החלטות בית המשפט העליון – אישור התמודדותם של בל"ד, עמיחי שיקלי ועידית סילמן - נכתבו כממוענות לכנסת. ההחלטה המחייבת את ראש האופוזיציה בנימין נתניהו להחזיר לעזבונו של נתן מיליקובסקי 270 אלף דולר ממוענות אך ורק אליו. מעבר לכך, בית המשפט העליון בראשותה של הנשיאה אסתר חיות מיקם את עצמו - שוב, אחרי הפסיקה פה-אחד שהתירה, בעבר, לנתניהו לכהן כראש ממשלה למרות כתב האישום – כמרוסן, אפילו שמרן ביחס להחלטות הכנסת.
את פסק הדין הראשי בעניין בל"ד כתבה הנשיאה חיות שקבעה סופית שבקשת הפסילה אינה עומדת, "אף לא בדוחק", ברף הראייתי הנדרש להוכחת עילות הפסילה הקבועות בחוק יסוד: הכנסת. לדעתה ודעת חבריה, לא נערמה "המסה הקריטית" לפסילת הרשימה אף שכל חברי הרכב השופטים הביעו, מי יותר ומי פחות, שאט נפש, מחלק מכוונות והצהרות בל"ד. אולם חיות הדגישה שאמות המידה המאפשרות לפסול רשימה או מועמד מהתמודדות בבחירות לכנסת רק במקרים "מובהקים וקיצוניים" המצדיקים נקיטה בצעד כה מרחיק לכת.
השופט נועם סולברג, מנציגי הזרם השמרני בעליון, היטיב לנסח זאת. העליון, הוא כתב, נקט "גישה מצמצמת, בבואו לפרשׁה – להלכה, וליישׂמה – למעשה. גישה זו משקפת הכרעה ערכית, שלפיה בדמוקרטיה נודעת חשיבות מיוחדת – כמעט עליונה – לזכות החוקתית לבחור ולהיבחר. פסילת מועמד או רשימת מועמדים מלהתמודד בבחירות לכנסת, חייבת להיות מוצא אחרון בהחלט, כזה השמור למצבי-קיצון מובהקים שבהם אין מקום לספק".
באישור מרוצה של בל"ד לכנסת יש ביטול החלטה של פורום פוליטי – ועדת הבחירות המרכזית - המורכבת מנציגי המפלגות שבהן יש ליו"ר, במקרה זה השופט יצחק עמית, קול כמו לכל משתתף. לעומת זאת, אישור התמודדותו של עמיחי שיקלי ברשימת הליכוד לכנסת היא בניגוד לשיקול דעתו של היו"ר עמית.
בניגוד לדעות המלעיזים ובראשם שיקלי עצמו, אשר הילכו אימים על עמית ו"ניבאו" שהעליון יאשר את החלטת עמיתם, ובניגוד לשאלות קשות ששאלו שופטי ההרכב בדיון ביום חמישי, העליון אישר את התמודדותו לכנסת. אף שנימוקי ההחלטה טרם פורסמו, אפשר להעיז ולהעתיק את דבריו של השופט סולברג בעניין אישור מרוצה של בל"ד. אין פה מצב קיצון בלי מקום לספק.
עמית מצידו הפגין מזג שיפוטי שראוי להילמד. הוא יודע שהפינג-פונג בין החלטות נושאי תפקידים בתחום המשפט, לבין העליון, אינו בבחינת משחק סכום אפס. בתגובת ועדת הבחירות נמסר כי "הדיון בבית המשפט העליון בעניינו של שיקלי היה סבוך, והשאלות המשפטיות שנדונו בו המחישו עד כמה החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הייתה משפטית, ויש להצר על המתקפה האישית עליו. העליון קיבל את עמדת יו"ר הוועדה בנושא ח"כ לשעבר עידית סילמן. החלטת בית המשפט העליון היא המכרעת. מדובר בנושא תקדימי וראשוני ונמתין לנימוקי ההחלטה. ועדת הבחירות המרכזית פועלת על פי אמות המידה המקצועיות והמשפטיות הגבוהות ביותר וכך תמשיך לפעול".
העליון ממשיך לחצוב בסלע קיומו האחר - המלחמה בשחיתות
ללא קשר - אך עם הרבה קשר - למערכת הבחירות, פרסם הרכב "רגיל" של העליון בראשות הנשיאה חיות, לצד המשנה פוגלמן והשופטת ברק-ארז, פסיקה שמחמת החגים ומבוכת משפחת נתניהו לא תזכה בינתיים לבולטות. לעומת פסקי הדין בעניין המפלגות והמועמדים, העוסקים ביחסי העליון כנסת וזכויות חוקתיות, זה עסק בענייניו האישיים-כספיים של נתניהו בקשר למימון משפטו.
העליון קבע כי על נתניהו ורעייתו שרה להשיב כספים שניתנו לו ולרעייתו על ידי בן דודו נתן מיליקובסקי ז"ל, לצורך מימון הוצאותיהם המשפטיות בתקופת כהונתו כראש הממשלה, משום שכספים אלה ניתנו בניגוד להוראת "חוק המתנות".
מי שמכיר את נתניהו יכול להעריך שפסק הדין הזה מעצבן אותו ואת רעייתו, ומדליק את גיצי תוכניותיו לפעול לביטול משפטו. פסק הדין הזה מהווה גם רוח גבית לתזת הפרקליטות בעניין המתנות שהוענקו לנתניהו על ידי ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, ובמידת מה גם הנחיה עקיפה לבית המשפט המחוזי המנהל את משפטו.
בפסק הדין ניתחה הנשיאה חיות סעיף בחוק המתנות האוסר על עובד (או בן זוגו החי עמו או ילדו הסמוך על שולחנו) לקבל מתנה שניתנה לו "באשר הוא עובד ציבור". חיות קבעה שבית המשפט עמד על כך שהחוק אינו מתמקד בסוג הקשר בין נותן המתנה למקבלה, אלא בשאלה מהו הטעם הדומיננטי למתן המתנה – אם הוא נעוץ בקשר האישי או המשפחתי או שמא בהיותו של מקבל המתנה עובד ציבור.
בתיק 1000 (המתנות והשמפניות ממילצ'ן) נתניהו אינו עומד לדין כעובר על חוק המתנות, אלא בעבירה של מרמה והפרת אמונים. במקרה הנוכחי, לפחות, חיות קבעה שהצטברו מספר שיקולים "המעידים, בהצטברותם, על כך שהטעם הדומיננטי למתן המענק היה אכן היותו של ח"כ נתניהו עובד ציבור, ובהם: אופי היחסים בין מיליקובסקי לח"כ נתניהו, שכלל גם קשרים עסקיים; אמירתו של מיליקובסקי, שצוטטה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, לפיה הסיוע שהעניק לח"כ נתניהו במהלך השנים נועד 'לשחרר אותו מדאגות כספיות בשעה שהוא ממלא תפקיד ציבורי חשוב'.
"מעמדו של ח"כ נתניהו כראש ממשלה בתקופה שבה התקבל המענק – תפקיד ייחודי בעל יכולת השפעה רבה. העובדה שלא מדובר במתנה קטנת-ערך שבני משפחה נוהגים לתת זה לזה כעניין שבשגרה. והחשש כי תרומה בסכום ניכר מאדם ספציפי לצורך הגנה על אינטרסים אישיים חיוניים ביותר מבחינת עובד הציבור, תיצור, ולו למראית עין, תלות באותו אדם". כמו כן הדגיש בית המשפט בהקשר זה את העובדה כי לא נמסר כל דיווח על המענק האמור בזמן אמת.
משנקבע כי חוק המתנות חל בנסיבות העניין על המענק ממיליקובסקי, שנפטר בינתיים, נפסק כי על ח"כ נתניהו להשיב את המענק במלואו לעזבון מיליקובסקי, לרבות החלק שיועד לשרה נתניהו - וזאת משום שהאיסור בחוק המתנות חל גם על בן זוגו של עובד הציבור.
הנשיאה חיות וחבריה מסרו אמת נכונה משפטית ו"פשוטה", וזה העיקר. אבל הפסיקה גם אמיצה. חלפו הזמנים שבהם שופטי העליון היו מנותקים. הם קמים מדי בוקר ושומעים על תכניות נתניהו ורוב תומכיו בימין, לערוך הפיכה שלטונית שתמוקד אך ורק ברכיבים שיסייעו לנתניהו לבטל את משפטו. קוראים לזה שינוי בבחירת שופטים, חוק התגברות, ביטול עילת הסבירות ועוד.
בית המשפט העליון כבר היום מרוסן מאוד ביחסיו עם הכנסת, ומעבר לדיבורים על זכות לבחור ולהיבחר יש גם רצון שלא להתעמת עם הכנסת – עם הריבון. מנגד, בית המשפט העליון ממשיך לחצוב בסלע קיומו האחר - המלחמה בשחיתות. על מה שרואה הפרקליטות כהתגלמותה - משפט נתניהו - יעלה שוב המסך לאחר הבחירות.
פורסם לראשונה: 22:40, 09.10.22