חרף האופטימיות שהשמיעו גורמים מסוימים עם תום הפסגה בדוחא בסוף השבוע, כשגם לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו דיווחה על "אופטימיות זהירה" בצוות המשא ומתן הישראלי, בפועל נראה שיש עוד מכשולים גדולים לקראת השלמת עסקה שתביא לשחרור החטופים שמוחזקים בשבי בעזה כבר 317 ימים.
אחת מסוגיות המחלוקת המרכזיות שנותרו היא הדרישה שהציב נתניהו למניעת חזרת חמושים לצפון הרצועה במסגרת הפסקת האש שתיכלל בעסקה – דרישה שישראל לא כללה במתווה המקורי ממאי, אך העלתה ב"מסמך ההבהרות" שהועבר בסוף יולי. גורם ישראלי הקשור במשא ומתן אומר הבוקר (יום א') כי האמריקנים הבהירו לישראל ולמתווכות, בחדר המו"מ, כי לא יהיו הגבלות בזמן אמת, או כל מנגנון סדור וקבוע לסינון האוכלוסיה החוזרת לביתה בצפון הרצועה.
"זה לא על השולחן", אמר הגורם, "מבחינתם לא תיתכן עסקה אם ישראל תתעקש על תנאי כזה, אחרי פינוי מסדרון נצרים". שני מקורות ישראליים אומרים כי ראש הממשלה הסכים לדחות את העיסוק בנושא כולו לסוף המו"מ. הדחייה הזו מאפשרת לו כמובן לעשות שימוש בנושא חזרת הפלסטינים צפונה כגלולת רעל לפיצוץ העסקה – או להחליט שההישגים האחרים מצדיקים את קבלתה.
כזכור, המילה "מנגנון" נעדרת מהתשובה שמסר ראש המוסד דדי ברנע למתווכות בסוף יולי. המתווכות הבהירו לנתניהו שחמאס לא יסכים לכל מנגנון סדור לבחינת האוכלוסייה שחוזרת לבתיה בצפון, ובכירי מערכת הביטחון אמרו לראש הממשלה כי ממילא אם צה"ל מפנה את פרוזדור נצרים במרכז הרצועה – לא תהיה דרך לוודא שמנגנון כזה ייושם.
פריצת הדרך במו"מ בשעתו נבעה מכך שחמאס ויתר על ניסוחים חד-משמעיים על כך שהמלחמה תסתיים, ובמקום זאת הסתפק בקבלת ערבויות לכך מצד המתווכות, בעוד ישראל ויתרה על השליטה בפרוזדור נצרים והגבלת השבת האוכלוסיה צפונה. בקרב גורמי ביטחון בישראל שוררת פסימיות ביחס לסיכוי להגיע לעסקה, וגורם בטחוני בכיר אף אמר כי רה"מ – שכבר נסוג מהדרישה ל"מנגנון" – חזר לדרישתו זו בימים האחרונים.
במערכת הביטחון מדגישים כי ההישג המרכזי של ישראל הוא האפשרות לשוב למלחמה אחרי השלב הראשון של החזרת החטופים, ומניעת הידרדרות אזורית חמורה. האמריקנים, נזכיר, מקווים שעסקה בין ישראל לחמאס תוכל לבלום מתקפה חריפה מצד איראן וחיזבאללה שהבטיחו לנקום על החיסולים של איסמעיל הנייה בטהרן ופואד שוכר בביירות, אך אותתו בימים האחרונים כי יעכבו את תגובתם בגלל המשא ומתן.
על פסימיות דיווח אמש גם כתבנו רונן ברגמן: האמריקנים, כך כתב, החליטו בתמיכת המתווכות האחרות לעשות מעין מסע בזמן ל-27 במאי ולהיצמד לניסוח שישראל שלחה – ושנחשף על ידי הנשיא ג'ו ביידן והתקבל על ידי מועצת הביטחון – ולהתעלם בינתיים מההערות והדרישות של חמאס ומהתוספות ופניות הפרסה של נתניהו. הגישה הזו אפשרה להקים ארבעה צוותי עבודה שיטפלו בנושאים הבוערים בלי שיהיו מחויבים בשלב זה למה שקרה אחרי הגשת המתווה.
הצוות הראשון יעסוק בציר פילדלפי וחברים בו ישראלים ומצרים. הצוות השני יעסוק במעבר רפיח ושותפים בו מצרים, חמאס ופתח/הרשות הפלסטינית. הצוות השלישי יעסוק בסיוע ההומניטרי, והרביעי במשא ומתן. שני הצוותים האחרונים אמורים להיפגש בקהיר כבר היום. לגבי שני הראשונים, עוד לא ברור היכן ומתי ייפגשו. כך או כך, כל הנבחרת כולה, מכל המדינות, אמורה להיפגש בקהיר ביום חמישי או לכל המאוחר ביום ראשון בעוד שבוע, ולאחר מכן לסכם את פעולת כל צוותי העבודה בתקווה שיהיה אפשר לסגור הסכם.
"המתווכות, שבאמת באמת רוצות הסכם ומשקיעות מאמצים גדולים, אבל בסוף הן רק מתווכות, מנהלות משא ומתן שהוא בעיקר בינן לבין עצמן, ולכל היותר בינן לבין הצוות הישראלי", אמר אמש בכיר ישראלי. "בכוונה אני אומר 'הצוות הישראלי', כי מדובר על משא ומתן שלא מתחשבים בו בדרישות של שני האנשים הכי חשובים, אולי היחידים החשובים, בנימין נתניהו ויחיא סינוואר. אף בעיה מהותית, אפילו חצי מהותית, לא נפתרה בדוחא ביומיים הללו, והסיכוי שהיא תיפתר במהלך השבוע הקרוב הוא רק קצת יותר גדול מהסיכוי שיגיע שלום עולמי עד אז".