בית החולים רמב"ם בחיפה עדכן הבוקר (יום רביעי) כי ילדה בת 11, שהוגדרה כפצועה הקשה ביותר מנפילת הטיל במג'דל שמס, שבה אתמול להכרה מלאה - ומוגדרת כעת כפצועה בינונית.
קאי מרעי, לפי בית החולים, אושפזה עם פציעת ראש קשה מאוד, ומצבה השתפר במהירות "שהפתיעה את הרופאים". היא נפגעה מרסיסים בראשה ונותחה בליל הפגיעה על-ידי מנהל יחידת נוירוכירורגיה ילדים פרופ' מוני בניפלא במשך שעות ארוכות.
היא תישאר מאושפזת לעוד כמה ימים בבית החולים רות לילדים ברמב"ם. בבית החולים מאושפז ילד בן 12 נוסף שנפצע באירוע, שמצבו מוגדר כעת קל והוא צפוי להשתחרר בימים הקרובים לביתו.
הייפה מרעי, אמא של הפצועה, סיפרה שעדיין קשה לה לדבר על אסון שאירע. "מלבד הפציעה הקשה מאוד של בתי, אני גם מורה בבית הספר במג'דל שמס, מלמדת בכיתה שבה נהרגו ילדים רבים באסון ונפצעו ילדים נוספים". היא הוסיפה: "אני מודה לצוות הרפואי שהציל את חיי בתי שמצפה לה עוד שיקום ארוך , ומודה לכל אזרחי ישראל שתמכו ועזרו והתפללו להחלמת הילדים".
12 ילדים ובני נוער נרצחו מפגיעת הרקטה ששיגר חיזבאללה לפני כשבועיים, שפגעה במגרש הכדורגל במג'דל שמס. האסון הקשה גבה את חייהם של פג'ר ליית אבו סאלח (16), אמיר רביע אבו סאלח (16), חאזם אכרם אבו סאלח (15), ג'ון וודיע אבראהים (13), איזיל נשאת איוב (12), ויניס אדהם ספדי (11), יזן נאיף אבו סאלח (12), אלמא אימן פכר אלדין (11), נאג'י טאהר חלבי (11), מילאר מעדאד אלשעאר (10), נאזם פאחר סעב (14) וג'יפארא אבראהים (10).
בריאיון ל-ynet סיפר אתמול אדם ספדי (50), חובש בכיר במד"א, כיצד איתר את בתו הקטנה ויניס אדם ספדי בת ה-11 בין הגופות. "איך שנכנסתי למגרש ראיתי את הילדה שלי ואת חברה שלה, שוכבות על הקרקע. הסתכלתי עליה, הגוף שלה היה שלם אבל היא חטפה פגיעת ראש שלא השאירה לה שום סיכוי. התכופפתי לכיוונה, שמתי יד על החזה שלה וביקשתי ממנה שתסלח לי".
האב שיתף את חוויותיו הקשות ממקום של אבא ושל חובש בשירות הצלה: "אני חובש בכיר במד"א כבר 17 שנים. מה כבר לא ראיתי? ראיתי הכול, אבל מי יכול היה בכלל לדמיין שאראה את הבת שלי בכזה מצב שאפילו החובש הבכיר שאני, לא יכול להציל אותה".
מאז האסון, מגרש הכדורגל במג'דל שמס הפך למקום עלייה עבור הורי הנרצחים וחבריהם. איבראהים אבראהים, אביו של ג'יפארא בן ה-10 שרק 30 שעות אחרי פגיעת הרקטה עודכנה משפחתו שהוא בין הנרצחים, סיפר ביום ראשון בשיחה עם ynet על הרצון והכוונה להמשיך בחיים, לצד תקווה לשקט והפסקת המלחמה. "ביום הראשון אמרתי לבני הקטן 'לך לשחק במגרש'. נשמותיהם של הנרצחים נמצאות כאן, במגרש הזה, ואנחנו צריכים להמשיך להגיע לכאן כדי להמשיך להגשים את החלומות של כל הנרצחים", סיפר בכאב.