נעם צור, בן 19, יתגייס בעוד יומיים לחטיבת הצנחנים. נעם, כמו כל חייל, רואה בגיוס התחלה חדשה ומרגשת, אבל בשבילו הוא מסמל גם המשכיות משפחתית. נעם בחר ללכת בעקבות סבו, רס"ן דובי שמיר ז"ל, ודודו, סרן ערן שמיר ז"ל – שניהם חללי החטיבה האדומה. "מאז ומתמיד היה לי ברור שאני מתגייס לצנחנים", הוא אמר, "גדלתי על מורשת הצנחנים, על הסיפורים, וידעתי שאני רוצה להמשיך את דרכם".
רס"ן דובי שמיר ז"ל נפל לפני 45 שנה כששירת כסמג"ד החטיבה במילואים. הוא הותיר אחריו אישה, הדסי, בת, דקלה, ושני בנים, אלישע וערן – שניהם התגייסו לצנחנים בעקבות אביהם. לפני 25 שנה, בהיותו סגן מפקד סיירת הצנחנים, נפל סרן ערן שמיר ז"ל במבצע "מרכבות האלים" צפונית לרצועת הביטחון בלבנון, כשהיה בן 22 בלבד.
את שניהם לא זכה נעם להכיר, אך מורשתם נטועה עמוק במשפחה. "כולם עם כומתות אדומות", הוא שיתף, "אחי, שקרוי על שם דוד שלי, משתחרר בימים אלה משירות קבע בחטיבה. כשהחלטתי להתגייס לצנחנים, המשפחה שלי הגיבה בשמחה והתרגשות, אבל גם עם חששות".
המשפחה הקימה לזכר דובי וערן את מצפור שמיר על רכס הגלבוע. רק לפני כשלושה חודשים אלמונים השחיתו את האתר, כפי שפורסם ב-ynet ו"ידיעות אחרונות", והמונים התגייסו ותרמו לשיקומו.
נעם ייקח עימו ללשכת הגיוס את הכומתה והחגורה של דודו, מכתב ששמר – ומשפט. "ערן כתב מכתב לבן הדוד שלו שהתגייס גם הוא לצנחנים. הוא כתב שם שתמיד יזכור שהחברים הם הנכס הכי יקר לחייל, שעם חברים טובים אפשר לעבור הכל. ערן עשה שנת שירות לפני הגיוס, גם אני בחרתי ללכת בדרך הזאת, ראיתי בזה המשכיות שלו. היה לו משפט קבוע – 'תמיד יהיה הר גבוה יותר לטפס עליו', ואני לגמרי מזדהה עם זה".
מהסיפורים על סבא הוא למד על אנושיות, ועכשיו, לקראת הגיוס, הוא מקווה לדעת להסתכל על הצוות תמיד. "החברים קראו לו 'כותל מערבי' כי הוא היה מקשיב לכל הבעיות שלהם וכותב בפנקס כל בקשה. הוא מאוד אנושי. ולשם אני מכוון, להיות ככה בדיוק. אני מרגיש שאנחנו מכירים דרך הסיפורים, אולי אני אפילו דומה להם במידה מסוימת".
בנו של הקצין המוערך הולך בדרכו: "הגשמת חלום"
סא"ל ספא עז אלדין ז"ל נהרג בחודש יולי מפגיעת רכב בעיר מרר, בעת שחצה את הכביש בצאתו מחתונתה של קרובת משפחתו. ספא, קצין מוערך במערך המתפ"ש, שירת כראש מינהלת התיאום והקישור בעוטף ירושלים. הוא הותיר אחריו אישה, סנאא, ושלושה בנים – ג'לואן, חוסיין ותיראן.
ג'ולאן, בנו הבכור, יתגייס בעוד כשבוע וחצי ליחידה שבה שירת אביו. "בהתחלה רציתי להתגייס ליחידת הכלבנים במג"ב, ואחרי שירות החובה תכננתי להמשיך למתפ"ש בקבע. אבל אחרי הטרגדיה שפקדה אותנו החלטתי להגיע ישר למקום שאבא היה בו", הוא שיתף, "אני אתן הכל כדי להצליח ולהמשיך את הדרך של אבא, שהיה איש של שלום, שהקנה לנו ערכים שהיו חשובים לו כמו כבוד הדדי ואהבת המדינה. מבחינתי זו הגשמת חלום. אני רואה בהגנה על המדינה זכות גדולה".
הנכונות להגן על המולדת החלה להשתרש במשפחה עוד לפני הגיוס של ספא ז"ל. גם הוא התגייס בעקבות אביו, שהיה אל"מ ומראשוני המפקדים בגדוד "חרב", בו שירתו חיילים בני העדה הדרוזית. ג'ולאן סיפר שנהג לדבר עם אביו על השירות הצבאי הקרב: "הוא רצה שאהיה לוחם, ושאתגייס למתפ"ש אחרי זה. בכל שיחה, אמרתי לו שהוא הדוגמה האישית שלי ושאני רוצה להגיע לדרגה שלו. הוא אמר – 'אתה תהיה יותר טוב ממני, תגיע יותר רחוק, אני מאמין בך'. הוא חינך אותי לעבודה קשה ואמר שמה שאדם קוצר את מה שהוא זרע".
ג'ולאן ייקח לצבא כמה מחפציו האישיים של אביו, כמו הדיסקית שהייתה על צווארו. את המוטו של ספא, 'קודם אנחנו ואחר כך אני', הוא לא יישכח. "המשפט הזה חרוט לי על הגוף, אבל יותר מכך, הוא חרוט לי בנשמה. אבא שלי היה איש שנגע בכולם, דאג לכולם, למשפחה ולפקודים שלו, והכל הוא עשה בענווה. תמיד אהיה גאה בו על זה".
סנאא, אמו של ג'ולאן, הקשיבה לדבריו והתמלאה גאווה. "אני רואה שהוא יכול להמשיך את דרכו של ספא, זה מחיה אותו מחדש", היא אמרה, "הוא חינך אותו להיות אנושי ולאהוב את הארץ. הם דומים באופי, שניהם שואפים למצוינות. אלה ילדים שחיו עם אבא מסור שעובד מסביב לשעון, אבא שהשריש בהם ערכים, אדם מאוד ייחודי – ואני רואה כמה זה השפיע עליהם".