אין זה סוד שבשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית עומדים מאות בתי מגורים שנבנו ללא היתרי בנייה ובניגוד לייעודי הקרקע, ונגד רבים מהם מתנהלים הליכי אכיפה ותיקים בבתי המשפט. מה שפחות ידוע זה שהבנייה הזאת נעשית בניגוד לחוק מחוסר ברירה: ברוב המקרים אין לתושבים דרך חוקית לבנות, ומסיבות אחרות גם אין להם אפשרות לרכוש דירה מוכנה. וזה ממש לא באשמתם. הם חיים במלכוד תכנוני המאלץ גם שומרי חוק לפעול בניגוד לחוק.
כך נראה המלכוד: כדי לקבל היתר בנייה יש צורך בתוכנית שמאפשרת בנייה, אך ברוב השכונות הפלסטיניות יש מעט מאוד קרקע המסומנת בתוכניות לבנייה למגורים. יש אפשרות לשנות את ייעוד הקרקע, אך על זה מוטלת ערימה של נהלים והגבלות ורק מעטים מצליחים לעשות זאת. לכן, לרוב התושבים, גם לאלה שיש בבעלותם קרקע (אמנם לא רשומה אך שלהם) אין אפשרות לקבל היתר בנייה. המלכוד הזה הוא יצירה של עיריית ירושלים וממשלות ישראל לדורותיהן. הן אחראיות למחדל התשתית התכנונית העלובה, ובעקבותיו לתופעה הנפוצה של בנייה ללא היתרים. הן אחראיות, אבל את המחיר משלמים התושבים. בנייה ללא היתר, על פי החוק, דינה הריסה.
תושבים רבים מסכנים את כל הונם בבנייה רק כדי לספק קורת גג למשפחה. הם יודעים שהם מסתכנים אך מקווים שהצרה תדלג מעליהם וביתם ישרוד את פקחי העירייה, את המחלקה המשפטית ואת בתי המשפט. הם משלמים קנסות עצומים ומפרנסים עורכי דין, מודדים, מהנדסים ומתכננים רק כדי לדחות את הקץ ולמשוך יום ועוד יום עם גג מעל הראש.
בשנים האחרונות אושרו כמה חוקים ונהלים שדוחקים את תושבי ירושלים המזרחית לפינה. המסע שלהם להצלת בתיהם נתקל בחומות גבוהות יותר ויותר. ב-2018, למשל, שונה חוק התכנון והבנייה באופן שצמצם את שיקול הדעת של שופטים בבואם לדון בעברות בנייה (חוק קמיניץ). מדי פעם מנסים גורמים פוליטיים לבטל את "נוהל מוכתר" שמאפשר לתושבים להוכיח זיקה לקרקע לא רשומה ולקדם עליה תוכנית. גם נוהל זה נקלע כעת להסכמים הקואליציוניים, ואם אכן יבוטל תיסגר עוד דלת בפני מי שמבקש לבנות כחוק. המערכת גם דחקה את הפלסטינים לבנות ללא היתר וגם פעלה להרוס את מה שבנו. ואז הגיע איתמר בן-גביר.
אפרת כהן-ברלשר בוער בקצות האצבעות לצאת למלחמה או לכל הפחות למבצע. פחות משנה התירוץ לכך. פעם הוא מכריז על מבצע "חומת מגן 2", ופעם הוא קורא לעיריית ירושלים שתמסור לו את רשימת הבתים שאפשר להרוס. והנה, בשטח כבר נמצאים דחפורים וגדודי שוטרים בג'בל מוכבר. עם הבית בוואדי קדום, שאותו קיווה להרוס בשבוע שעבר, הוא נאלץ לחכות.
בן-גביר רוכב על עוול ואפליה תכנונית ארוכי שנים כדי לבצע את זממו. הוא מבצע ענישה קולקטיבית עיוורת לפרטים וחרשת להקשרים. בסביבות פחות פוליטיות, ועם מינהל יותר תקין, יש כמובן הצדקה להריסת בתים שנבנו בניגוד לחוק, אך לא על רקע ההפליה התכנונית בירושלים. לאמיתו של דבר, עיריית ירושלים ומדינת ישראל הרכיבו את הפצצה הממולכדת שנופלת כעת כפרי בשל לידיו של שר חסר אחריות. מי שישלם את המחיר הם מאות ילדים בירושלים שיישארו ללא בית.
- אפרת כהן-בר היא מנכ"לית עמותת "במקום – מתכננים למען זכויות תכנון"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
