבצע מעשים קשים כלפי אמו והיא מתחננת על חייה, ושב וחובט בה, מהווה מעשה התעללות נפשית לפי הפסיקה".
בדצמבר האחרון אושר בכנסת החוק לשלילת אפוטרופסות מהורה שהואשם באלימות או בעבירות מין כלפי בן משפחה. על פי החוק, הורה שהואשם ברצח או בניסיון רצח בן משפחה לא יוכל לשמש אפוטרופוס של ילדו באופן זמני. אם הורשע בביצוע העבירה, כפי שנקבע היום לגבי אביעד משה, תישלל ממנו האפוטרופסות לעד. החוק קובע זאת גם במקרה שההורה אנס או ביצע מעשה סדום באחד מילדיו.
הפרקליטים בתיק היו עוה"ד מורן גז, אבי ביטון ומיטל אולק-אמויאל. ביציאה מהדיון אמרה עו"ד גז: "אני מתרגשת. בית המשפט הלך צעד משמעותי לעבר מתלוננות, מתלוננים וילדים. אני רוצה להודות לשירה שחשפה את כל מדינת ישראל לזוועה שהיא חוותה בלי פילטרים, ונתנה המון כוח לנשים להתמודד עם מה שהן עוברות. אחרי האירוע הזה אמרה לי בתי בת ה-8 שהיא לא רוצה להתחתן. היום ביהמ"ש אמר לה שהמדינה ואני כפרקליטה נעשה הכל כדי שיהיה לה הרצון להתחתן, כי יש המון אנשים טובים".
לפי כתב האישום, ניסיון הרצח בוצע במהלך ויכוח בין בני הזוג בערב ראש השנה. משה היכה בראשה של איסקוב במערוך עץ שבו השתמשה לצורך הכנת החלות לראש השנה, חנק אותה בצווארה ודקר אותה כ-20 פעמים באמצעות סכין מטבח משוננת עם להב באורך של כעשרה סנטימטרים. במהלך התקיפה חסם משה בגופו את דלת הבית, התעלם מזעקותיה של איסקוב, מזעקות הבן, הוריה והשכנים. בזמן הזה גם לקח פסק זמן בין תקיפה לתקיפה כדי לנהל שיח עם שכניהם שהתחננו שיפסיק - ובהם עדי גוזי, שנחשבת למי שהצילה את איסקוב בסופו של דבר. איסקוב נפצעה באורח קשה ואושפזה לזמן ממושך בבית החולים.
כתב האישום המקורי שהגישה פרקליטות מחוז דרום נגד משה ייחס לו ניסיון לרצח וחבלה חמורה, אבל בהמשך התווספה עבירה של "התעללות בקטין או בחסר ישע", בשל העובדה שבכל זמן התקיפה שהה בנם הפעוט לצידה של שירה. לפי האישום הוא גרם סבל לילד, הפחיד אותו באופן משמעותי והתנהג כלפיו באכזריות, בכך שכפה עליו להיות נוכח ולצפות במעשיו כלפי אימו.
משפטו של משה נפתח בנובמבר 2020 והגיע להכרעת הדין במהלך פגרת בית המשפט. זו עדות לחשיבות שבית המשפט עצמו ראה בתיק הזה. תיקים בעלי פרופיל תקשורתי נמוך יותר לא זוכים למשפטי "בזק" שכאלה. התיק התנהל בצורה מאוד מהירה, בין היתר כי ההגנה החליטה לוותר על רוב העדים בתיק. אבל גם הלחץ התקשורתי בהחלט היווה זרז, ויש לקוות להתנהלות מהירה ויעילה כזו בכל תיק, לא רק בכאלה בעלי פרופיל תקשורתי גבוה.