כולם שואלים אותי האם גם השנה, ב-10 ביולי, ביום הזיכרון לציון מבצע צוק איתן, נעמוד שוב מחוץ לטקס, נפגין ולא ניכנס פנימה? בפעם השמינית יעמדו שם, בהיכל הגבורה שבהר הרצל, נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, ויישירו מבט אל ההורים השכולים שילדיהם נהרגו בחום יולי-אוגוסט .2014 הם ידגישו את ההקרבה של הצעירים ואת ההבטחה שלהם, המנהיגים, כי הם עושים הכל כדי שקורבנם לא יהיה לשווא.
ההורים, המעטים שעוד באים, יזקפו גו. רק משפחה אחת, המשפחה שלי, נשארת בחוץ ונאבקת להביא את סגן הדר גולדין מסיירת גבעתי, ואת סמ"ר אורון שאול מגולני מידי חמאס. הנואמים הנכבדים, הקוראים מהדפים הריקים שהכתיבו להם דובריהם, אינם חשים כלל את מילותיהם הנזרות לרוח. הלוחמים, בסדיר ובמילואים, יודעים כי שניים מחבריהם זרוקים עדיין אצל האויב. משנה לשנה הביזיון רק הולך וגדל, כשנחשף שוב חוסר הנכונות המוחלט של ממשלות ישראל להביא את החיילים שהם שלחו לשדה הקרב.
מעל כולם עומד גבוה ומרשים שר הביטחון, רב-אלוף בני גנץ, רמטכ"ל צוק איתן, שהוביל לשם את החיילים המצטיינים הדר ואורון, ונושא באחריות לזיהום אחד הערכים המרכזיים של צה"ל, ערך הרעות. אין טעם להסתיר יותר, ההיסטוריונים תיעדו, המשפטנים חקרו ופירסמו. העלמת העוולה תחת הכותרת "סודי", בימים כאלה של מאבקים פוליטיים, על ידי אנשים שהם פוליטיים ולא חיילים - היא פתטית ונבזית.
במבצע צוק איתן סימן הרמטכ"ל גנץ את מתחמי בתי החולים והמרפאות ברצועה כאתר רגיש שאסור בכניסה. הצבא בפיקודו, בשנת ,2014 נערך שלא להגיע אליהם בשום אופן. כתוצאה ישירה מכך, הכוחות שיצאו לחלץ את מפקדם הפצוע, סגן הדר גולדין, לא נכנסו לבית החולים אל-נג'אר בפאתי רפיח, למרות שהיה להם בסיס להניח שהחוליה שחטפה אותו נמצאת בדרכה אליו.
התקפת החילוץ חניבעל שאותה יזם ועליה פיקד מפקדו של הדר, מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר וינטר, נעצרה לפני בית החולים. כוחות גבעתי, הצנחנים והשריון והכוחות המיוחדים והמובחרים שבעולם, שהיו שם כולם, לא נכנסו למקום כדי לחלץ את חברם.
אירוע החטיפה החל ביום שישי, 09:00 בבוקר. בשעה 09:45 נכנס איתן פונד הגיבור למנהרה בעקבות הדר. מאז, במשך 38 שעות, עד מוצאי שבת בשעה ,23:00 כשהדר הוכרז כחלל - לא חילצו חיילי צה"ל את רעם, חברם לנשק. "שמחה, לא היה צריך כוחות מיוחדים, לא היה צריך כלום", אמר לי בזעזוע אחד המג"דים שהיה באזור, כשנודעו לו הפרטים. "לא היה מולנו אויב".
אבל לא רק שהכוחות לא נכנסו לבית החולים להביא את הדר, במתפ"ש (מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים) אף העבירו רק יומיים אחר כך לבית החולים הזה גנרטור לחשמל. אהבה מקודשת בדם.
ההחלטה שהרגה את האתוס
עשר שנים לפני צוק איתן, שנת ,2004 כוחות צה"ל עדיין ברצועה, התפוצצות הנגמ"שים בציר פילדלפי. פעמיים. תא"ל שמואל זכאי, מפקד האוגדה, סיפר בשיחה איתי שקיבל שיחת טלפון ופקודה מראש הממשלה אריק שרון: אתה המפקד בשטח – אתה מביא את כולם. חיים או מתים! כך אמר לי זכאי כשקולו רועד. מכעס. שניים מהמפקדים שהביאו אז, ב-,2004 את החיים ואת המתים - מפקד גדס"ר גבעתי ומפקד פלס"ר גבעתי, היו גם ברפיח עשר שנים אחר כך. שניהם לא הביאו את הדר.
בראיון לבן כספית, במארס ,2005אמר זכאי: "כולנו הבנו פתאום שאנחנו מעצבים את האתוס של צה"ל, את הידיעה שתמיד, אבל תמיד, נחזיר את החיילים הביתה, חיים או מתים. ואתוס לא נבנה במילים אלא ממעשים בשטח".
בשנת 2014 הרג רב-אלוף גנץ את האתוס, כשהבהיר שבתי חולים ומרפאות נמצאים מחוץ לתחום הלחימה. מפקד חטיבת גבעתי, שעיטר במו ידיו את הדר רק ארבעה חודשים לפני כן כקצין מצטיין של החטיבה - לא נכנס לבית חולים כדי להביא אותו, ומפקד השייטת שהיה שם עם כוחותיו, לא קיבל את ידיעות המודיעין. מפקד בכיר אחר שיכול היה להפעיל את כוחותיו המעולים, נשלח להביא מסכות לנשימה מתחת לקרקע. אף אחד מהם לא הלך להביא את הדר.
האתוס נהרס, המעשים הרסו את המילים, ואף נאום נבוב של שר הביטחון בהיכל הגבורה של חללי צה"ל לא יבנה אותו מחדש. רק מעשים. רק הבאת החיילים הביתה. כי רעות שכזאת לעולם, לא תיתן את ליבנו לשכוח.
38 השעות האבודות
איך זה קרה? פחות חשוב. איך מתקנים – זאת השאלה.
במוצאי שבת, לפני שמונה שנים, הרמטכ"ל גנץ לא בא אלינו הביתה. הוא שלח את ראשת אכ"א, האלופה אורנה ברביבאי, שהבטיחה: אנחנו ערבים להביא את הדר לקבורה. שמונה שנים מוכיחות כי היו אלה מילים ריקות. כשהרמטכ"ל גנץ ביקר אותנו סוף-סוף, הוא הביא איתו מכתב על סגן הדר גולדין שנהרג. מכתב רשמי, עם סמל צה"ל. לא היה כתוב שם כלל שהדר נמצא אצל האויב ושצה"ל התחייב להביאו לקבורה. החזרנו לו את המכתב ואמרנו לו שאנו לא מקבלים ממנו שום מסמך רשמי שהעובדות לא כתובות בו. לקח את המכתב והלך. תיקן. מישהו אחר הביא את המכתב המתוקן בשמו. אמרתי אז למשפחה שבהתחשב בעברו ובאופיו של גנץ, צריך לחכות לרמטכ"ל הבא.
הרמטכ"ל הבא היה גדי איזנקוט, איש גולני. הוא בא אלינו הביתה בשבוע הראשון לכהונתו והסביר בכנות כי כסגן הרמטכ"ל, ישב בבור בעת אירוע החטיפה. "אמרתי", סיפר איזנקוט, "שבשום פנים ואופן לא יחזור מקרה גולדווסר ורגב!" אני ומשפחתי לא נשכח משפט זה לעולם.
איזנקוט (ועוד אחרים) נושאים כצלקת את מלחמת לבנון השנייה אליה יצאנו כזכור בעקבות חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, אחרי שראש הממשלה אהוד אולמרט הגדיר אותה כמבצע להשבת החיילים. לא נכביר מילים כאן על המלחמה
ההיא, כישלונותיה והצלחותיה. עבור איזנקוט, התמשכותה נבעה מהעובדה שהמטרה שנקבעה לה הייתה השבת החיילים. החלטתו כי "לא יחזור מקרה גולדווסר ורגב" בצוק איתן, נבעה מתחושת הבטן שלו ולא מראייתו המקצועית, ולכן כולם אצו רצו להכריז על הדר כחלל, ובכך הפקירו אותו במשך 38שעות, לא חילצו אותו גם כשידעו שהוא פצוע, והם אלה שהגדירו בסוף המבצע ההוא כי "השבת הקצין לא תהיה תנאי להפסקת האש".
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאחיו עשה מרחק של אלפי קילומטרים כדי להביא חטופים, שר הביטחון משה בוגי יעלון שבגיל 19 חילץ חיילים חברים משדה הקרב והשיב אותם לכפר-סבא, ראש השב"כ יורם כהן שבמו ידיו שיחרר 1,027 מחבלים, כולם החליטו ש"השבת הקצין החטוף לא תהיה תנאי להפסקת האש", ומאז זיהמו את ערך הרעות עד כדי כך ששום דבר אינו תנאי להשבת הקצין החטוף. לא חומרים דו-שימושיים, לא בניית תשתית ביוב בעזה, לא הכפלת שעות החשמל, לא שחרור סיטונאי של מחבלים (142 עד תחילת שנת ,(2022לא מסירת מאות מיליוני דולרים קאטריים, לא מכשירי הנשמה בתחילת הקורונה, לא חיסונים נגד קורונה, לא הכנסת עשרות אלפי פועלים לישראל, לא העברת תקציבי הדלק לידי חמאס. אהבה מקודשת בדם, האם תשובי בינינו לפרוח?
הוויתור בשומר החומות
הפחדנות הזו מחמאס היא ההוכחה לתבוסה שארגון הטרור הנחיל למקצועיות הצבאית, לאומץ הישראלי ולרעות שנשאנו בלי מילים. המייצג שלה בשנים האחרונות, גבוה מעל כולם, הוא בני גנץ.
בשנת ,2018בשלהי כהונתו, הבין איזנקוט את הכישלון המחפיר, ולכן יזם פגישה של ראשי מערכת הביטחון, ראש אמ"ן היימן, ראש המוסד יוסי כהן וראש השב"כ נדב ארגמן. הפגישה הזו הולידה את המסמך שהודלף לפני כמה חודשים ובו הצעה לראש הממשלה נתניהו לנצל את התקופה, חום יולי־אוגוסט ,2018 כדי להביא את החיילים, הדר גולדין ואורון שאול ואת האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד חזרה לביתם. איזנקוט ניסה לתקן את שהחמיץ בכהונתו, ראש השב"כ ניסה לתקן את המחדל באותו 1 באוגוסט נמהר, ואת ההתעלמות הטוטאלית של השב"כ מהחיילים שאצל חמאס, במאמץ להביא להפסקת אש עם ארגון טרור. ראש המוסד הסביר לנו תמיד כי לנוכח המשבר הכספי בעזה והציפייה כי הקטארים יכניסו את המשכורות לאנשי חמאס, יש לכרוך את הכנסת הכסף עם הדרישה להביא את חיילינו. יותר מכך, על הפרק עמדה "ההסדרה" אותה יזם נתניהו באותה עת, שגם אותה יש לכרוך עם שובם של החיילים.
המסמך נוסח וראש הממשלה נתניהו התעלם ממנו לחלוטין. בתחילת ספטמבר, שבוע אחר כך, ראש הממשלה נתניהו נפגש איתנו ועם משפחת שאול והבטיח שהוא מתנה את ההסדרה עם השבת החיילים. אמרנו לו אז שאנחנו לא מאמינים לו ולכן טרח ופירסם באופן רשמי מסמך שכולו שקר: "ראש הממשלה אמר למשפחות שלא תהיה הסדרה ברצועת עזה בלי השבת הבנים" (הודעה לעיתונות, לשכת ראש הממשלה, 2 בספטמבר, .(2018
היום, לאחר ההדלפה, אנחנו יודעים שהיה זה שקר נבזי, אבל מעניין מה חשבו אז שני המזכירים הצבאיים שהיו באותם ימים בחפיפה, תתי־האלופים טולדנו ובלוט. אחד מהם, או שניהם, ידעו כי המסמך של ראשי מערכת הביטחון נזרק לפח, וראש הממשלה משקר ביודעין למשפחה. הוא לא מתנה את ההסדרה בהחזרת החיילים, ולא בכסף הקטארי שמתחיל להגיע אז לחמאס, במזוודות.
במשך שבע שנים ארוכות, מנע ראש הממשלה נתניהו את השבת הבנים. שר הביטחון גנץ חייב היה לתקן את התקלה הזו. במערכות הבחירות שניהל במשך שנתיים התעלם מכך. מאז שהפך לשר הביטחון, לא הורה להביא את חייליו. ויתר עליהם בזמן שומר החומות – מבצע שנוהל נגד אותו אויב, באותו מקום שבו נטש אותם. לאחרונה ויתר גם על האמצעי היחיד שהשאירה המדינה לעצמה מאז צוק איתן כדי להשיב את חייליו הביתה – הכנסת פועלים מעזה. מספר הפועלים הולך וגדל, ושר הביטחון בני גנץ, רמטכ"ל צוק איתן, בשום אופן לא כורך או מתנה אותו בהשבת החיילים שלו. לראשונה מאז צוק איתן הוא מאפשר גם ביקור של 400 עזתים בירושלים, כלומר בהר הבית וביקורי 500 משפחות בישראל. וכל זה כשלרגליו שוכב מדמם בני, סגן הדר, אותו הפקיר במשך 38 שעות כשידע שהוא פצוע, וכעת שמונה שנים כשהוא חלל.
הדוגמה של ליפקין־שחק
בשנת ,2000כמפקד אוגדה, נמנע תת־אלוף גנץ לפקוד על הכוחות שהיו נכונים לקריאתו, לצאת להציל את מדחת יוסוף המדמם בקבר יוסף. בתור המפקד הבכיר בשטח, הוא היה צריך אז לתת את פקודת "כתונת פסים" לחלץ את הכוחות הנצורים ולהציל את הפצוע, עוד לפני שהגיעו הרמטכ"ל, אלוף הפיקוד, ראש השב"כ והחליטו לסמוך על מפקד המחבלים שיציל את חיילי צה"ל.
כחייל צעיר בגדוד הנח"ל המוצנח השתתף גנץ בשנת 1978במבצע שלכת, שמפקדו היה אל"מ ליפקין־שחק. במהלך המבצע שבו פוצצו הכוחות בתי מחבלים, נלכדו ונהרגו שני קציני צנחנים, ניר זהבי ויפתח עין. המפקדה האחורית פקדה על ליפקין־שחק לסגת, כי נצפו כוחות אויב הנעים לעבר כוחותינו. ליפקין־שחק התעלם והורה לכוחותיו לא לצאת עד שהם מביאים איתם הביתה את כל החיילים, החיים והמתים. הצנחנים נשארו שם עד שחילצו את החללים והביאו אותם הביתה, לישראל.
ליפקין־שחק יישם כאן את המורשת שספג כמ"פ בגדוד .890 במבצע חץ שחור בפברואר ,1955יצאו גיבורי הגדוד לפעולת תגמול בעזה. הכוחות טעו בדרך, ומפקדם סופפו (סעדיה אלקיים), נהרג. לוחמי 890 קיבלו אז שתי החלטות שעיצבו את צה"ל. האחת שמשלימים את המשימה, השנייה שמחזירים את הפצועים והחללים לארץ. הם עשו זאת בתנאים קשים ביותר. זו הסיבה שאנחנו, אנשי מסדר הדר, עומדים באנדרטה שבנו לוחמי גדוד 890לדורותיהם בגבול העוטף. אנו עומדים שם מזה 219 ימי שישי ברציפות. לציין את המופת הזה. המופת שמ"פ 890 ליפקין־שחק עמד בו, שמג"ד 890בני גנץ לא עמד בו. ולא עומד בו.
לכן, תביעתי היא מהרמטכ"ל היום אביב כוכבי, שיביא את חייליו בתנאים שאנו נכתיב לחמאס ושיטהר את צה"ל מהכתם שדבק בו. את הדרישה אני מפנה כמובן גם לראש הממשלה יאיר לפיד, להציל את הערבות ההדדית העומדת בבסיס מערך החיים של החברה הישראלית ביחסה לצבא, צבא העם המגן עליה.
מלשכת שר הביטחון לא נמסרה תגובה לדברים.
