רוב היישובים צמודי קו התפר שבעמק חפר בשרון נראים פסטורליים במבט ראשון: בתים פרטיים, מרחבים ירוקים, גני משחקים, רוכבי אופניים והורים מטיילים עם ילדיהם. אבל המעטה הרגוע מטעה, ומסתיר את החשש והפחד שמלווה את התושבים מפני המציאות שנכפתה עליהם, בעיקר מאז 7 באוקטובר. הבוקר (רביעי), ולא בפעם הראשונה, ירו מחבלים מאזור טול כרם שבצד המזרחי של הקו הירוק, אל עבר בתי היישוב בת חפר. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק, אבל התושבים המודאגים יודעים שהסתמכות על המזל אינה תוכנית עבודה.
תושבי בת חפר על החשש מהמצב ליד קו התפר
(צילום: שמוליק דודפור)
בסרטון שפרסם חמאס זמן קצר אחרי הירי נראים המחבלים, עם סרט ירוק של הארגון לראשם, יוצאים ממכוניתם עם כלי נשק בידיהם, מתקרבים לגדר ופותחים באש. בעבר, כאשר מחבלים הצליחו לתעד ירי מסוג זה, חמאס היה משלם להם על כך – לעיתים עד 1,500 שקל. המסר ברור: להפחיד ולערער.
אבל לא רק אירועי ירי ובריחה מטרידים את תושבי קו התפר. השבוע הפגינו עשרות תושבים מהמועצה האזורית עמק חפר על רקע התיעוד מטריד שבו נראו כ-30 פלסטינים – ככל הנראה שוהים בלתי חוקיים שחיפשו עבודה – מטפסים על חומת ההפרדה לפני שנתפסו. התושבים חוששים שגורמי טרור פלסטיניים אוספים כך מודיעין על התגובה הישראלית למקרים מסוג זה, ומתעקשים שתרחיש של חדירה וטבח הוא מוחשי.
"היה פה רגוע ושלו עד 7 באוקטובר, אבל מאז הישוב נמצא בתוך אזור לחימה", אומר מורן אלון, דובר היישוב בת חפר ולשעבר חבר כיתת הכוננות שלו. "החומה מאחוריי מפרידה בינינו לבין שוויכה, שזה מעין פרבר של טול כרם. המרחק הפיזי בין הבית הראשון בבת חפר לבית הראשון בשוויכה הוא 300 מטר של שדות חקלאיים שביום-יום נמצאים בו לא מעט פלסטינים. צה"ל עושה פה עבודת קודש ונכנס לתוך טול כרם כמעט כל שבוע, ויש פה פיצוצים וירי אינסופי. בגלל המרחק זה נשמע כאילו מתרחש אצלך בחצר. בבוקר לפני כמה ימים היה צרור ירי מסיבי לכיוון היישוב ממרחק של 300-200 מטר. הילדים בדיוק יצאו להסעות לבית ספר לגנים, אז אפשר לתאר את ההיסטריה בסיטואציה כזאת. לא הייתה שום תגובה או מענה של צה"ל. הגזרה ענקית ועד שמגיעים הסיורים לא תמיד יש תוצאות".
האם הם באמת חקלאים?
בת חפר הוא היישוב הגדול ביותר בעמק חפר הצמוד לקו התפר. מתגוררים בו כ-5,000 תושבים והוא בתהליך התפתחות שאמור היה להכפיל את מספרם, אבל ביישוב מזהים עלייה במספר הבתים למכירה. מצפון לבת חפר נמצא קיבוץ בחן ומדרום יד חנה, וגם שניהם גובלים בשטח של הרשות הפלסטינית. מצפון נמצאים יישובי המועצה האזורית מנשה ומדרום המועצות לב השרון ודרום השרון. גם תושביהן חיים בפחד מפני ירי ופלישה, והמגמה ממשיכה מערבה: גם אלה המתגוררים כמה קילומטרים מערבית לקו התפר, דוגמת העיר כפר יונה וקדימה-צורן, חוששים משכפול תסריט 7 באוקטובר.
"הצד השני נלחם בשפיות שלנו", אומר אלון. "אני שומע מחברים שיש תופעות של ילדים עם חרדות וכל מה שנלווה לזה. הם חיים בסביבה לא טבעית, כשבכל רגע נתון אתה עלול לשמוע קולות ירי, קולות נפץ, כלי טיס שטסים מעלינו יומם וליל. לא רק הילדים בחרדות, גם המבוגרים. אנחנו מרחק של 16 ק"מ מהים. מהחומה עד קו המים בנתניה זה בערך 15 דקות. כל תושב בישראל צריך להיות חרד מאירוע של חדירה. הפעם זה נגמר בשב"חים בלבד, אבל איך הם הגיעו לחומה? ואיך הם הצליחו לטפס עליה? אם זה היה מישהו עם כוונות קצת שונות, אם הייתה לו מטרה או משימה אחרת, הוא היה חוצה את הגדר ונעלם, והיינו מוצאים אותו בבתים פה ביישוב או במרכז נתניה כמו שקרה כבר הרבה פעמים בעבר".
ירי מחבלים לעבר בת חפר, הבוקר
אלון טוען שהאמצעים שצה"ל מפעיל באזור לא מספקים. "יש פה דילול של כוחות והורדה של סדרי כוחות", הוא אומר. "זה לא סוד, זה דבר ידוע. כל עוד היו סד"כים משמעותיים הרגשנו שאנחנו נמצאים בידיים טובות, אבל התחושה נעלמת והולכת. אם יש רחפנים שבדקו את החומה, ואם יש ירי שבודק את המהירות תגובה שלנו, ואם יש שב"חים שחוצים את החומה ומצליחים להיכנס פנימה - אז מישהו בודק. מישהו צריך לחבר את הנקודות לקו והאסימון חייב ליפול. מה נגיד אחרי זה? שהכתובת הייתה על הקיר?".
צה"ל, מסבירים התושבים, עובד מהחומה ומזרחה, ומי שדואג לביטחון בתוך היישוב הם חברי כיתות כוננות שאמורים לתת מענה במקרה של חדירה, ובנוסף פועל חמ"ל התנדבותי של התושבים. "אנחנו מבקשים ממי שיש לו יכולת לקבל החלטות להזרים לפה את המשאבים שאנחנו צריכים על מנת להבטיח את הביטחון של בת חפר", מסכם אלון. "ואני מזכיר: הביטחון של בת חפר זה הביטחון של כולם. היום יש הוראות שאומרות שמי שמתקרב 50 מטר מהחומה אז מרחיקים אותו ב'נו נו נו'. אבל יש חקלאים שמגיעים 50 מטר מהחומה. האם הם באמת חקלאים? לא יודע".
"זה רק לעזוב את המדינה"
אתי איצקוביץ, אם לשלוש בנות, גרה בבת חפר שנתיים וחצי. "אנחנו לא מוכנים שיהיה פה נרמול של חדירות", היא אומרת. "אנחנו רוצים פתרונות אמיתיים - רצועת ביטחון, חיץ ושינוי נוהל פתיחה באש. לא יכול להיות שאחרי 7 באוקטובר יש פה חדירות. אומרים לנו שאלה שב"חים, אבל אנחנו לא יודעים. אולי הם בודקים את הגדר? גם התצפיתניות בעוטף עזה אמרו 'בואו תראו, קורה משהו על הגדר', וגם להן אמרו 'הכול בסדר, הם מורתעים'. זו לא רק בעיה של בת חפר. פנו אליי אימהות מיד חנה, מבחן, מכפר יונה ומקדימה צורן. אנחנו לא נעצור עד שנקבל מענה".
איך מתווכים את זה לילדים?
"בצורה הכי עדינה שיש. לי יש ילדות מאוד קטנות ואני עוד לא מתמודדת בחזית הזו, אבל זה לא משנה. אנחנו לא מעוניינים - לא המבוגרים ולא הילדים - לחוות תחושת חוסר ביטחון. אנחנו לא לפני 7 באוקטובר, אנחנו אחרי".
שימי רז, תושב בת חפר כמעט 30 שנה, מוסיף: "חיינו פה הרבה שנים עם שכנים שהיו די רגועים חלק גדול מהזמן. בזמן האחרון אנחנו חווים את כל מה שהמדינה חווה. רצועת הביטחון מתקרבת אלינו לבתים. אין שום הפרדה ביננו לבין השכנים. ביום שהם יחליטו שהם רוצים להיות קצת יותר אלימים, זה מרחק נגיעה. אין דרך להתריע כשהם מגיעים. כוח המילואים שהיה פה בכוננות השתחרר. נשק אין לנו כאן, אנשים שיישמרו אין לנו כאן, אמצעים שצריך להגן אין לנו כאן, לאן זה ילך?
"פעם היה אפשר להרחיק את הילדים מהטלוויזיה. היום הם רואים לפנינו הכל בטיקטוק ובטלגרם. הם פוחדים ואין דרך להרגיע אותם יותר. הילדים רוצים לעזוב וזה הכי עצוב. אם פעם ראינו את העתיד של הילדים ביישוב, עכשיו אין דרך. מבחינתם שנעבור מכאן. ואם פעם היה לאן ללכת, היום כבר אין. זה רק לעזוב את המדינה".
גם עידית ממן, שגרה עם משפחתה בבת חפר בשמונה השנים האחרונות, סבורה שדרושים צעדים משמעותיים והחלטיים: "מדובר בגזרה שמשפיעה על כל המדינה וחייבים לדאוג לשטח מפורז. לא יכול להיות שהם מגיעים ממש קרוב אלינו ופשוט יורים. יש חשש שיקרה פה מה שקרה בעוטף. הילדים שלי עוד בגיל שאני מצליחה למדר אותם מהתקשורת. הם שומעים את הירי ואני משקרת להם שזה הצבא שלנו".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה לטענות התושבים: "צה"ל נמצא בקשר רציף עם היישובים וכוחות ההגנה המוצבים בהם על מנת לתת מענה מהיר לאירועים מתפרצים. מתבצע מאמץ התקפי רציף נגד תשתיות הטרור במחנות הפליטים ובכ-25 מבצעים רחבים במרחב טול כרם מתחילת המלחמה. על ידי הלוחמים ובאמצעות בתקיפות מהאוויר סוכלו חוליות מחבלים רבות שביצעו ירי לעבר יישובים ישראליים ותכננו לבצע ירי נוסף".
