استحکام بخش امنیتی ما همواره زیربنای اصلی جمهوری اسلامی بوده و این امر در یک سال گذشته آسیب دیده است.
המשפט הזה נחת כרעם ביום בהיר על מסדרונות השלטון בטהרן, וחולל סערה רבתי. הוא נאמר בשיחת טלפון בין הכתבת לענייני איראן של ה"ניו-יורק טיימס", פרנאז פאסיחי, לבין מוחמד עלי אבטהי, סגן נשיא איראן לשעבר.
"פרצות האבטחה בתוך איראן וההיקף העצום של המבצעים של ישראל באמת הצליחו לערער את ארגון הביון החזק ביותר שלנו", הוא אמר. ואז הוסיף את משפט המחץ, שהבהיר יותר מכל את התחושה בצמרת השלטון בטהרן: "חוזק מערכת הביטחון שלנו היה תמיד סלע הקיום של הרפובליקה האיסלאמית, והוא נפגע בשנה האחרונה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
דבריו של סגן הנשיא לשעבר פורסמו לפני כשבועיים בכתבה נרחבת ב"ניו-יורק טיימס" (שגם הח"מ היה חתום עליה), אשר עסקה בזעזועים האחרונים שפוקדים את השלטון באיראן בעקבות פעולות שמיוחסות למודיעין הישראלי במדינה. מדובר בציטוט מאוד לא שגרתי: בניגוד לאמירות הקבועות של הבכירים באיראן, לפיהן ישראל היא שסופגת מהלומות קשות, הנה בא אדם בכיר מאוד ומודה שבמלחמה החשאית בין המדינות, איראן מפסידה בנוקאאוט. לפחות בינתיים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבטהי מזוהה עם הזרם בשלטון הנחשב מתון יחסית, המכונה בידי חלק מהאיראנים "רפורמיסטים". הוא היה סגנו של הנשיא ח'אתמי, שניסה לחולל שינויים מסוימים ברפובליקה האיסלאמית, עד שנבלם בידי השליט הרוחני הכל יכול, עלי ח'אמנאי. בעבר נעצר, אחרי שטען כי הבחירות שבהן זכה אחמדינג'אד זויפו. כשהועמד לדין, נראו עליו סימנים ברורים של עינויים. הוא נשפט לשש שנות מאסר, אך שוחרר אחרי זמן קצר, ומאז המשיך בפעילות ציבורית בטהרן, אם כי בפרופיל נמוך יותר.
אבל משהו גרם לו לשנות שוב כיוון, ולומר דברים שבטהרן אסור להשמיע. "התמודדות עם האיום מישראל מצריכה מנהיגות חדשה", הוא אמר בריאיון, "וכתיבה מחדש של האסטרטגיות ושל נוהלי הפעולה".
אבטהי אינו מקורב למשמרות המהפכה או למנהיג ח'אמנאי, אך הוא נמצא בקשר הדוק עם בכירים בשלטון ועבור חלק מאנשי מסדרונות הכוח המסועפים של טהרן, נחשב לבשר מבשרם. לכולם ברור כי יש כאן שתי אופציות: או שאבטהי, שכאמור כבר קיבל שיעור כואב ממשמרות המהפכה, הפך לפתע לטיפש גמור; או שהוא אדם שחרד לעמו, ומבין שהפעולות שישראל מבצעת, או שמיוחסות לה, מערערות את היסודות שעליהם נשען השלטון האיראני הנוכחי, ושהם כבר מעורערים מספיק כדי לדבר על כך. במערב נוטים לעבר האפשרות השנייה.
סגן נשיא איראן לשעבר אבטהי: "חוזק מערכת הביטחון שלנו היה תמיד היה סלע הקיום של הרפובליקה האיסלאמית, והוא נפגע בשנה האחרונה". איך מעז אדם כל כך בכיר, להודות שבמלחמה החשאית עם ישראל, כרגע ידה של איראן על התחתונה?
ואכן, זו הייתה שנה אינטנסיבית במיוחד באיראן. שלל התנקשויות מסתוריות בבכירים במנגנוני הצבא והביטחון האיראני; מקרי מוות בלתי מוסברים של מדענים; מתקפות עלומות על מתקנים חשאיים; פרסומים מביכים ברחבי העולם, וזו רק רשימה חלקית. גם אם רק חלק מהפעולות שמיוחסות לישראל בוצעו על ידה, אין ספק שמלחמת הצללים של ישראל נגד איראן (ולהפך) עלתה בשנה האחרונה מדרגה, והתחושה שאותה אבטהי ביטא באותו ציטוט נדיר ומאוד לא שגרתי, איננה שלו בלבד.
ועוד דבר חשוב: מהדרך שבה איראן מתנהלת בשנה האחרונה, אפשר ללמוד המון על איך באמת פועל מאחורי הקלעים מנגנון השלטון של טהרן; אבל, לא פחות מזה, גם על זה שבירושלים.
חוסיין טאאב היה מטאור פוליטי באיראן, האיש שהחזיק בכוח מטורף, ושיכול היה לחלום להגיע אפילו למשרד הנאה בלשכת נשיא איראן, שברחוב פסטר בטהרן.
טאאב, כיום בן 59, עמד בראש הגוף המכונה במודיעין הישראלי בקיצור החביב ארגמ"ן, ראשי תיבות של "ארגון המודיעין של משמרות המהפכה של הרפובליקה האיסלאמית של איראן". משמרות המהפכה הם באמת סלע קיומו של המשטר בטהרן, וארגון המודיעין של המשמרות נחשב לאחד מהגופים החזקים בכל מערכת הביטחון-צבא-מודיעין-משטרה-אכיפה במדינה.
טאאב היה ממונה על דיכוי כל זיק של מחאה או התנגדות פנימיים, ובנה לצורך זה מנגנון מודיעין ענק, משומן ואכזרי, כזה שאפשר להזכירו בנשימה אחת עם השטאזי והקג"ב. קשה להעריך כמה אנשים הוצאו להורג, נחטפו, עונו, חוסלו או נאסרו על פי פקודתו.
מה צריך לקרות בשביל שטאאב יסמן אזרח כאויב העם האיראני? כמעט שום דבר. הנה, למשל, סיפור אחד: איראן אולי לא נתפסת מיידית כמדינה שדואגת לחיי הטבע שבה, אבל לא מעט ארגונים כאלה פועלים שם. אחד ממובילי השינוי הוא הארגון הבינלאומי פנת'רה (Panthera, אין קשר ללהקת המטאל המפורסמת שנושאת שם דומה), העוסק בשימור חתולים גדולים הנמצאים בסכנת הכחדה ברחבי העולם. הארגון פעל במשך שנים בייעוץ ובסיוע לאנשי שמורות הטבע באיראן, לשימור הנמר הפרסי ובמיוחד הברדלס האסייתי, שכמעט נכחד, ושאוכלוסייתו האחרונה חיה באזור ההררי של איראן.
לכל הדעות, הקשר היה פורה עבור איראן. אלא שבתחילת 2018 נדהמו כמה מעובדי רשות הטבע האיראנית כשטאאב שלח את אנשיו לקחת אותם לחקירה בחדרי העינויים הידועים לשמצה של כלא אוויין. המשותף לעובדים הללו, מלבד הדאגה העמוקה למשפחת חתולי הפרא, הוא שחטאו בשיתוף פעולה עם פנת'רה.
לטאאב, ככל הידוע, אין סלידה אישית מברדלסים. אבל הוא החליט על המהלך המוזר בגלל שפנת'רה הוקמה על ידי תומס קפלן, מיליארדר יהודי מניו-יורק.
קפלן עצמו, שנחשב כמומחה לאיראן, היה גם המממן המקורי של United Against a Nuclear Iran, קבוצת תמיכה אשר צוינה על ידי ג'וואד זריף, שר החוץ דאז, כיריבה היעיל ביותר של איראן בעולם החיצון. כתוצאה מכך, קפלן מואשם באופן קבוע בידי התקשורת האיראנית הממשלתית כמקור עיקרי לרבים מתחלואי המשטר. הפראנויה הזו מתוגברת בגלל קשריו של קפלן בישראל, כמו גם באיחוד האמירויות הערביות ובסעודיה, שתי מדינות שהוא מקורב מאוד למנהיגים שלהן. ישנם כמה פקידים בכירים במזרח-התיכון שמגדירים אותו כ"לורנס איש ערב, הגרסה היהודית".
אף על פי שלא היו הוכחות כי פעילות שימור חיות הבר של קפלן וההסברה האנטי-גרעינית היו קשורות זו בזו, לטאאב לא היה אכפת. הוא רצה לנקום בקפלן, וסידר לעובדים התמימים ששיתפו פעולה עם פנת'רה סיבוב בלהות תחת ידיהם האמונות של מומחי העינויים בכלא אוויין.
בני משפחתו של קאבוס סייד-אמאמי, אחד מאותם עובדי רשות טבע אומללים, קיבלו טלפון מהכלא, שם נמסר להם כי יקירם הודה שהוא מרגל ציוני, ולאחר מכן התאבד. עדויות מתוך הכלא דיברו על עינויים קשים שעבר. להערכת גורמים המעורבים בנושא, הוא נרצח. שישה מעמיתיו נידונו לעונשים שנעו בין שש לעשר שנות מאסר.
זה לא סוף הסיפור. בספטמבר 2020 אירע פיצוץ במפעל להרכבת צנטריפוגות בנתנז, מרכיב חיוני בשרשרת הייצור של פרויקט העשרת האורניום של איראן. מי שנטל אחריות על הפעולה היה ארגון אופוזיציה שלא היה מוכר לפני כן, ולא פעל מאז. שמו של הארגון: "הברדלסים מהמולדת". השם, ככל הנראה, לא נבחר באקראי.
ואכן, הפיצוץ במפעל היה מהלומה עבור טאאב, ולא רק בגלל המשמעות הסמלית של שם הארגון. הוא אירע באמצעות שולחן ממולכד, שהוברח לתוך המתקן הרגיש. מישהו ייצר את השולחן, דאג להכניס אותו, למקם אותו, לספק לו חשמל, ואז להפעיל אותו. רק מעטים האמינו כי פעולה כה מורכבת יכולה להתבצע על ידי ארגון אופוזיציה שאיש לא שמע או ידע לגביו דבר.
אם צודק צוות משמרות המהפכה שחקר את האירוע בחשדות שלו, הפיצוץ הזה היה הישג משמעותי של המודיעין הישראלי, וכישלון נורא של ארגמ"ן בראשות טאאב, שאמור היה למנוע בדיוק את זה.
אבל למרות הפיצוץ הזה, עד לפני כמה חודשים היה נדמה שמעמדו של טאאב מבוצר והוא חסין מפני כל רע. הוא התקרב מאוד למוג'תבא ח'אמנאי, בנו של המנהיג הרוחני העליון, והכשיר את הקרקע להכתרת הבן, במקרה שהאב יפרוש או ימות.
במקביל, הרחיב את פעילות ארגמ"ן לפגיעה במתנגדי שלטון גם מחוץ לאיראן, תחום שבאופן מסורתי היה תמיד בטיפול כוח קודס, יחידה נפרדת של המשמרות. רק שאז החלה שנת הדמים של טהרן, וגם טאאב לא יימלט ממנה.
באוגוסט האחרון נפרצו מצלמות האבטחה של כלא אוויין, ותיעוד העינויים ותנאי הכליאה בו הביך מאוד את המשטר. האצבעות המאשימות הופנו שוב לארגמ"ן, שלא מנע את האירוע, ואחריו עוד שורה ארוכה של פעולות שיוחסו למודיעין הישראלי.
טאאב, שחש כי כיסאו רועד, החליט לעשות מעשה; הוא שיכנע את ח'אתמי להתיר לו לפעול במקום יחידה 840, כוח העילית של משמרות המהפכה שפועל בחו"ל, יחידה שלא הצליחה לייצר נקמה אפקטיבית בישראל. ככל הנראה השתמש טאאב בקשריו עם הבן מוג'תבא, ובאמצעותו הבטיח לאב: הישראלים מכים בנו, ואני אדאג שישלמו. בדם.
איש מוסד תיאר את חוסיין טאאב כ"חיה פצועה אחוזת תזזית, אשר מתוך חרדה עמוקה למעמדו אל מול המנהיג (ח'אמנאי), מנסה בטירוף עמוק להוציא בכל מחיר פיגוע נגד ישראלים בטורקיה ובמקומות נוספים". כשנכשל, הוא סולק
ח'אמנאי האב נתן אור ירוק, וטאאב הנחוש קרא לסגנו ואיש המבצעים שלו, חסן מוחקק, והטיל על יחידה 1500, הנחשבת לטובה ביותר של ארגמ"ן, את המשימה. כך נולדו ניסיון הפיגוע בישראלים בטורקיה, שתפס כאן כותרות ראשיות לפני כשבועיים.
במוסד זיהו את התוכנית וראש המוסד, דוד ברנע, ואנשיו בילו לילות ארוכים במסע לסכלו, לצד גורמים בטורקיה. אבל במקביל הם עשו עוד משהו: הם החליטו לסמן את טאאב. איש מוסד תיאר אותו כ"חיה פצועה אחוזת תזזית, אשר מתוך חרדה עמוקה למעמדו אל מול המנהיג (ח'אמנאי), מנסה בטירוף עמוק להוציא בכל מחיר פיגוע נגד ישראלים בטורקיה ובמקומות נוספים".
עוד הוסיף איש המוסד, שטאאב "ידוע באישיותו הקיצונית אשר איננה בוחלת באף אמצעי, מנסה בימים האחרונים לקדם פיגוע בישראלים תמימים בטורקיה, והוא עושה זאת מתוך מסע מטורף וחולני של מאבק על מעמדו בתוך הממסד הביטחוני האיראני".
המאמץ של טאאב לייצר פיגוע נגד ישראלים בטורקיה כשל, וגם גרם לנזק כבד ביחסים בין אנקרה לטהרן. עכשיו, כשהוא מסומן כאבי הכישלון, גם תחנוניו של החבר הטוב מוג'תבא לאביו לא עזרו. טאאב הודח לאלתר.
13 צפייה בגלריה
המאמץ האיראני שנכשל גרם לנזק כבד ביחסים בין אנקרה לטהרן. נשיא טורקיה ארדואן
(צילום: רויטרס)
במשמרות המהפכה ניסו להציג את פיטוריו כסוג של עלייה בדרגה - טאאב מונה לתפקיד חסר חשיבות של ממש בלשכת המנהיג - או כחלק מחילופי פיקוד טבעיים. אבל אז, בראיון עימו, הבהיר סגן הנשיא אבטהי שכל אלה שקרים, וכי מדובר בהדחה שהיא "הכרה מצד איראן" בכישלונו של טאאב להתמודד עם המודיעין הישראלי.
טאאב אולי לא עבר סיכול ממוקד, כמו חלק מחבריו, אבל עבר סיכול פוליטי.
לפני כמה חודשים, כך לפי כמה מקורות איראניים, נעצרו עובדים מתוכנית פיתוח הטילים של משרד ההגנה בחשד להדלפת מידע צבאי מסווג למודיעין הישראלי, לרבות שרטוטים מפורטים של טילים איראניים חדישים. על פי הפרסום ב"ניו-יורק טיימס", עמית מחקר של כמה מחברי הקבוצה הזו לקה בסוף מאי בקלקול קיבה מסתורי ומת בייסורים אחרי כשבוע. משמרות המהפכה עשו הכול כדי שהפרטים האלה לא יפורסמו, אך לשווא.
אבל הזעזוע הגדול ביתר התרחש כחודשיים אחרי מעצר הקבוצה, וגם הוא נותר עד לאחרונה חשאי. ביוני נעלם הגנרל עלי נאסירי, אחד מבכירי משמרות המהפכה ומי שעמד תקופה ארוכה בראש יחידת אנסאר, מערך אבטחת האישים של איראן, המקביל ליחידה 730 של השב"כ. גם הוא מבלה, מתברר, בחקירות, אחרי שנחשד כי הוא מרגל ישראלי.
נאסירי היה הממונה במשך תקופה ארוכה על ביטחונו האישי של המנהיג הרוחני העליון. לא קשה לדמיין מה חושב לעצמו ח’אמנאי: האדם הזה, שהיה אחראי על חייו, בילה אצלו בבית ודיבר עם משפחתו, הוא אולי בעצם הבוגד הגדול ביותר אי פעם במשטר האייתוללות.
נאסירי היה גם הממונה על האבטחה של מוחסיין פח'ריזאדה, ראש פרוייקט הגרעין האיראני, שעל פי דיווחים בתקשורת הבינלאומית, ישראל התנקשה בו בנובמבר 2020. אם הוא באמת מרגל של המוסד, יש בכך כדי להסביר לפחות חלקית כיצד ידע הארגון לאתר אותו ולהרוג אותו למרות המשמר הכבד שנאסירי עצמו הקים סביבו.
בעקבות המעצר של נאסירי הוחלפו עוד שורה של בעלי תפקידים, לרבות הממונה על אבטחת ח'אמנאי, ונעצרו אחרים. משמרות המהפכה יצאו במאמץ תודעה משלהם להפריך את הידיעה על המעצר של נאסירי. ברשת הופצה הקלטת אודיו, שבה מדבר אדם שטוען שהוא נאסירי ואומר שהכל שטויות, עלילה של ישראל, ושהוא ממשיך בתפקיד כרגיל. דברים דומים פורסמו בשמו בעוד כמה כלי תקשורת שקשורים לשלטון, ובהם "אומר" נאסירי כי הסיבה לשקר שהפיצו הציונים היא "בגלל שישראל כל הזמן נפגעת ממשמרות המהפכה".
אגב, במאמר ב"תסנים", סוכנות הידיעות של משמרות המהפכה, נאמר כי המקור ל"שמועה" הזו שפורסמה ב"ניו-יורק טיימס" הם "שני הסוכנים של המודיעין הציוני", פרנאז פאסיחי והח"מ, שהשתלטו על העיתון החשוב בעולם ועושים בו כרצונם.
13 צפייה בגלריה
נאסירי היה גם הממונה על האבטחה של ראש פרויקט הגרעין האיראני פח'ריזאדה, שחוסל
(צילום: AP)
אבל משמרות המהפכה, עד לכתיבת שורות אלה, לא פירסמה הכחשה בשמם, ונאסירי לא נראה בשום מקום. ברשתות החברתיות באיראן, לעומת זאת, הופצה בימים האחרונים תמונה שצולמה בישיבת פיקוד של משמרות המהפכה לפני קצת יותר משנתיים וחצי. בקדמת הצילום יושב קאסם סולימאני; מאחוריו, ראשו חבוש בטורבן המסורתי של כהני הדת באיראן, חוסיין טאאב ראש ארגמ"ן; ומאחוריו הגנרל עלי נאסירי, איש האבטחה והמבצעים, בפרצוף קשוח.
המסר של מפיצי הצילום הזה ברור. התמונה של השלישייה רבת-העוצמה הזו מספרת את הסיפור כולו: אחד חוסל בהתנקשות; אחד הודח מתפקידו; ואחד בכלא בגלל ריגול למען הציונים.
ב-23 ביוני שעבר, עשרה ימים אחרי השבעת ממשלת בנט-לפיד, תקפו קוואדקופטרים (רחפן בעל ארבעה מדחפים) עמוסים בחומרי נפץ את מפעל TESA לייצור צנטריפוגות. באיראן ייחסו את התקיפה לישראל, והסוכנות לאנרגיה אטומית של איראן מסרה כי ההתקפה סוכלה, "ללא נפגעים או נזק לאתר".
מתמונות לוויין שתיעדו את המקום לפני ואחרי, התברר שההודעה הזו הייתה לא מדויקת, ולמבנה נגרם נזק משמעותי. אף על פי שאיש לא לקח אחריות על התקיפה של מפעל הצנטריפוגות, ה"ניו-יורק טיימס" פירסם כי המקום היה ברשימת המטרות שישראל הציגה לממשל טראמפ שנה קודם לכן.
אם אכן ישראל היא זו שעמדה מאחורי התקיפה הזו, הרי שהיא תואמת את האסטרטגיה שהציג בנט בפני האמריקנים למאבק באיראן. "מוות באלף חתכים", קראה לזה יועצת של ראש הממשלה הקודם בראיון בארה"ב, והרעיון הוא להעדיף מספר גדול של פעולות קטנות שמהדהדות היטב, על פני מספר קטן של פעולות עמוקות יותר. זו אסטרטגיה לא פשוטה, שמבחינת בנט דרשה לקבל החלטה אמיצה, ומבחינת המוסד בפיקוד ברנע דורשת יכולות גבוהות ליישם אותה בפועל.
בינתיים נאלץ המוסד לטפל שוב ושוב בניסיונות של יחידה 840 לפגוע בישראלים. בקפריסין, למשל, נעצר מתנקש אזארי, שלפי גורם קפריסאי רשמי עמד להתנקש בישראלי, עובד חברת סייבר מקומית, שהאיראנים סברו כי שירת ביחידת מודיעין. זה, אגב, המקור לשמועה הכוזבת שמישהו רצה להרוג את המיליארדר טדי שגיא.
מי שביצע את הסיכול הזה, עשה עבודה יצירתית: הקפריסאים, כך מספר גורם קפריסאי הבקיא בפרטי החקירה, שמעו את המתנקש מדווח למפעיל האיראני שלו, שנמצא בצד הטורקי של האי, כי הוא עקב אחרי היעד, אבל איבד אותו. בפועל, המתנקש עידכן שהוא נמצא כעת במסעדה מול אשתו של הישראלי, וביקש רשות להרוג אותה במקום. הוא סורב, ובזמן שהמתנקש חיפש את הבעל האבוד, כוחות הביטחון הקפריסאיים עצרו אותו. היו עוד ניסיונות כאלו.
במערכת הביטחון הישראלית סבורים כי יש כמה סיבות לפעילות המוגברת של יחידה 840. הסיבה הראשונה היא הרצון לנקום בישראל על שורת התקפות שזו ביצעה בתחומי איראן או שמיוחסות לה, ובהן חבלות במתקני הגרעין ושורת התנקשויות בגורמים איראניים בכירים. האיראנים סבורים שישראל סייעה לחיסולו של קאסם סולימאני, וכאמור, שהייתה מעורבת בחיסול מדען הגרעין מוחסין פח'ריזאדה ומותו המסתורי מדום לב של מוחמד חיג'אזי, סגנו של סולימאני.
הסיבה השנייה לפעילות היחידה היא רצונה של איראן להראות כי היא יכולה לפעול גם בטריטוריות נרחבות ורחוקות ממנה, מבלי שתצטרך לקחת אחריות על ההתקפות או להסתבך דיפלומטית, זאת בזכות השימוש במְפגעים שמגויסים לצורך המשימה ואינם תושבי איראן.
בישראל סבורים שיש עוד סיבה, שלישית: איראן מנסה להשפיע דרך ההתקפות על שיחות הגרעין ולהפעיל לחץ מרומז על מדינות המערב, שאם ההסכם לא ייחתם במהרה ולשביעות רצונה, לרבות הוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, ההתקפות יימשכו.
ביולי אשתקד חטפו אנשי מבצעים של המוסד את מנצור רסולי, כורדי במוצאו שמתגורר בעיר אורמיה בצפון איראן. רסולי הוא סוחר סמים, ולדברי המקורות הוא אחד מהעבריינים שגויסו בידי המחלקה שפועלת תחת פיקודו של קולונל בשם חסן סיאד חודאי, סגן מפקד יחידה 840 והממונה על המבצעים בזירות הקרובות לאיראן, כדי לבצע פיגועים באיסטנבול ובמקומות נוספים.
בחקירתו, שבוצעה בתוך איראן, הצביע רסולי על קולונל חודאי כמי ששלח אותו לבצע את הפיגועים הללו, ואף העביר לו כסף רב. המתקפה של רסולי לא בוצעה בסופו של דבר. במוסד צילמו את החקירה של רסולי והשאירו אותה נצורה. תכף, בהמשך הכתבה היא תצוץ, וגם קולונל חודאי.
ב-14 בפברואר השנה, הניסיון לתגובה איראנית עלה מדרגה. מטוסי קרב אמריקניים יירטו מעל עיראק שני כטב"מים שיצאו מאיראן, והיו בדרכם לפגוע במטרות בישראל. הכטב"מים אמנם הופלו, אבל הם היו רק מקרה אחד מבין שורה ארוכה של ניסיונות איראניים לשגר לישראל כטב"מים עם אספקת חומרי נשק ואמצעי לחימה לחמאס, או למטרות איסוף מודיעין, או למטרות התאבדות.
בדרך כלל הגיבו בישראל על תקיפות מהסוג הזה בתקיפות של מטרות איראניות בסוריה, כלומר מטרות יחסית קלות ושלא מייצרות סיכון משמעותי להתדרדרות. הפעם הזו, אם הפרסומים נכונים, הוחלט להשיב אש אל מקורות הירי. 20 שעות אחרי שיגור הכטב"מים, הפציצו רחפנים את מתקן הייצור והשיגור של כטב"מים בכרמנשאה, והשמידו 125 כלי טיס איראניים מוכנים לשיגור.
מבחינת המודיעין האיראני, מדובר בקטסטרופה. האיראנים הבינו כי מי שתקף, רצה לשגר להם מסר: הוא עושה את זה, ומיד. אבל כדי להוציא לפועל מבצע כל כך מורכב ותוך זמן כל כך קצר, הייתה ההתקפה על הבסיס צריכה להיות מוכנה זמן רב מראש, ועל אדמת איראן. כלומר, למוסד, אם אכן הוא מאחורי התקיפה, יש יכולות שניתנות למימוש מיידי בתוך הרפובליקה האיסלאמית.
אם הפרסומים נכונים, הם משקפים שינוי באסטרטגיה, שינוי שעליו יכול להחליט רק ראש ממשלה מכהן, במקרה הזה בנט. במידה והתקבל שינוי אסטרטגי כזה, הרי שיש לו גם משמעות פנימית עמוקה: העדפה, חלקית לפחות, של תפיסת המוסד לגבי הלחימה נגד איראן, על פני זו של צה"ל.
בין שני הגופים הללו קיימת מחלוקת רבת שנים בנוגע לאיראן וגרורותיה: בצה”ל, שם דוגלים באסטרטגיית המב"מ (המערכה שבין המערכות), טוענים כי יש להתרכז במאבק נגד הפעילות האיראנית בקרבת ישראל (בעיקר בסוריה), ולא להסתכן בפעולות, שעלולות לייצר התדרדרות למלחמה כוללת.
במוסד, לעומת זאת, טוענים שאסור להסכים למאזן הרתעה הדדי או לכללי משחק, ושכדי לפגוע באיראן צריך לפעול באיראן. מול "לא לתקוע להם אצבע בעין", הביטוי שמשתמשים בו פעמים רבות בצה"ל בהקשר הזה, כלומר לא לעשות דבר חריף מדי שיאלץ את האיראנים להגיב, במוסד מבקשים לתקוע את כל האגרוף, ומאמינים שזו הדרך היחידה להרתיע.
אבל, אם להאמין לפרסומים, המוסד היה משכנע יותר בדיונים אצל בנט. ב-30 באפריל פורסמה קלטת החקירה של רסולי בערוץ "איראן אינטרנשיונל", תחנת טלוויזיה בפרסית במימון סעודי, המשדרת מלונדון, ובעלת קהל גדול של צופים בתוך איראן. ניתן רק לשער מי העביר את הקלטת לתחנה. הפרסום העביר מסר ברור למפקדי יחידה 840: אנחנו עליכם.
ב-22 במאי, בלב טהרן, ירה מתנקש רכוב על מושב אחורי של אופנוע בקולונל חודאי, מי שניסה להפעיל את רסולי כנגד מטרות ישראליות. באיראן הודו שמדובר בהתנקשות, אבל טענו שמדובר בכלל באדם שעסק ברחפנים בסוריה, ובוודאי שאינו מתכנן פיגועים.
שלושה ימים אחר כך, קצין בכיר ביחידה 840, מחבריו הקרובים של הקולונל שחוסל, נהרג בנפילה מגג בניין. ישראל הדגישה כי אין לה נגיעה לאירוע, שאולי מדובר בהתאבדות, ואולי נזרק מהגג, כי נחשד בריגול עבור המוסד. במשמרות המהפכה טענו כי מדובר בהתאבדות, ושהקצין הבכיר אפילו הותיר מכתב שפירט את הסיבות למעשה. ערוץ טלוויזיה איראני פירסם כי המעקה בביתו לא היה תקין, וייתכן שהקצין החליק ונפל. כך או כך, כמה מהשכנים שהתגוררו סביב הבניין, סיפרו שכל השכונה הייתה מלאה ברכבי משטרה ומודיעין.
כמו במקרים רבים, ייתכן שלעולם לא נדע את האמת; אבל מה שבטוח הוא שאם הקצין שהושלך/ נפל/ התאבד אכן היה מרגל עבור ישראל, הרי שמפעיליו איבדו נכס מודיעיני חשוב.
עברו בסך הכל יומיים מאז הנפילה המסתורית של הקצין, ופיצוץ עז נשמע ברחבי המתקן הצבאי הסודי בפרצ'ין. התברר כי כמה קוודקופטרים גדולים, שנשאו מטען נפץ רב-עוצמה, התנפצו אל תוך בניין שבו עוסקים מומחים של משרד ההגנה האיראני וזרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה בפיתוח של טילים. מהנדס אווירונאוטיקה איראני חשוב נהרג ומיד הוגדר כ"שאהיד".
על פי הערכות, בגלל הטווח המוגבל יחסית של הקוודקופטרים, הם יכלו להמריא רק משטח איראן. זו הערכה דרמטית: מי ששיגר את הקוודקופטרים גם ידע מה יש בבניין, באיזו שעה ומתי המפגש, גם הבריח את כלי הטייס הגדולים למדינה, גם התקרב מספיק לפרצ'ין, גם הפעיל את הקוודקופטרים, כולל צוות קרקע ומטיסים, וגם נעלם אחר כך.
הרצף לא פסק לרגע: ביוני פורסמו ידיעות על שני מדענים איראניים שמתו באורח מסתורי. אחד מהם, איוב אנטזארי, היה מהנדס אווירונאוטיקה שעבד במרכז מחקר צבאי, והשני, קמרן אגאמולאי, היה גיאולוג, ולמרות הפרסומים לפיהם עבד באתר הגרעיני בנתנז, לא נמצאו עד עתה הוכחות לכך שהוא קשור לפרויקט ממשלתי כלשהו. שניהם היו צעירים, בריאים ואתלטיים, שלפתע חלו, מצבם הידרדר במהירות והם הלכו לעולמם.
באיראן מאמינים כי ישראל הרגה אותם באמצעות רעל, ומי שביצעו את ההרעלה היו שתי נשים שהיו עימם בקשר, ומאז נעלמו. כך או כך, בתוך שבוע וחצי נקבע מותם של חמישה בעלי תפקידים חשובים ורגישים במערכת הביטחון של איראן. זו הנקודה שבה טאאב, שכל הכישלונות הללו נזקפים לו, החליט לצאת לפעולת תגמול בטורקיה, הפעולה שכאמור סיימה את הקריירה שלו.
האיראנים ניסו גם להגיב במתקפות סייבר. ב-20 ביוני תקפו האקרים שבישראל העריכו שהם קשורים למודיעין האיראני, את מערכות המחשבים של כמה עיריות והפעילו את הצופרים בירושלים ובאילת. זמן קצר אחר כך, שלושה מפעלי מתכת המייצרים עבור השלטון באיראן, אחד מהם בבעלות משמרות המהפכה, ספגו מתקפת סייבר. קבוצת ההאקרים ידעה לפרסם תיעוד ממצלמות המעקב באחד המפעלים של חבלה בתנור ההיתוך באופן ששיתק לזמן ארוך מאוד את כל קו הייצור. התקיפה יוחסה לישראל.
בינתיים חלפה שנה מאז הורגשה קפיצת המדרגה שעליה דיבר סגן הנשיא לשעבר אבטהי, אבל לשני הצדדים ברור שההמשך יבוא.
בלי שהוא מאשר כי אכן ישראל עמדה מאחורי הפעולות, גורם ישראלי בכיר הנוגע בעיצוב המאבק מול איראן אומר כי אחת מהמטרות של פרסום הפעולות היא להראות לציבור האיראני עד כמה המשטר במדינה מושחת, רקוב ואינו שולט כלל במצב. פקיד ישראלי בכיר אחר אמר כי המודיעין הישראלי סבור שגורמי השטח והמבצעים במשמרות המהפכה אינם מדווחים אמת למפקדים שלהם; ושאלה, לעיתים, גם אם הם יודעים את האמת, משקרים לדרג הפוליטי הממונה עליהם ואף למנהיג הרוחני.
אחת מהמטרות של הגברת הלחץ, לפיכך, היא לחשוף את סדרת הכישלונות הנמשכת של משמרות המהפכה במלחמה החשאית עם ישראל, כדי להביא לסכסוך חריף ולאי-אימון של הדרג הפוליטי במערכת הביטחון האיראנית.
ועוד נקודה מעניינת: לפחות חלק מהמלחמה החשאית הזו, עובר הפעם למקום מאוד לא חשאי - התקשורת. המוסד פחות חושש לקחת אחריות על פעילות, ומעביר חומרים מודיעיניים לאמצעי תקשורת כדי להעביר מסרים. לא בטוח שבצה"ל אוהבים את ה"אצבע בתוך העין", אבל כאשר רואים בישראל כי ג'ו ביידן מפרסם חומרים מודיעיניים הצופים את פלישת רוסיה, מבינים היטב שלפעמים לסוד יש יותר כוח כשהוא מפסיק להיות כזה.
רק שאלה אחת נותרת פתוחה: מה המטרה של כל זה? מה מקווים להשיג? לישראל ברור שכל הפעולות שמיוחסות לה, לא ימוטטו את המשטר באיראן ויכוננו בה דמוקרטיה שוקקת, והמבצעים הללו אולי יגרמו נזק או יעכבו מאוד את הפצצה האיראנית, אבל לא יוכלו למנוע אותה לאורך זמן. אז מה האנד-גיים פה? יש לקוות שלפחות הדיון הזה התקיים, ושהוא גם הניב תשובות ראויות.
בבוקר יום רביעי ה-22 ביוני נערך מול קהל גדול, בבניין הספרייה הלאומית והארכיון הלאומי של איראן, טקס שזכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת המקומיים. האירוע נערך לרגל הוצאה לאור של שני ספרים חדשים.
הכותרות שיצאו ממנו נבעו מפיו של הנואם המרכזי, עלי לאריג'אני, היועץ הבכיר של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, יו"ר הפרלמנט של איראן לשעבר ואחד מבכירי המשטר. הוא עמד על הבמה לצד כמה שרים והסביר את מסקנותיו מהקריאה: "הקונפליקט בין איראן לישראל לא ייפתר באמצעות דיפלומטיה", הכריז.
שעתיים אחר כך, קיבלתי הודעת וואטסאפ מגורם מודיעיני. "אני מקווה שהם משלמים לך מיליונים", הוא כתב, וצירף אימוג'י קורץ ולינק לדיווח "טהרן טיימז".
רק כשהקלקתי, הבנתי למה התכוון: מסתבר שהאיראנים תירגמו, ללא רשות כמובן, ספר שכתבתי ב-2009 בשם "המלחמה החשאית נגד איראן" (850 עמוד, בהצלחה לקוראי הפרסית), והוא אחד מהספרים שהושקו בטקס.
מה חשבו עליו? לארג’אני אמר שהספר כולל הרבה עלבונות, חילול הקודש וטענות-שווא, וכי "לברגמן יש התנגדות ברורה למהפכה", אבל מאידך "הוא מכיר בחשיבותה ובמעמדה של המהפכה האיסלאמית". בסוכנות הידיעות "תסנים" של משמרות המהפכה, שכיסתה את האירוע, נכתב כי אני "קצין מודיעין ישראלי". זו לא הפעם הראשונה.
צחוק בצד, הדברים מלמדים עד כמה האיראנים עוקבים באובססיביות אחרי כל פרסום על אודותיהם, גם - ואולי בעיקר - אחרי אלו שמגיעים מישראל.
אגב, לידיעת קצין המודיעין של משמרות המהפכה, שקורא שעכשיו את השורות הללו: ברוח הגדרתי כ"מרגל", השבתי לשאלת הגורם המודיעיני על ה"מיליונים שקיבלתי מאיראן", כי "האיראנים משלמים יותר טוב מכם".
