מתקפת הרקטות אמש (יום ו') של חיזבאללה חוללה שוב בהלה בערב שבת, ותושבים רבים בגליל נאלצו לשהות במרחבים המוגנים ובחדרי הביטחון. את המחיר שילמו שני סוסים השייכים למשפחה ממושב בצת בגליל המערבי, שנפגעו באורח קשה מאוד בפגיעה ישירה שם – והורדמו על ידי וטרינר.
"עבורנו זו מכה קשה וכואבת", מספרת עידן אישח ארז, שנשואה לנדב, חקלאי דור שלישי במושב. "הסוסים, פנסי בת ה-7 והסייח נוימן, כבן 4, שייכים לבתנו שחר בת ה-14. חלון החדר שלה פונה אל חצר הסוסים. כל פעם שהיא פתחה את החלון, הם הגיעו להגיד לה שלום. אני שואלת – מי ידאג ומי יטפל בנפש של הילדים שלנו, שנאלצו ביחד איתנו לשמוע את הסוסים זועקים מכאבים ומבקשים שנעזור להם – ולא יכולנו לעשות יותר מאשר להרדים אותם כדי למנוע מהם את המשך הסבל".
עידן מספרת כי כל אחד משלושת ילדיהם, הבכור בן 17 והצעירה בת 8, זכה לעלות על הסוסים כבר בהיותו בן חצי שנה. "שחר שלנו עלתה על הסוסים ומאז לא ירדה מהם. היא נוהגת לרכוב עם אביה נדב לאורך שנים".
המתקפה בערב שבת, בשעה 19:35, אירעה כאשר המשפחה ישבה לארוחת ערב במרפסת הבית, ועידן מספרת כי הם שמעו אזעקה ביישוב הסמוך שלומי. "הבית שלנו גובל בגדר של שלומי ולכן שמענו היטב את האזעקה. בבת אחת האזעקה התגלגלה אלינו למושב. רצנו לתוך הבית. מדובר בבית עם בנייה של פעם, שהיה של סבו וסבתו של נדב ואין לנו ממ"ד או חדר ביטחון. סגרנו את הדלת, הלכנו לאזור שהוא יחסית יותר בטוח וחיכינו לבום".
"ואז", מתארת עידן, "הגיע בום חזק. בהתחלה לא הבנו שזה כל כך קרוב. נדב יצא לראות מה עם הסוסים וראה שהייתה פגיעה בחצר שלהם. נוימן איבד רגל כמעט לגמרי. ופנסי הפכה להיות כמו מסננת. כמו רשת. קיבלה פגיעות בצוואר, בירך. פגיעות קשות. הסוסים פשוט באו אלינו כשיצאנו אליהם, בכו והתחננו לעזרה. לא יכולנו לעשות שום דבר. התקשרנו לווטרינר בנהריה שגם הוא היה במקלט כי גם עליהם איום כטב"ם. כשיצא מהמקלט, ראה את השיחה מאיתנו ויצא לדרך אלינו".
פנסי ונוימן הורדמו בסופו של דבר, כיוון שלא ניתן היה לטפל בהם. "בזמן הזה אני הייתי צריכה להיות עם הילדים בתוך הבית. היו בכי והיסטריה. לא עניין את הילדים שגם הבית נפגע. הם בכו על הסוסים שהם בני משפחה לכל דבר".
לא הייתה זו הפעם הראשונה שהסוסים של משפחת אישח נפגעים מאש חיזבאללה. ב-21 במרץ פגע טיל במפעל לייבוש פירות טבעיים של עידן שהיה בחצר הבית. "הסוסים נפגעו מרסיסים. פנסי ספגה שני רסיסים בעורק הראשי בצוואר, הווטרינר ניתח והחליט להשאיר לה את הרסיסים כדי לא לסכן אותה. נוימן לא נפגע באותו אירוע. אז חשבנו שזה האירוע הנורא. היינו בסטרס מטורף פעם שעברה, לא שיערנו שיגיע אתמול בערב עם תוצאה קשה ביותר".
"אנחנו מרגישים נטושים", מוסיפה עידן. "ההנהגה של המדינה השאירה אותנו לגורלנו. מצד אחד המסר – בעיקר בחקלאות – הוא 'תישארו, תילחמו, תגדלו, אל תוותרו, תעבדו את האדמה'. מצד שני מי מגן עלינו? הנפש נפגעת, ואחרי אתמול אנחנו לא יודעים איך מחלימים מזה. שני הסוסים שלנו שכבו על הרצפה. מי יטפל לנו בנפש אחר כך? אנחנו בחרנו לגור בצפון, הילדים שלי לא בחרו במציאות הזאת. הם נולדו למצב הזה. זה שסבא וסבתא שלי בחרו לגור בצפון כדי ליישב אותו, למה הילדים שלי צריכים לשלם את המחיר הזה עדיין עם ירי בלתי פוסק?".
עידן ריגשה הבוקר עם פוסט שכתבה על אובדן הסוסים אמש. "איבדנו מעל טון של אהבה. בקטע הזוי ולא אמיתי אתמול בערב חטפנו טיל לבנוני נוסף במשק שלנו. כי לא הצליחו ליירט אותו. הנזקים בבית מטורפים והלב שבור".
"אחסוך מכם את התיאורים הגרפיים כי התמונות קשות מנשוא – אבל קחו מסננת, תסכלו דרכה ותדמיינו כך את הסוסים פגועים, זועקים וקוראים לנו שנעזור להם ואין לנו איך. אנחנו נותרים חסרי אונים אל מול הפגיעות שלהם ורק מחכים לווטרינר שיגיע להרדים אותם. בפעם הקודמת נפגע העסק שלי, וקיבלתי זאת באדישות חלקית אל מול ההבנה שזו הקרבה קטנה אל מול המאבק הקיומי של ישראל".
תיעוד מפגיעה ישירה בשלומי, אתמול
"אבל הפעם, זה כואב יותר. בשר מבשרנו נפגע. לאבד בשנייה אחת שני סוסים זה לא נתפס. כאילו לא היו. אולי הגיע הזמן שמישהו יתעורר ויבין שיש כאן חיים בצפון. ואנחנו נלחמים על הזכות לחיות ולהתפרנס יום-יום. זו לא סיסמה. זו שליחות. אבל עד מתי?!!! עד מתי נהיה כצאן לטבח?! גם הפעם יצאנו שלמים בגוף, אבל איבדנו את חברינו הטובים והנפש מרוסקת".
משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות, אמר אמש זמן קצר לאחר המטח הכבד של חיזבאללה – שכלל שלושה כטב"מים ו-25 רקטות: "בזמן שממשלת ישראל עושה מאמצים עילאיים להגיע להסדר בצפון, נאסרללה שוב מוכיח שהוא הריבון. ומשפחות שהסבו סביב שולחן השבת נאלצו לשבת בממ"ד ובחדרי הביטחון".
