חברת הכנסת לשעבר מרשה פרידמן, שהייתה פעילה בתנועת הסוציאליסטיים העצמאיים וממייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל והתנועה לשחרור האישה, הלכה לעולמה ביום שלישי, והיא בת 83.
פרידמן נולדה ב-1938 בניו ג'רזי בארה"ב, ועלתה לארץ בשנת 1969. בשנות ה-70 שימשה פרידמן כחברת הכנסת השמינית מטעם סיעת רצ בכנסת, והעלתה לסדר היום שורה ארוכה של נושאים חברתיים שעד אז נדחקו מסדר היום הציבורי – בהם אלימות נגד נשים, זכויות הומוסקסואלים ולסביות, הזכות להפלות וכן הכרה בזכויות הלאומיות של הפלסטינים בשטחים.
היא נחשבה לאחת מחלוצות הפמיניזם בישראל, ובלטה בעיקר עקב דרישתה למגר את האלימות כלפי נשים והעלאת הסוגיה לסדר היום הציבורי. בנוסף, הייתה מיוזמי הקמת מקלטים לנשים מוכות בישראל, ולפני יותר מ-40 שנה הוקם המקלט הראשון ביוזמתה.
"הרעיון שלי היה להקים מקלט לנשים מוכות ולהראות שהתופעה קיימת, ולא להפוך את המקלטים למקומות טיפול", סיפרה כשהתראיינה בעבר ל-ynet. "עם השנים התמקדו יותר בהיבט הטיפולי של העניין, ולדעתי צריך להפריד בין הטיפול למאבק נגד האלימות. צריך לתת לנשים מוכות תנאים הרבה יותר טובים מאלו שיש להן במקלטים".
יום במקלט: הנשים המוכות מדברות
(כתבתה של הדר גיל-עד | צילום: ניצן דרור)
"היא הייתה בחורה אסרטיבית מאוד ולא היססה לומר מה שהיא חושבת", מספרת אסתר עילם, ממייסדות התנועה הפמיניסטית בארץ ומייסדת התנועה לשחרור האישה שהפכה במרוץ השנים להיות התנועה הפמיניסטית בישראל. "היא אמרה דברים לא נעימים, שמה מראה בפניה של החברה הישראלית וגרמה לשינוי. היא הייתה חלוצה".
עילם סיפרה כיצד החל שיתוף הפעולה שלה עם פרידמן: "ראיתי ריאיון שלה ב'לאישה' בסתיו 1971 והיא סיפרה שם שהיא פתחה קבוצה בחיפה לשחרור האישה. כתבתי לה והיא שלחה לי שמות של נשים שהתעניינו בנושא כמוני מהאזור שלי, כך פתחתי את הקבוצה הראשונה בתל אביב והסביבה וקראתי לה התנועה לשחרור האישה. המפגש הראשון של הקבוצה נערך ב-5 באפריל 1972. זה הפך למשימת חיי. אז זה היה דבר כל כך חדש, היינו מאוד מבודדות, זה היה קול שלא נשמע קודם לכן, אנחנו היינו הגל השני של הפמיניזם בישראל. מרשה לא היססה להתעמת עם אנשים ולהגיד את האמת הפמיניסטית".
בתקופה בה רצה לכנסת התשיעית התגרשה פרידמן מבעלה, ולקראת שנות ה-40 שלה יצאה מהארון והפכה לחברת הכנסת הלסבית הראשונה במשכן הכנסת – ובכך היוותה אבן דרך משמעותית למאבק למען זכויות להט"ב. "מרשה נאבקה בחייה עבור הזכות שלנו לחיות את חיינו בחופש, בגאווה וללא אלימות", נמסר מהאגודה למען הלהט"ב. "יציאתה מהארון בשנות ה-70, שימשה השראה רבה לאלפי נשים וגברים גאים שפחדו להיות מי שהם והן. אנחנו מקווים ומקוות שגם בזכות מורשתה פורצת הדרך של מרשה, נזכה לראות ייצוג נשי גאה בפוליטיקה. האגודה כואבת את פטירתה של מרשה פרידמן שהייתה ונותרה חברת הכנסת הלסבית המוצהרת היחידה בישראל עד היום".
"היא פרצה דרך בשורת נושאי זכויות אדם, בראשם אלימות במשפחה", כתבה עליה השרה תמר זנדברג ממרצ בחשבון הטוויטר שלה. "כשנאמה בכנסת, ח"כים הסבירו לה שזה נושא פרטי שאין לדבר בו בציבור".
גם שרת התחבורה מרב מיכאלי ספדה לה: "היא הייתה חברת כנסת שיזמה את דיון המליאה הראשון בנושא הכאת נשים בידי בעליהן, מה שהצחיק מאוד בשעתה את חברי הכנסת הגברים. בכלל, זלזלו וגיחכו אז על הדיבור שלה נגד גילוי עריות, זנות בקרב נערות, מניעת סרטן השד, פיקוח ילודה, הזכות של נשים לבצע הפלה מלאכותית ועוד בימים שאיש לא דיבר או דיברה על הנושאים האלה, ודאי לא בכנסת. הצחוקים האלה לא מנעו ממנה להיות בין מקימות המקלט לנשים מוכות הראשון בישראל, לוחמת זכויות להט"ב שבעצמה יצאה מהארון וחייתה כלסבית, ופמיניסטית כשזה היה מאוד לא פופולרי".
