גם 43 ימים לפני הבחירות בארה"ב ממשיכה המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, קמלה האריס, לבנות מומנטום בסקרים הארציים. עם זאת, המאבק במדינות המתנדנדות נותר צמוד, והן עשויות להיות אלו שיכריעו בסופו של דבר את הבחירות.
הסקר שפרסמה אתמול (שבת) רשת NBC האמריקנית נותן להאריס יתרון 44-49 במאבק ראש בראש מול יריבה הרפובליקני דונלד טראמפ, ויתרון של 44-50 אם מכלילים גם את המועמדים העצמאיים. הסקר הארצי הקודם של הרשת, שנחשב מסורתית לאחד האיכותיים בתעשיית הסקרים, נערך בחודש יולי - אז המועמד הדמוקרטי היה הנשיא המכהן ג'ו ביידן. על פי הסקר הקודם טראמפ הוביל בשני אחוזים על יריבו.
ארה"ב בוחרת 2024 – סיקור נרחב בעמוד המיוחד של ynet
הסיבות העיקריות ליתרון של האריס על פי הסקר החדש הן קפיצה של 16% בפופולריות שלה (מ-32% בעבר ל-48% כיום) ועלייה ב"התלהבות" של מצביעים דמוקרטים. כמו כן, גם הצלחתה של האריס להציג את עצמה כמועמדת של "שינוי", למרות הגעתה מתוך ממשל מכהן, סייעה לה להשיג את היתרון על פני טראמפ.
בשורה טובה נוספת למועמדת הדמוקרטית היא החלוקה הדמוגרפית של המצביעים בסקר. טראמפ אומנם מוביל 40-52 בקרב מצביעים גברים, אך האריס מובילה 37-58 בקרב הנשים. בקרב מצביעים לבנים נרשים פיגור קטן להאריס (52-43), אך היא מובילה בפער עצום בקרב המצביעים השחורים (7-85). מנגד, יריבה טראמפ ממשיך לצמצם את הפערים בקרב המצביעים ההיספנים, ומשיג 35% מהמצביעים לפי הסקר, מול 54% של האריס. נתון מעניין נוסף הוא יתרון להאריס בקרב מצביעים לבנים בעלי תואר אקדמי (38-59), מול היתרון של טראמפ בקרב המצביעים הלבנים ללא תואר ( 33-61).
הסקר מראה גם את הסיבות לפיגורו של טראמפ, שמגיעות בין היתר מכיוון שהרפובליקנים לא מתכוונים להצביע עבורו בשלב זאת. עם זאת, הם יכולים לעשות זאת בסופו של דבר - כפי שקרה בשתי מערכות הבחירות הקודמות. "ראינו את הסרט הזה בעבר" אמר ביל מקינטורף, אחד ממבצעי הסקר. "הם יכולים להתעצבן על טראמפ ואז הם חוזרים ומצביעים לו. בסך הכל המרוץ לנשיאות 2024 נראה כמו לפני ארבע שנים. המועמד הדמוקרטי פופולרי יותר מהמועמד הרפובליקני, ציבור הבוחרים מקוטב מאוד והתוצאה הסופית לא ברורה".
ב-2016, נזכיר, הפסיד טראמפ במניין הקולות הכללי של הבוחרים האמריקנים (popular vote) - אך ניצח במניין האלקטורים. כחלק מלקחי מערכות הבחירות הקודמות מנסים בקמפיין האריס למזער את חשיבות הסקרים הטובים האחרונים. "אנחנו עדיין ה'אנדרדוג' במרוץ הזה", צייץ הדובר שלה, בריאן פאלון.
יתרון ארצי נוסף להאריס נרשם בסקר של רשת CBS, שם היא הובילה 48-52. באותו הסקר נראה גם מאבק צמוד מאוד במדינות המפתח, בהן מובילה סגנית הנשיא 49-51. הסקר הראה בנוסף כי 69% ממצביעיו של טראמפ מאמינים לשקר לפיו מהגרים מאוהיו אוכלים בעלי חיים - ובכלל זה חתולים. עוד מעלה הסקר כי 71% מהמצביעים לשתי המפלגות סבורים שהדמוקרטיה האמריקנית נמצאת בסכנה.
ואיך עובדת הדמוקרטיה האמריקנית? בניגוד למקובל ברוב העולם, המנצח בבחירות לנשיאות בארה"ב אינו בהכרח המועמד שזכה ברוב קולותיהם של האזרחים האמריקנים, אלא זה שגרף את המספר הרב ביותר של "אלקטורים". האלקטורים הם למעשה "נציגי העם": אף שביום הבחירות יוצאים האמריקנים להצביע למועמד לנשיאות – רפובליקני או דמוקרטי – מבחינה פורמלית הם אינם מצביעים לו עצמו אלא לאלקטורים ממפלגתו. אחרי יום הבחירות, כשנודע מי משני המועמדים קיבל את רוב הקולות בכל אחת ממדינות ארה"ב, האלקטורים מטעם המפלגה באותה מדינה משתתפים בהצבעה הרשמית של חבר האלקטורים הכלל-ארצי, ובהצבעה זו, ורק בה, נבחר בפועל הנשיא הבא. האלקטורים המייצגים את המדינה בהצבעה הרשמית מצופים להצביע עבור המועמד שבו רצו התושבים ש"שלחו אותם".
חבר האלקטורים מונה בסך הכול 538 איש, וכדי לנצח בבחירות לנשיאות צריך מועמד לגרוף יותר ממחצית האלקטורים, כלומר לזכות ב-270 צירים. אלא שאת התמונה מסבכת העובדה שחלוקת האלקטורים בין המדינות אינה שווה: לכל מדינה מ-50 מדינות ארה"ב מוקצה מספר אלקטורים לפי גודל אוכלוסייתה, וכך מדינות שתושביהן רבים יותר מקבלות אלקטורים רבים יותר. לקליפורניה למשל מוקצים 54 אלקטורים, לטקסס 40 ולניו יורק 28, ואילו לאינדיאנה 11, לקנטקי 8 – ולדרום דקוטה וצפון דקוטה רק 3 כל אחת. המסקנה? יש מדינות שניצחון בהן שווה יותר. הרבה יותר.
אם לא די בכך, ב-48 מ-50 המדינות (יוצאות הדופן הן נברסקה ומיין) מחולקים האלקטורים בשיטת "המנצח לוקח הכול": המועמד לנשיאות שיזכה במרב קולות הבוחרים באותה מדינה יגרוף את כל האלקטורים המוקצים לה, גם אם ניצח בה בפער זעום. פירוש הדבר הוא שמועמד יכול להיבחר לנשיא גם אם בפועל ב-popular vote - כפי שקרה כאמור ב-2016.
