אחיו ודודו של אילן, מחוץ לבית הקרובים ברעננה
(צילום: עידו ארז)
"אני מרגיש נורא. טיילנו אתמול בצפון והוא הוריד אותי ברכבת כדי שאסע ללימודים שלי. הוא נסע לחתונה של ידידה שלו – ובדרך היה הפיגוע". כך סיפר אחר הצהריים (יום ג') גבריאל גנלס, אחיו הקטן של אילן שנרצח אמש בפיגוע הירי בצפון ים המלח. אילן, בן 26 במותו, היה אזרח ישראלי-אמריקני שהתגורר בימים אלו בארה"ב והגיע לארץ לביקור עבור החתונה שנערכה אתמול. משפחתו בחרה לקבור אותו כאן בארץ, אליה התכוון לעלות בעתיד. הוריו ואח נוסף שלו עושים כעת את דרכם לארץ, והוא ייטמן מחר בשעה 13:00 בבית העלמין ברעננה. את השבעה תעשה המשפחה בארה"ב.
ברעננה מתגוררים דודיו של אילן, ובביתם הוא נהג להתארח רבות במהלך ביקוריו התכופים בישראל. בני המשפחה התאספו אחר הצהריים מחוץ לבית וסיפרו כאמור כי אתמול, שעות לפני הפיגוע, טייל אילן עם אחיו גבריאל בצפון עם רכב שכור, בגן הבהאים בעכו ובבריכת המשושים ברמת הגולן, שם הצטלם לסלפי עם אחיו שהתברר כתמונה האחרונה שלו. לאחר מכן הוריד את אחיו בתחנת הרכבת בבית שאן. הוא המשיך לנסוע לחתונה שנערכה במעלה החמישה, אבל המסע הזה נגדע ליד צומת נבו בכביש 90 – כשחוליית מחבלים ירתה לעברו מרכב נוסע.
צוות מד"א פינה אותו לבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, אך שם נקבע מותו תוך זמן קצר. החוליה עצמה המשיכה בירי לעבר רכבים נוספים בצומת בית הערבה, ולאחר מכן הציתו המחבלים את רכבם באזור מנזר סנט ג'ורג' ונטשו אותו. הם נמלטו ברכב אחר לכיוון מחנה הפליטים עקבת ג'בר שליד יריחו. בדרך נתקלו בכוח משטרה שירה לעברם וככל הנראה אחד המחבלים נפצע. המצוד אחר המחבלים נמשך גם כעת, במקביל למצוד שמתנהל אחרי המחבל שרצח שלשום את האחים הלל ויגל יניב בחווארה.
גנלס גדל בעיירה ווסט הרטפורד שבקונטיקט למשפחה ציונית נלהבת והתחנך בבתי ספר אורתודוקסיים מודרניים. הוא היה תלמיד מצטיין בתיכון והתנדב בארגוני רווחה יהודיים. בכתבה שנכתבה עליו בעיתון מקומי ב-2014 סיפר גנלס שהוא מתכוון לדחות את ההרשמה לאוניברסיטת מישיגן ואת הגיוס לצבא האמריקני כדי לגור שנה בישראל. התקופה הזאת נמשכה מעבר למתוכנן, גנלס התאהב בישראל ובסוף התגייס לצה"ל. לאחר שירותו הצבאי חזר גנלס לארה"ב בשנת 2018 כדי ללמוד תואר ראשון במדעי המוח ופיתוח בר-קיימא באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
בשיחה אחר הצהריים עם התקשורת מחוץ לבית הדודים ברעננה סיפרו בני המשפחה כי הוא התכוון לעלות ארצה לאחר הלימודים. "חשבנו שיהיה נכון לקבור אותו בישראל, בגלל הקשר שלו לישראל. זה מה שהוא היה רוצה. זה הרגיש שזה מתאים", אמר האח גבריאל.
דודו של אילן, דב, סיפר כי לאחר שהגיע תחילה לישראל אחרי התיכון, עבור תוכנית לימודים, הוא "רצה להישאר ולהתחבר בארץ". לפני שהתגייס למד חמישה חודשים באולפן ושירת בתל השומר. לדבריו, הוריו של אילן לא חששו מטרור במהלך שהותו בישראל: "הם דאגו כמו כל הורה שגר רחוק מהילדים שלהם. הם רצו לתת לאילן לעשות מה שהוא מרגיש. הם לא ניסו להחזיר אותו לארה"ב ורצו לתת לו לתרום למדינה".
דודתו של אילן, טובה פרדמן-גנלס, סיפרה כי בני המשפחה תכננו בסוף השבוע הזה טיול משותף עם אילן לרגל ביקורו בארץ. לדבריה היא שלחה הודעות לכל בני המשפחה מראש ודאגה שתהיה נוכחות מלאה: "זה היה חשוב לאילן. תמיד כשהגיע לבקר בארץ היה לו חשוב שכל המשפחה תהיה יחד". אבל אז התקבלה ההודעה מאביו של אילן בארה"ב, שבישרה על הפיגוע. "זה פשוט בלתי נתפס", אמרה. "הוא גר כאן ארבע שנים, הרבה מזה כשהוא מסתובב על מדים, ודווקא עכשיו כשהוא מגיע לביקור בארץ הוא נהרג. כולנו בשוק. הוא היה בן אדם מיוחד, חכם, הייתה לו חשיבה יצירתית וייחודית".
בת דודתו של אילן, מאיה פרדמן-גנלס, מספרת שבבית ברעננה יש חדר שנקרא על שמו, "חדר אילן", שחיכה לו בכל פעם שהגיע לביקור – ועכשיו נותר שומם. "הוא היה בן-בית אצלנו. אנחנו המשפחה היחידה שלו פה בארץ והוא גר כאן מהרגע שעלה לארץ אחר התיכון והחליט שהוא רוצה להתגייס. הוא שירת בתפקידי מחשוב וממש התחבר לישראל. הלך לאולפן בשדה אליהו כדי ללמוד עברית וגם התנדב בקיבוץ. כל המוכוונות שלו הייתה לחזור. הוא יצר כאן המון חברויות, היה מגיע לבקר כל חופשה, בכל סמסטר, בכל חתונה. הוא היה נורא מסור לחברים ולמשפחה".
מאיה מציינת כי "כמה רגעים" לפני הפיגוע הספיק אילן לדבר עם אחותה, כיוון שהיה אמור לנסוע לישון אצלה בבאר שבע אחרי החתונה. "אנחנו לא מעכלים, עדיין חושבים שזה לא אמיתי", סיפרה בת הדודה. לדבריה ההחלטה שהמשפחה קיבלה על קבורה בארץ לא הייתה פשוטה: "ההורים שלו קיבלו החלטה שזה מה שאילן היה רוצה, למרות שזה מאוד רחוק להם וכבר באותו יום של ההלוויה הם יחזרו לעשות שבעה בארה"ב. זה לא קל להם, אבל הם הרגישו שזה מה שהוא היה רוצה. אחרי שהוא היה פה שנה הוא פשוט התאהב, ואנשים התאהבו בו. הוא היה מצחיק עם חוש הומור, ומאוד מאוד משפחתי. תמיד דאג שכולנו ניפגש ביחד והיה מביא לנו דברים לארץ. הוא נורא אהב לטייל, בחור מאוד סקרן, תמיד שאל שאלות, על ישראל ועל תרבויות ועל אנשים. צחקנו שהוא צריך להיות כתב. מי היה מדמיין שדבר כזה יקרה, שהכול ייגמר בפיגוע".
