יש טיעונים שפוגעים בבטן הרבה לפני שהם מגיעים לראש. יש טיעונים שמקוממים באופן טבעי, ככל שקיים דבר כזה, הרבה לפני מחלוקות השמאל-ימין האוטומטיות. כזה הוא הטיעון של "בכירים במודיעין", כפי שפרסם כאן אתמול (יום ג') יוסי יהושוע, שחוזים עזיבה המונית של אנשי קבע ביחידות העילית בחיל המודיעין שיעדיפו לעזוב לחברות הייטק אזרחיות או לעזוב לחו"ל מאשר לעבור לבסיס בדרום. מדובר בטיעון של אדמה חרוכה. במה שמתחזה להיות טיעון, אבל הוא בעצם איום. אקדח טעון במערכה הראשונה המופנה כלפי אנשי הנגב.
האיום בנטישת הצבא אם רק תעז המדינה לממש את סדרת החלטותיה מ-2005 (!) ולהעביר יחידות דרומה, הוא מביש. הלב רוצה להאמין שהוא לא משקף את הלך הרוח האמיתי בקרב רוב מפקדי יחידות המודיעין, וודאי שלא את הפעולה שינקטו. אף שחייבים לומר כבר עכשיו: לכל אלו, יהיו טובים ומוכשרים ככל שיהיו, יהיה תחליף. אולי זה אפילו יפעל לטובה ויתחיל לתקן את פערי הענק ביחידות דוגמת 8200, שבהן יש ליישובים כמו הוד השרון ורעננה פי שלושה ייצוג ביחס לגודלם, ולנתיבות ושדרות כשליש מהייצוג היחסי. אם בני ובנות נוער מהדרום יוצבו ב-8200, עבורם זה יהיה שירות קל"ב.
יוסי יהושע מכנה את הירידה של בסיסי המודיעין לנגב "הימור מסוכן". ובכן, צריך לדבר על ההימורים המסוכנים באמת שהמדינה לוקחת. למשל, להמשיך להתנהל ברוח עסקים כרגיל כשפי 50 נערים ונערות מהמרכז זוכים בתעודת בגרות מצטיינת בהשוואה לבני גילם ברהט ובאופקים. הימור מסוכן זה לעצום עיניים כשבנגב ובצפון חיים 4-3 שנים פחות בממוצע מתושבי המרכז, בשל מחסור אדיר ברופאים, אחיות, מיטות אשפוז, מכשור רפואי ומוקדי חירום בבתי חולים שלהם. הימור מסוכן זה לקבל בשוויון נפש את העובדה שבמרכז מרוויחים פי שניים ואת זה ששיעורי האבטלה ביישובים מסוימים בנגב גבוהים פי עשרה בהשוואה למרכז.
קשה להבין את מפקדי הצבא ואנשי משרד הביטחון המגבים – אפילו בשתיקה - את איום הנטישה בחיל מודיעין. תפקיד המנהיגות הוא לסמן ערכים ולא להיגרר להבטחת בונוסים
בתחילת השבוע חשף מרכז המידע והמחקר של הכנסת כיצד נשפכו 624 מיליון שקל על פרויקט הסייבר בנגב, שהניבו מענקים גדולים לחברות גדולות שפתחו שלוחות בנגב, ואז סגרו אותן כשהמענקים נפסקו. בנגב ממוקמות 3% מחברות ההייטק הישראליות. בגוש דן? 53%. העברתה דרומה של התשתית של מה שמהווה את היסוד לקטר ההייטק הישראלי היא צעד רציני בדרך לשינוי המציאות העגומה הזו. המעבר של יחידות המודיעין לדרום לא ישנה הכל בן לילה אבל הוא יסמן שינוי כיוון לטובה.
קשה להבין את מפקדי הצבא ואנשי משרד הביטחון המגבים – אפילו בשתיקה - את איום הנטישה בחיל מודיעין. תפקיד המנהיגות הוא לסמן ערכים ולא להיגרר להבטחת בונוסים ולתחרות (בלתי אפשרית) עם הכסף בתעשיית ההייטק האזרחית.
בכירי הצבא צריכים להציג תביעה והזמנה להצטרפות מלאה לפרויקט החשוב של העברת בסיסי המודיעין דרומה, וחלילה לא להיכנע למי שמנסים לתקוע לו מקלות בגלגלים. האיום הזה נשמע אבסורדי בעיקר כשהוא מושמע ברקע מנגינת "עבודת הקודש", שמשמיעים הצבא ומערכת הביטחון במסגרת הקמפיין שהם מנהלים להגדלת תקציבים וביצור הפנסיות הנדיבות.
כניעה למי שלא מוכנים לעשות מהנגב את עבודתם למען ביטחון ישראל היא היא ה"הימור המסוכן". תדע כל אם עבריה שמנהיגות בונים בחתירה לאתגרים ולמחויבות לחוסן ישראלי, במובנו הרחב. אז קדימה, בלי גרירת רגליים. ממשלת בנט-לפיד צריכה להביא ליישום מיידי של המעבר דרומה, ושכל איש קבע יקבל החלטה לפי ראות עיניו. אנחנו נקדם בברכה את כל מי שיגיעו ונסייע למלא כל חוסר זמני שייווצר.
- אבי דבוש הוא חבר "מועצת הנגב" ומחבר הספר "מרד הפריפריות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com