"צומת סואן הפך אתמול בצהריים לזירת רצח. מריבה בין שני נהגים בכביש הסתיימה בשליפת סכין על ידי אחד הנהגים ובדקירות בגופו של הנהג השני". זו נראית כמו שורה שגרתית מידיעה על אירוע אלימות נוסף מהתקופה האחרונה, כמעט כפי שהתרגלנו, אולם היא לקוחה מתקופה אחרת, שנת 1988. דומה שלמרות שחלפו 34 שנה, דבר לא השתנה. פרט לעובדה שהיום הכל מתועד ומגיע במהירות לעיני הציבור.
הנרצח באותו אירוע קשה, ב-1 ביוני 1988, היה הנהג ישראל בן הרוש. בן 23 בלבד היה במותו. הוא בדיוק ציפה בהתרגשות להולדת בתו הבכורה, שהייתה אמורה להיוולד בכל רגע. לבסוף הלידה התרחשה יומיים אחרי שנרצח בדקירת סכין אחת וקטלנית.
אשתו של ישראל, מגי, העניקה לבתה עוד בחדר הלידה את השם ישראלה. זה קרה בסך הכל עשרה חודשים אחרי שהתחתנו. ישראלה, היום בת 34, אם לילד בן תשע, למדה להכיר את אביה המנוח מסיפורים ותמונות. "אצלי כל יום הולדת הוא גם יום זיכרון לאבא שנרצח בכביש", היא אומרת.
לפני שבע שנים עזבה ישראלה משרה נוחה כחשבת שכר במשרד החינוך והתגייסה למשטרת ישראל. "הרגשתי תמיד בליבי שהמקום שלי הוא במשטרה", היא אומרת, "לדאוג שלא יהיה עוד רצח בכבישים, לנסות למנוע את המוות הבא. התגייסתי ליחידת סיור במשטרת ירושלים כשהבן שלי אז היה בן שנתיים. עבדתי במשמרות, גם שבתות וחגים, אבל בידיעה שאני עושה זאת עבור ביטחון הציבור". היום ישראלה היא קצינה בדרגת מפקח, מפקדת מחלקה בקורס שוטרים במכללה הלאומית לשוטרים.
היא גדלה כבת יחידה לאמה ומספרת על הקושי להיות יתומה מאב, בוודאי בגלל אירוע שצריך היה למנוע. "אמא העניקה לי הכל", היא אומרת, "אבל החיסרון של אבא תמיד מורגש, הוא נרצח על כלום. האלימות היום בכבישים, נהגים שחותכים, המריבות, כל אלה גורמים לי לחשוב כל הזמן על אבא, הוא תמיד חוזר אליי".
ישראלה אומרת: "שמעתי בשבוע שעבר על הרצח של יורי וולקוב במעבר החציה בחולון, לעיני אשתו, וראיתי גם את הסרטון. זה מזעזע ואכזרי. האירוע הזה החזיר אותי לגיל שש, אז בפעם הראשונה סיפרו לי על אבא שנרצח בכביש. הרצח של וולקוב מציף שוב את הכאב שלא זכיתי להכיר את אבא שלי. מישהו השתמש באלימות, בסכין, במקום במילים, ואני יתומה בלי אבא".
מפקח ישראלה אומרת שהתקשרה לאמה, מגי, לספר לה על האירוע הקשה בחולון. גם אצלה האובדן צף שוב. "34 שנים חלפו והכותרת של אז מתאימה לכותרת של היום – רצח בכביש בלי סיבה", הקצינה אומרת. "אמא שלי הזדהתה עם הכאב של האלמנה ובני המשפחה של יורי וולקוב. היא חיה עם הקושי הזה מאז שנהג נעץ סכין בגב של אבא שלי בגלל ריב על עקיפה. אבא הסתובב חזרה ללכת למכונית, ואז הנהג השני דקר אותו".
הקצינה אומרת ש"אמא קראה לי ישראלה על שם אבא שלי, ישראל. השם שקיבלתי הוא המהות שלי. אנשים שומעים את השם ישראלה ושואלים על שם מי? אני מספרת שעל שם אבא שלי שנרצח בכביש בגלל אדם ששלף סכין ודקר אותו למוות. כשוטרת אני פוגשת מעורבים במקרים של אלימות. אני מספרת להם לפעמים למה אני יתומה מאבא. אחד העצורים אמר לי: 'רק בגלל הסיפור שלך, והלקח ממנו, המעצר היה שווה".
כקצינה בקורס שוטרים היא מנסה להעביר את המסר שלה גם לדור הבא של כחולי המדים. "אני מסבירה על התוצאות הקשות של האלימות", היא אומרת, "ועד כמה חשוב להעניק ביטחון לציבור. השם שלי והסיפור שלי נוגעים באנשים. הכל תוצאה טרגית של אלימות בכבישים".
מפקח ישראלה ערה לדיון הציבורי שצפוי להתקיים במקרה שעדי מזרחי, החשוד ברצח וולקוב, יועמד לדין: איזו עבירה לייחס לו? "הרוצח של אבא נמלט מהזירה ונעצר רק אחרי מצוד", היא מספרת, "בסופו של דבר הוא הורשע בהריגה וקיבל 12 שנות מאסר בלבד. אבל מבחינתי הוא רוצח. עד היום אני חיה עם הכאב. זה לא דבר שעובר".
אתמול הודיע המפכ"ל יעקב שבתאי כי המשטרה תקים צוות חשיבה לטיפול באלימות בכבישים. "משטרת ישראל פועלת בנחישות חסרת פשרות לטפל באלימות מכל סוג ובכל מקום שבו היא מתרחשת", אמר המפכ"ל, "היינו עדים בימים האחרונים לרצף של אירועי אלימות בכבישים שאחד מהם הסתיים ברצח. יידע כל אדם הנוהג באלימות כי יש לכך מחיר ענישתי כבד".
