הכותרות זועקות, התקשורת והפוליטיקאים שופכים ערמות של מילים, רופאים-פרופסורים-סלבס מתחרים על זמן מסך ועל האפשרות להלחיץ אותנו ככל האפשר. רמזים עבים כפילים על סגרים שבדרך. הכול בענק, בהתלהמות, בהיסטריה. תרגיעו. גם ככה מספיק חם בחוץ.
אני מדברת עם חברים בניו יורק, עם חברות בפריז ובדנמרק ואפילו עם ידידים בדרום אפריקה. כולם סובלים ממגפת הקורונה, ובממדים חמורים משלנו. ולמרות זאת אין שם היסטריה. לא פוליטית ולא תקשורתית. כן, הקורונה נוכחת כמובן, וזוכה להתייחסות, אבל צנועה ושפויה. במהדורות החדשות זה עוד אייטם, וזהו זה. אנשים בעולם השפוי ממשיכים את החיים שלהם לצד המגפה. ואצלנו – היסטריה.
נפח ההתעסקות התקשורתית במחלה בישראל מטורף. אני יושבת עם חבר שמשדר הבוקר ברדיו, ושואלת בתמימות: מה בליין אפ שלך?
"בכל השעה הראשונה אנחנו מתעסקים בקורונה", הוא ענה.
שעה שלמה? זה חסר פרופורציה.
"עניינית את כמובן צודקת" הוא אמר. "זה לא מידתי. אבל זה מה שהולך היום".
מתנגדי החיסונים מגדילים את סיכוייכם להידבק ולהדביק אחרים. ההחלטה הכאילו-אישית-פרטית שלהם עלולה לקדם את כולנו לסגר שיחזור ויהרוס לאנשים את החיים והפרנסה
ההיסטריה המלוּבּה הזאת שוללת מאנשים את היכולת להפעיל שיקול דעת מושכל. עד כדי כך שמי שמעז להביע דעה שלא נראית למי מהצדדים, הוא זוכה מיד להתנפלויות חסרות תקדים. תראו אילו חרפות וגידופים חטפה השרה איילת שקד כשהעזה לומר שאנחנו צריכים להכיל את המתים. הרי ברור שלא הביעה חוסר כבוד כלפיהם. היא פשוט אמרה את ההגיוני והמתבקש: שלמגפה יש מחיר ושהממשלה לקחה החלטה אסטרטגית לחיות לצד הקורונה (בידיעה שיש חיסונים לכל ישראלי בוגר) ושאסור לסגור לאזרחים את החיים כליל בסגר סטייל הממשלה הקודמת.
הסגרים אמנם הועילו בבלימת המגפה, אבל החריבו את הכלכלה וגררו נזקים חברתיים ואישיים נוראיים. ועדיין, העמדה של ממשלת בנט, שבגרסאות הרבה יותר ליברליות מתקיימת בכל העולם המערבי, זיכתה את שקד בנאצות מצד דובריה המתוסכלים וחסרי המעצורים של האופוזיציה. משעשע היה לראות כיצד דווקא נציגי הזרם החרד"לי - שלמה קרעי גס הרוח ואיתמר בן גביר, שלא שמענו מהם ציוץ כשחרדים התנהלו חודשים באורח מופקר - זינקו בהתלהמות מתחסדת למשמע דבריה.
הקורונה לא תיעלם מחיינו. צריך לחיות איתה. ולשם כך כולנו – אזרחים, ממשלה, תקשורת – צריכים לתת יד.
האזרחים צריכים להתנהג באחריות. לכל אחד יש אחריות אישית להקפדה על חבישת מסכות, להימנעות מחללים סגורים וצפופים, ולהתחסנות - בוודאי במנה הראשונה והשנייה. כל אחד צריך להבין שבמקרה הזה להתנהלות אישית יש משמעות חברתית. מי שמתעלם מסימפטומים שהופיעו אצלו, ולו קלים, ונמנע מלהיבדק כדי שלא להיות מזוהה כמאומת ולהיכנס לבידוד – מהווה סכנה לכולנו. הוא ראוי לכל גנאי ולהוקעה.
ואשר למתנגדי החיסונים – אתם זועמים כשאומרים לכם שאתם מסכנים את זולתכם, אבל זו עובדה: אי-ההתחסנות שלכם מגדילה את סיכוייכם להידבק ולהדביק אחרים. ההחלטה הכאילו-אישית-פרטית שלכם עלולה לקדם את כולנו לסגר שיחזור ויהרוס לאנשים את החיים והפרנסה, וישיב את האומללות, הדיכאון וההתאבדויות.
הממשלה חייבת לשמור שהחיים החברתיים והכלכליים יימשכו בשפיות ככל האפשר. בלי סגרים ותקנות דרקוניות. אבל לשם כך צריך לדאוג לעשות משהו קריטי: להגדיל משמעותית את התקנים של רופאים, אחיות ומיטות במחלקות הפנימיות בבתי החולים. הממשלה הקודמת, המופקרת, בזבזה יותר משנה של קורונה מבלי לפתור את בעיית כוח האדם.
הממשלה הנוכחית אוכלת את מחדליה של חבורת ביבי ושות', שדיברה גבוהה גבוהה אף שבפועל הותירה מערכת בריאות חבולה ודקה. אבל אין ברירה. חייבים לפעול במהירות ובנחישות כדי להגדיל את הקיבולת של מערכת הבריאות כך שתדע להתמודד עם היקף גדול של חולים קשים, ותאפשר לכולנו חיים נורמליים עם ובצד הקורונה.
והתקשורת – רבותי, עמיתיי, הירגעו. אתם מלהיטים ומחממים וגורמים לכולם לצאת מהכלים. די להיסטריה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
