עם כל הרצון הטוב, אין שום דרך ליישב בין שתי האמירות של ראש עיריית רהט פאיז אבו-סהיבאן, שהתייחס אתמול (שלישי) לאירוע שבו נהרג תושב העיר, סנד סאלם אל-הרבד, אב לארבעה בן 26. "אני תומך בפעילות המשטרה לאיסוף נשק בלתי חוקי, כי כל התושבים תומכים בזה", אמר, ובאותה נשימה הוסיף ש"צריך לפעול בחוכמה ולא לייצר פרובוקציות". וכשאמר פרובוקציה התכוון לעובדה שמסתערבי מג"ב, שפעלו בעיר לפנות בוקר, ירו והרגו את אל-הרבד, שהיה חמוש באקדח טעון (שגם נמצא ליד גופתו) וירה לעברם. צעיר, שעל פי תושבים שראש העירייה ציטט, "נקלע למקום ולא קשור לירי".
פעילות המשטרה בעיר באה אחרי תקופה ארוכה של מאבקים, מלווים בחילופי אש בתוך העיר, שהגיעו לשיאם בשבוע האחרון, במהלכם הגיעו פצועים רבים לבית החולים סורוקה בבאר שבע, כמה עשרות על פי חלק מהדיווחים. הרקע לקרבות, סיפרו כמה מהמרואיינים, נעוץ במלחמה על קרקעות ש"אלה רוצים לקנות ואלה לא רוצים למכור", ורובם ככולם לא רק שממררים את חיי התושבים "שבסך הכל רוצים לחיות בשקט", אלא גם מסתיימים, כאמור, בחדר המיון.
רוצה לומר, מי שחושב שיש "דרך חכמה", כמו שניסח את זה אבו-סהיבאן, להתמודד עם האלימות הנוראה הזו ברהט בפרט ובחברה הערבית בכלל - חי כנראה במציאות אלטרנטיבית. ואם יש לו ספק בעניין הוא יכול לדבר על כך עם אביה של רזאן עבאס בת ה-17, שנהרגה בכפר כנא בדיוק לפני שבוע מכדור תועה שחדר לביתה במהלך חילופי אש בין שתי משפחות יריבות. ירי שעל פי תושבי הכפר נמשך חודשים ארוכים. או לשוחח עם אימו של עאמר חוג'יראת בן השלוש שנהרג מכדור תועה במגרש המשחקים בביר אל-מכסור.
המלחמה בחיסול מאגרי הנשק הבלתי חוקיים ומיגור השימוש האלים בהם חייבת להיות מקצועית, מידתית ורלוונטית, אבל היא לא יכולה, ולא תהיה, בדרכי נועם
אז יכול להיות שאל-הרבד, כמו שאמר קרוב משפחתו, "הוא בחור טוב שכולם אוהבים אותו", רק שבניגוד לדבריו, ש"מעולם לא היה לו נשק ולא תיק במשטרה", מתברר שכבר לפני שנתיים הוא נתפס כשברשותו נשק בלתי חוקי, רק שההליך המשפטי שנפתח בעקבות הגשת כתב האישום נגדו, כמקובל במקומותינו, טרם הסתיים. כך או אחרת, מח"ש תבחן את המקרה. מה שברור הוא שהמלחמה בחיסול מאגרי הנשק הבלתי חוקיים ומיגור השימוש האלים בהם חייבת להיות מקצועית, מידתית ורלוונטית, אבל היא לא יכולה, ולא תהיה, בדרכי נועם.
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טל"שובר לב", הגדיר השר לביטחון פנים עמר בר-לב את האירוע שבו נהרג חוג'יראת בן השלוש, והבטיח מלחמת חורמה בשימוש בנשק במגזר הערבי. מה שמעלה את השאלה האם הפעלת יחידת המסתערבים של מג"ב, שעד כה היינו רגילים לשמוע על פעילותה בשטחים כנגד מי שמוגדרים כאויבים, היא אכן חלק מאותה מלחמת חורמה, חלק מהארסנל שהמשטרה מפעילה? האם חמושים במגזר הערבי שפוגעים בילד בן שלוש מתכנסים לתוך ההגדרה הזו? ואיפה עובר הגבול? או אם רוצים - מי קובע איפה הוא עובר, והאם אנחנו סומכים על מקבלי ההחלטות בעניין הזה?
במילים אחרות: האם יכול להיות שהגענו למצב שבו נמחקות רזולוציות של טעם אישי, שבו חומרת הפשיעה ברחוב הישראלי, כמו היקף האלימות הנוראה, אכן לא מותירים ברירה אחרת?
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
