חרף עלייה בהשתלבות נשים ערביות בשוק העבודה בישראל, הנתון העדכני האחרון מלמד ששיעורן עומד על כ-42% בלבד. המשמעות היא שרוב האזרחיות הערביות הבוגרות לא עובדות – לפחות באופן רשמי - וזה מחייב להבין מדוע. חלק עיקרי בבעיה נעוץ בחסמים המבניים: הרבה מאזרחיות ישראל הערביות מתגוררות בפריפריה הגיאוגרפית, רחוקות פיזית ומנטלית מאזורי תעשייה ותעסוקה. בנוסף, בחברה הערבית קיים מחסור קשה במסגרות לגיל הרך ובמסגרות אחרי צהרים לילדים, מה שמחייב אימהות להישאר בבית. לאלה יש להוסיף את התחבורה הציבורית שאינה מונגשת ליישובים הערביים.
חסם נוסף ומשמעותי הוא מגדרי. החברה הערבית אמנם נמצאת בתהליכי שינוי, אך חלוקת התפקידים לא השתנתה במהותה - לא בתפיסה ולא בחשיבה. בחברה פטריארכלית, לאישה יש תפקיד. גם אם היא רכשה השכלה גבוהה, ואפילו אם הצטיינה בלימודים, יציאתה לעבודה לשם עצמאותה הכלכלית והגשמתה העצמית אינה מובנת מאליה גם כשברור שהיא יכולה לתרום למשק הבית.
בעבר רווחה הטענה שהנשים הערביות חסרות השכלה ולכן הן נמצאות מחוץ לשוק העבודה. כיום שיעור הנשים הערביות המשכילות גדל באופן משמעותי אך ההשתלבות בשוק העבודה עדיין איטית ומאתגרת. גם אקדמאיות וגם נשים שלא רכשו השכלה גבוהה או הכשרה מקצועית רוצות לעבוד. יותר מכך, במציאות הכלכלית של היום הן חייבות לעבוד, אלא שהמציאות שבה הן נתקלות מייאשת: רבות לא עוברות ראיונות עבודה, נתקלות בפערי שפה, באפליה בקבלה במשק הכללי, ובעיקר מרגישות כושלות וחסרות יכולת. הרבה מהן מוצאות את עצמן מועסקות בעבודה לא איכותית, פוגענית או בכסף שחור כדי לפרנס ולשרוד. אחרות, כולל אקדמאיות, לא מצליחות להתמודד עם ריבוי החסמים ופשוט נשארות בבית.
ויש גם פיל בחדר - הפשיעה בחברה הערבית. גם כשנראה שהאישה כבר הצליחה, המציאות טופחת על פניה. תחושת חוסר הביטחון האישי משפיעה על כל רובד מחייהן של הנשים הערביות ופוגש אותן שוב ושוב בצמתים שונים. בראשי עדיין מהדהד סיפורה של אישה שהצליחה להגשים חלום ולפתוח עסק משגשג, אך נאלצה לסגור אותו לאחר כמה חודשים בגלל רצח של קרוב משפחתה, שהפך גם אותה למאוימת ומסומנת. ויש סיפורים רבים מהסוג הזה.
אז מה הפתרונות? ראשית, קידום המציאות הכלכלית בחברה הערבית, ובמקביל שיפור מעמדן של נשים, הם אספקטים מחויבי המציאות לטיפול בבעיית הפשיעה. מצוקה כלכלית היא אחד הגורמים העיקריים המובילים להתחזקות ארגוני הפשיעה, שבמקביל הן מושכים אליהם צעירים ממשפחות דלות אמצעים, והן נהנים משוק ההלוואות השחור שפורח ביישובים ומממן את הארגונים.
עו"ד ראויה חנדקלומעבר לכך, ניתן להסיר את החסמים שפורטו לעיל על ידי הרחבת תוכניות שמסייעות לנשים הערביות בהכוונה תעסוקתית, בהעצמה, בהקניית כלים והכשרות מקצועיות. במקביל צריך לעבוד מול המעסיקים, לעודד אותם לקלוט נשים בכלל ונשים ערביות בפרט, ולראות בהן נכס שמטיב עם שוק העבודה והכלכלה הלאומית.
בשטח יש ביקוש גדול מצד נשים ערביות מכל הגילאים שצמאות לשינוי ומוכנות לעבור כברת דרך כדי להגיע אליו. אני רואה נשים שאפתניות, יזמיות, שנחושות למצוא את הדרך לעצמאות כלכלית וממציאות דרכים יצירתיות להיות גם וגם – גם אמא וגם עובדת. על קובעי המדיניות לשים את הנשים הערביות בראש סדר העדיפויות, לבנות למענן תוכניות המתחשבות במורכבות חייהן, ולהאמין בהן ככוח אדם מסור ומוכשר שהמדינה יכולה להרוויח משילובו בשוק התעסוקה.
- עו"ד ראויה חנדקלו היא מנהלת החברה הערבית בתוכנית "אשת חיל" של ארגון "בעצמי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
