"אני לא יודעת איך לסכם את יוחאי במילים. הוא היה הכול מהכול, היה מסור אליי ולבנות. הרגשתי שתמיד אנחנו בעדיפות ראשונה אצלו". כך אמרה היום (חמישי) ל-ynet שירה גלאם (27), אלמנתו של רב-סמל ראשון במיל' יוחאי חי גלאם (32) מנתניה, שנהרג מירי צלף ליד פרוזדור נצרים שבמרכז רצועת עזה. לזוג שתי תאומות כבנות שנתיים, שירה מגלה: "היו לנו הרבה חלומות לגבי הבנות ולילדים הבאים. יוחאי מאוד רצה לאמץ ילד וכל זה נגדע ברגע".
רס"ר (במיל') יוחאי חי גלאם עם בנותיו
יוחאי שירת במילואים בגדוד הסיור 6310 שבחטיבת ירושלים (16). הקרב שבו הוא נפל אירע בסבב המילואים השלישי שלו מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר. מאות בני אדם ליוו הלילה את יוחאי למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בנתניה. "הלכת להציל נפשות, ואנחנו מבטיחים לך: לא נוותר, נחזיר את כולם", ספד האח עופר.
האלמנה שירה, עובדת מעבדה בבית החולים לניאדו, סיפרה על הרגעים שבהם הודיעו לה על נפילת בעלה: "אחות שלי שמרה על הבנות, אני הייתי בעבודה. היא שאלה אותי מתי אני באה, ועניתי לה שתוך חצי שעה. צחקתי איתה ושאלתי אם היא איבדה סבלנות כבר. היא לא ענתה ושאלה שוב מתי אני באה. הרגשתי שמשהו לא בסדר. התקשרתי אליה והיא הייתה בממתינה. הקלטתי לה הודעה שבה אמרתי למה היא מלחיצה אותי, ואז התקשרה בת הזוג של גיסי ואמרה לי לחזור הביתה.
"בזמן הזה כשאני חוזרת, גם אמא שלי התקשרה פתאום. כשכולם מתקשרים הבנתי שמשהו קרה, אבל לא חשבתי שיוחאי נהרג. הגעתי לבית ובהתחלה גיסתי הסתירה את קצין הנפגעים, אבל אז ראיתי אותו והוא תפס אותי והחזיק אותי שלא אתמוטט. הוא אמר 'יוחאי נהרג בעזה'. זה היה רגע נוראי. אי אפשר לעכל דבר כזה. זה מרגיש שאני מנותקת מכל מה שקורה פה וזהה רק סרט. אני לא מסוגלת להוציא את המילה מהפה שאני אלמנה".
ההלוויה בבית העלמין הצבאי בנתניה
את יוחאי היא הכירה ברשת, לאחר שכבר הרגישה מיואשת מדייטים וכמעט הרימה ידיים. "יצאתי לכמה דייטים עם כל מיני בחורים מוזרים, וכשכבר אמרתי 'אני לא ממשיכה להכיר בצורה הזו' ובאתי להתנתק, יוחאי שלח לי הודעה בפייסבוק", שיתפה שירה. "הסתכלתי בתמונות שלו ואמרתי שהוא יפה תואר. כשהתחלנו לדבר אמרתי 'איך יכול להיות שהוא גם יפה וגם ערכי', זה לא אמיתי. זה היה 'טו גוד טו בי טרו'. אחותי שכנעה אותי לצאת איתו וגם חברה".
היא הוסיפה: "הרוח התחרותית לא נתנה לי לוותר, דיברנו שבוע עד שיצאנו לדייט ראשון שבו לא דיברתי יותר מדי. הוא דיבר ומילא את החלל, היה בעיניים שלו אור מההתחלה. מהרגע שהתחתנו פשוט חיינו את החלום ולא כי היה יותר מדי. היינו פשוט חיים נורמלי. אבא שחוזר כל יום מהעבודה, מסור ומעורב. היה לו חשוב שהכול יהיה מסודר ושהבנות יהיו מאורגנות, שאני אדאג לעצמי. הוא היה מקדיש לי את כל הזמן שהייתי צריכה בשביל לפרוק, הוא היה כל כך בשבילי ולא הבנתי איך זכיתי ככה".
האלמנה מספרת שיוחאי ציפה להיות אבא, ושמח מאוד כששמע שהוא הולך להפוך אבא לשתיים: "נקלטתי להיריון שבעה-שמונה חודשים אחרי שהתחתנו וההיריון נפל אחרי תשעה שבועות. לאחר מכן נקלטתי להיריון עם התאומות וילדתי אותן שנתיים אחרי שחגגנו נישואין. הייתה לו ציפייה עמוקה לילדים, הוא כל כך רצה לחבק אותן וכל כך שמח כששמע שזה שתי בנות".
"התקשר להגיד שיש פצועים והרוגים כדי שלא אדאג"
את 11 החודשים האחרונים העבירה שירה כמעט לבד, מאחר שיוחאי יצא כאמור לשלושה סבבי מילואים. "בסבב הראשון והשני כמעט ולא דיברנו, בסבב הזה הוא לקח איתו את הטלפון והדליק אותו בזמן הפוגות. היינו מדברים פעם ביומיים. הוא התקשר ביום שישי להגיד שאני אשמע בחדשות שיש פצועים, אבל שהוא בסדר. ביום ראשון הוא אמר לי 'אני יודע שתשמעי בחדשות שיש הרוגים, אבל אל תדאגי. אני בסדר'".
בשבועות האחרונים היא חשה מועקה. "הוא היה בבית בשבוע שעבר, הגיע בשני בערב ובחמישי בבוקר הוא כבר נסע", סיפרה שירה. "ניצלנו את הזמן הזה למשפחה ונסענו לטייל בירושלים. כשסיימנו את הטיול הייתה לנו שיחת לילה מאוחרת וסיכמנו את היום הזה. הוא אמר לי דברים כל כך יפים, ושאלתי אותו 'למה אתה מסכם אותי? תסכם אותי אחר כך כשתחזור'. הייתה לי הרגשה כבדה, הרגשתי שהוא הרגיש משהו. הוא אמר לי כמה אני חושבה לו. לא חגגנו את יום ההולדת ה-32 שלו וגם את יום ההולדת הבא לא נחגוג, גם לא את יום ההולדת של הבנות בעוד שבועיים ולא את יום הנישואים בעוד יומיים".
בקול חנוק מדמעות, ציינה שירה כי "הבנות עדיין קטנות בשביל להבין. אספר לבנות שאבא שלהן היה עם עוצמות אבל שקט ועניו, ושאבא שלהן גיבור שלא ויתר עליי ועלינו. הן עדיין לא מבינות והן רואות בתמונות וחושבות שהוא עדיין במילואים. הן רואות את התמונות על המקרר ועל הדלת, הן אומרות 'אבא אבא'. אחת מהן הצביעה על התמונה של אבא ורצה לשער כי היא זוכרת ששם פוגשים את אבא. הן מאוד קשורות אליו".
רוית יום טוב, אחותו של יוחאי, אמרה: "יוחאי היה מלח הארץ, גיבור ישראל. היה אדם כל כך ערכי וחיובי ואיכותי. הוא התגייס למילואים ביולי וזה היה הסבב השלישי שלו והוא היה אמור להשתחרר בעוד כשבועיים. הוא היה צריך לצאת לשבת וללוות את הבנות שלו לראשונה לגן. הם רשמו אותן למעון והוא רצה לצאת במיוחד בשביל זה. הוא אמר לחיילים שלו 'סידרתי לכם יציאה באחד בספטמבר כדי שתוכלו ללוות את הילדים לגנים".
על הפגישה האחרונה עם אחיה, סיפרה רוית: "דיברתי איתו ביום רביעי שעבר. הוא יצא לחופשת רענון ליומיים והחלטנו לעשות יום כיף. הוא רצה לנצל את הימים האלה בבית וליהנות ולבלות ולהיות בחברת כל המשפחה. נסענו לירושלים ועשינו טיול עם הבנות. זו הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו. לא תיארתי לעצמי ששם זה ייגמר. הוא כל כך שמח לראות את הבנות שמחות ומאושרות. עכשיו הן יזכרו אותו רק מתמונות וסיפורים".
האחות מציינת כי למשפחה תמיד היו דאגות: "הוא הלך לרב ואמר לו שיש לו חששות, אבל הוסיף שהוא הולך כי הוא חייב להגיע למילואים. הוא כל הזמן היה מעודד אחרים שיבואו ויתגייסו. כבר ב-7 באוקטובר הוא הוקפץ בצו 8, ורץ מהר לרב שלו כדי לקבל היתר שהוא יוכל לעבוד עם הטלפון הנייד. היינו איתו בקשר כל הזמן, הוא דאג לשלוח לנו הודעות שהכול בסדר".
