כשפרצו המחבלים לקיבוץ כיסופים הם עברו בית בית וניסו לשכנע את המשפחות לצאת – ואז לטבוח בהם. כשהגיעו לבית של אתי ואיתי זק, שם היה גם בנם שגיא, הם סירבו לצאת מהממ"ד, והמחבלים העלו באש את הבית. בני המשפחה נספו בשריפה. היום (ו') הם הובאו למנוחות בבית העלמין בשדרות.
כבר באותו היום כתב הבן הבכור אדר, שלא היה בבית, את ההספד. "בסיוטים הכי גרועים לא חשבתי להיות יתום בגיל 24. אבא – מושא ההערצה הכי גדול שהיה לי בחיים. לימדת אותי כל כך הרבה וזה עדיין מרגיש לי לא מספיק. אמא – היית תמיד מתגאה שאני הקופי שלך, היום אני רק מנסה בכל הכוח להמשיך ולהבין איך אני ממשיך לחיות, אבל בלעדיכם אני אבוד".
"אחי הקטן – הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים", ספד אדר. "כשהייתי קטן ביקשתי אותך. נמאס לי קצת לריב עם תומר וביקשתי אח, והייתה פאלטה בשמיים וקיבלתי מלאך. גרמת לי להיות אדם טוב יותר. נרצחת עם אבא ואמא ב-7 באוקטובר, בזרועות של אמא. בדיוק בתאריך הזה לפני שנתיים חגגנו לך בר מצווה".
הבת תומר הודתה להוריה על כל השנים. "תודה שהחדרתם את הערכים שלכם, תודה על החום והמגע, תודה על הפשטות, תודה שלימדתם אותי לאהוב את החיים. הרבה פעמים אומרים שבמקרים כאלה הגוף נקרע – אני מרגישה שלמה. אולי זה כי תמיד הייתם בתוכי, או שאני מסרבת להאמין למציאות. אני לא מאמינה שכפו עליי להיפרד ממכם בצורה כזו אכזרית".
"אש הלהבות בלעה אתכם והשאירה אדמה חרוכה", הוסיפה תומר. "הזמן יעבור, ואתם אנשים יקרים תחזרו לשגרה שלכם, הסיפור הזה יהיה עוד אחד, אבל אנחנו נישאר עם הכאב. מבטיחה להאיר יחד עם אדר את האור שלכם לעד".
